עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';
    0

    ילדות לא פשוטה

    3 תגובות   יום שבת, 10/12/11, 14:34

    "שכונת מוסררה - ערש הולדתה של תנועת "הפנתרים השחורים".  בתערוכה זו אנו חוזרים אל ילדותו של הדור שהוציא מתוכו את תנועת המחאה החברתית הבולטת והטעונה: אל בית הספר ויחס הממסד, אל הבית והמשפחה, אל הרחוב והמשחקים, אל גן העדן והגיהנום של ילדות והתבגרות בשטח ההפקר" (מתוך אתר האוסף של התערוכה "ילדות בשטח ההפקר").

     

    שבוע שמשי יחסית נגדע באחת עם שצף טיפות שהופכות מבול שמכה בחלונות בכוח, מלווה בצינה מקפיאה. כמה נעים להיות בדירה במרכז, עם הסקה מרכזית וספל תה מפנק. לכן, כשלבשתי את "מעיל ברלין" (מעיל שנקנה במיוחד עבור נסיעה לברלין באמצע פברואר) ועטפתי את הצוואר בצעיף צמר, בליווי מילות עידוד שיתנו בי את הכוח לצאת החוצה אל מזג האוויר המזעזע, הדבר האחרון שהתחשק לי הוא ליסוע לירושלים לתערוכת צילומים.

    גם חברתי, שהגיעה מחיפה ועמדה בפקקים מטורפים (אלו שתמיד צצים עם הטיפה הראשונה של הגשם), כבר הייתה מותשת לחלוטין כשאספה אותי. נהיגה במכונית ספורט עם הילוכים ב-130 ק"מ של כבישים תקועים היא בהחלט לא חוויה מרנינה. אבל ניסינו לשמור על אופטימיות, לקוות שנגיע מתישהוא לירושלים (אכן הגענו, באיחור של שעה וחצי), שיישאר לנו יין (לא נשאר) וכמובן, נשתדל שלא לקפוא יותר מדי מקור (ואוי, כמה שקפאנו). לפחות חניה מצאנו די מהר.

    מטרת הנסיעה- פתיחת תערוכת צילומים "ילדות בשטח ההפקר" שהוצגה בבי"ס לצילום ואנימציה- "מוסררה", לרגל 25 שנים להיווסדו. אביה של חברתי היה בין האמנים המציגים בתערוכה, שמהווה מקבץ מרשים שנבחר בקפידה, של חומרי ארכיון, צילומים ועדויות של תושבי שכונת מוסררה, בשנות ה-70. התערוכה שופכת אור על החיים הקשים והסיזיפיים של תושבי השכונה ומאפשרת הצצה מעמיקה על אורח חייהם שהוביל לייאוש, זעם והתעוררות חברתית שבאה לידי ביטוי בהקמתה של תנועת הפנתרים השחורים.

     

    מסמכים שנכתבו על ידי תלמידים בבית הספר בשכונה, חושפים יחס מזלזל מצדם של המורים כולל הכאה נמרצת של התלמידים, חוסר אונים ועוני.

    תמונות של צלמים שחיו בשכונה בעצמם במהלך השנים הללו, מתעדות ילדים שגדלו רובם לסיפורים עגומים של סמים, כלא ורציחות. אלי אבן, אביה של חברתי, עלה לארץ עם משפחתו ממרוקו בשנות ה-50 וגר וגדל בשכונת מוסררה. בשנות ה-70, עת למד גרפיקה בבצלאל, צילם סדרת צילומים של ילדים שגדלו בשכונה. בשנות ה-80, עבר לעבוד לגור בתל אביב והקים בנוסף משפחה לתפארת. כעת, הוא חוזר לצילומים מהתקופה ההיא ויחד עם עבודות של אמנים אחרים, מצרף חלקים משמעותיים בפאזל שמאפשר לנו להתחקות אחר המתרחש בשנים בהן גדל כנער בשכונה.

    פרצופים של ילדים קטנים להם מבט עצוב בעיניים מהול בתום, חלקם אינם מביטים ישירות למצלמה, חלקם מדגמנים מבחר פוזות, מודעים היטב לעובדת היותם מצולמים ומתרגשים מהמאורע, כל אלו גרמו לי לסקרנות עצומה- מה עלה בקורותיהם. הסיפורים שאלי מספר, מעניינים מאוד.

    הנה למשל בצילום הזה:

    ''

     http://osef.musrara.co.il/item/details/10401

    שנים לאחר מכן, הילד המצולם שבינתיים הפך נער, בילה עם נערה ויחד הסניפו חומר לא מאוד חוקי. הערב הסתיים במותה של הנערה ממנת יתר. הנער נתפס, הואשם בהריגה וישב בכלא.

    או בצילום הזה:

     http://osef.musrara.co.il/item/details/10402

    לימים, לקח הנער רכב ללא רשות, נהג ללא רשיון ונהרג בתאונה.

     

    אין סופים אופטימיים, אין קתרזיס שאנו כה משתוקקים אליו כאשר נחשפים לתמונת מציאות קשה. נוח להניח שפעם זה היה אחרת, שהזמנים השתנו והיום זה לא יחזור. נוח לדמיין שאולי החיים נהיו קלים יותר עבור תושבי השכונה, עם כניסת התנועה לפוליטיקה והתגברות המודעות לבעיותיהם. לקוות שהסיפור של אלי אבן הוא אחד מני רבים בעלי "האפי אנדינג", אבל מספיק לשאול את השאלות, לשוחח עם המבקרים בתערוכה, על מנת להבין שאין זה המצב.

    קחו לדוגמא את סרטון האנימציה "חתול שחור" המוצלח שעשה ליאב צברי, בהסתמך על סיפורו של משה אמויאל, יליד השכונה ופעיל בפנתרים השחורים. שלוש דקות מתומצתות וכואבות של צלקת שנשארת לעולם:

     

    ''

    צילומים יפים נוספים ובולטים הם של הצלם יצחק סעד ז"ל, שחושפים אף הם טפח אל החיים הקשים של תושבי השכונה. הנה למשל, בצילום הבא:http://osef.musrara.co.il/item/details/10237 

     

    מתוך העוני והמצוקה נולדה המחאה החברתית, אך יחד אתה היו גם המון אנרגיות שתועלו ליצירה עצמאית והעזה להגשמת חלומות. דוגמא לכך באה לידי ביטוי בסרטו של מיכאל נידם "נערי ההפקר". בגיל 16, כתב מיכאל תסריט, איגד את תושבי השכונה ויצר סרטון באורך של שש דקות, שצולם במצלמת 8 מ"מ וניכר כי הושקעו בו מאמצים רבים. מיכאל ניגש אלי בעודי צופה מרותקת בסרטון. הוא מתבדח על כמה טוב הוא נראה בזמנו ומספר אנקדוטות מהצילומים (למשל, בסצנה בה הוא קופץ מהגג, מסתבר ששבר את היד). ניכר עליו כי הוא מתרגש לראות את הסרטון שנים רבות לאחר מכן, מוצג בתערוכה.

     

    ''

    חיים שלמים של תושבי מוסררה בשנות ה-70 קמים לתחייה לא רק בעבודות דוממות, אלא גם במופע פתיחה של תזמורת תושבי מוסררה ואווירה של קודש עומדת באוויר כשהם מפליאים במחרוזת זמירות הנשמעות כתפילה.

     

    אנו יוצאות מהתערוכה פחות אופטימיות משנכנסו. הרהורים כבדים ותחושת חוסר נעימות מציפים אותנו בעקבות העימות הישיר עם החיים הלא פשוטים של תושבי השכונה. יחד עם אלו, מתגנבת תחושת גאווה על יצירה ועשייה מקורית שבאה לידי ביטוי בשנים הללו. המר עם המתוק, הרע עם הטוב, תערובת חמוצה של סיפור חיים ישן-חדש.

     

    התערוכה תוצג עד ה-16/2/12 ב"מוסררה"- בית הספר לצילום, ניו מדיה, מוזיקה חדשה ואנימציה, רחוב שבטי ישראל 22, ירושלים.  

     

    אמנים ומשתתפים בתערוכה (לפי סדר הא"ב):

    אלי אבן, משה אמויאל, אבי דבאח, קוקו דרעי, איציק הרוש, מאדלן ואנונו, מירו ממן, ציון ממן, מיכאל נידם, יצחק סעד ז"ל, ליאב צברי, יניב קוריס, יפית ראובני.

    אוצר מלווה: אבי סבג

    הפקה: איריס פשדצקי

    תחקיר: עירית עשת

    היגוי: אבי סבג, איילת שחר הכהן

    מנהל האוסף: אבי דבאח

    תמונות, מסמכים וסרטים נוספים מתוך האוסף ניתן למצוא בכתובת: http://osef.musrara.co.il/Collection

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/12/11 23:37:
      "מהפכת" הקיץ האחרון מתאדה לה בגלל שאין לה שום בסיס אידאולוגי-סוציואקונומי מובהק. הקיץ הזה הראה שכל מחאה בלי בסיס אידאולוגי של שוויון ולוחמה כנגד הקפיטליזם המאוחר לא תצלח והיא רק אחיזת עיניים. הפנתרים השחורים היתה המחאה החברתית העדתית הכי חשובה כאן בארץ ואם גולדה חשבה שהם היו לא נחמדים אז זה רק לזכותם. הסיפורים מאחורי התצילומים שהבאת מרתקים וחזקים. אני אהיה שם
        11/12/11 19:39:
      יהיו אני בטוחה עוד הזדמנויות, התערוכה פתוחה עד אמצע פברואר.
        11/12/11 11:13:
      תודה, בהחלט מעניין. ועוד אתמול היינו בירושלים - אם רק הייתי קורא קודם..