עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    תורת היחסים על פי רומן פולנסקי

    22 תגובות   יום שישי , 9/12/11, 18:47

    ''

    משהו קרה לרומן פולנסקי. או שהוא מזדקן או שהוא באמת במצב רוח טוב, אחרת קשה להסביר איך יצא לו סרט של וודי אלן. ובכלל, אני מנסה לפשפש בזיכרוני ולמצוא את הפעם האחרונה שראיתי סרט של פולנסקי שיש בו אלמנטים קומיים. מה זה אלמנטיים קומים, לפרקים הוא ממש מצחיק. כנראה שלפחות לפולנסקי השהות באירופה עושה רק טוב.

    אז אחרי סופר הצללים והפסנתרן היפים והעגומים, פונה פולנסקי ולא בפעם הראשונה בקריירה שלו, אל התיאטרון. הוא כבר עשה זאת בהצלחה רבתי עם העלמה והמוות, שהדגים מצוין איך סרט עם שלושה שחקנים בלבד וחלל אחד, יכול להיות מרתק ומותח תודות לסיפור מעניין. הפעם הוא לא מגדיל את הקאסט בהרבה ומסתפק בארבעה שחקנים ושוב מכניס את כולם לבית אחד. לניסוי בבני אדם קוראים הפעם "אלוהי הקטל", המבוסס על מחזה שכתבה יסמין ראזה ועשה סיבוב על שלל במות העולם, כולל עיבוד ישראלי, לפני שלוש שנים בדיוק, בתיאטרון בית לסין.

     

    ראזה שהיתה שותפה לפולנסקי בעיבוד המחזה לכדי תסריט, שמרה רוב הזמן על הקו המוכר שלו:  שני זוגות הורים הנפגשים על מנת ליישר את ההדורים, לאחר ריב מדמם בין ילדיהם. העילה: מלשנות ולעג. התוצאה: שתי שיניים שבורות לילד וכאב ראש אחד גדול להורים. מה שמתחיל כביקור קצר ומנומס לצורך גביית הצהרה מטעם הורי הילד, הופך בקלות ובמהירות לשיעור בתורת היחסים או בתורת המינים, אם תרצו. ובמילים אחרות: מלחמה.

     

    תכירו את הנפשות הפועלות: מצד אחד נמצאים פנלופה (ג'ודי פוסטר, נוירוטית מתמיד) ומייקל (ג'ון סי ריילי). היא סופרת ופעילת זכויות אדם בדארפור, הוא "סתם"  איש מכירות של מוצרי בית. אם צריך לנסות להגדיר אותם במשפט: לא צריך הרבה דקות מסך על מנת להבין מי לובש את המכנסיים באמת בבית. הם מארחים את הוריו של זאכרי הילד הפוגע – ננסי (קייט וינסלט, רזה ורעבה במיוחד) ואלן (כריסטופר וולץ, המעולה כתמיד). היא אשת עסקים והוא עורך דין "חלקלק" בחברת תרופות הנמצאת על סף פרשיה בנוגע לאחד ממוצריה. והוא הרי חייב להיות חלקלק, כי  הרי אי אפשר שעורך דין לא יהיה כזה, לא? אם צריך להגדיר אותם במשפט: זוגיות? זה אובר רייטד.

     

    מה שמתחיל כאמור בשיח בוגר של אנשי הבורגנות המשכילה, הופך מהר לשדה קטל. לאט לאט יצוצו סדקים בפרצופה היפה של האליטה הכה האינטלקטואלית וכה תרבותית ולא צריך לגרד הרבה בשביל לגלות מה שתמיד חשבנו – מאחורי כל פוץ בורגני מסתתר אדם די חשוך, צבוע ומתחסד הנאמן רק לד' אמותיו ושבוי עמוק בתדמית שהוא חייב לייצר. בדיאלוגים מושחזים ושנונים, יורים פולנסקי וראזה את כל מה שהם חושבים על כל העולם וזה באמת כולל כמעט הכל – רק חסרה שם השואה: זוגיות, בצע הכסף, הרפובליקאים, הבורגנות, פעילי זכויות האדם, שוחרי התרבות וכוח כוח כוח. כוח במאבק בין המינים – בין נשים לגברים. בין גברים לגברים ובין נשים לנשים. השורה התחתונה: כולנו חיות השבויות בכלובים המהווים קוד התנהגות המונע מבעדנו לחשוף את פרצופינו האמיתי. ואיך לומר זאת בעדינות: הפרצוף שלנו לא משהו.

     

    אם בהתחלה ניכר שיש פערים תרבותיים בין שני הזוגות, הם מהר מאוד יחלפו ולא ברור בין מי למי יש פער יותר גדול. בין מייקל לאשתו, בין מייקל לאלן או בין ננסי לפנלופה. מפעילת זכויות אדם בדארפור הרי תצפו שתשלוט בעצמה ותהיה טובת לב ואוהבת אדם באשר הוא אדם. מאיש מכירות נעים ונחמד, אסקופה נדרסת של אשתו, לא תצפו לשום דבר אחר חוץ מלהיות נחמד. מעורך דין תצפו שיהיה עורך דין, אבל הוא בעצמו אפילו לא אוהב את הבן שלו ועל אשתו אין בכלל מה לדבר.

     

    אין כאן כמעט נחמה, יש כאן צביעות. בסוף כבר אי אפשר להאמין לאף אחד. כל אחת מהדמויות הופכת לכמעט בלתי נסבלת בסוף. קשה לאהוב ממש מי מהדמויות ולהתחבר אליהן, כי בכל רגע נתון הדמויות חושפות עוד טפח ועוד פן אחר שלא ראינו קודם. ולא בטוח שהיינו רוצים לראות.

    כצופה, משחק הפינג פונג החמוד בהתחלה הוא דווקא כיף ומשעשע, אך משזה הופך למשחק סקווש מהיר, שאם לא שמת לב תחטוף כדור בפנים, זה עשוי טיפה להתיש. כמעט 80 דקות של דיאלוגים, טובים ככל שיהיו הם לפעמים קצת יותר מדי. גם פיזור הנושאים הם בבחינת תפסת מרובה לא תפסת, אי אפשר להילחם בכל החזיתות בבת אחת ואמנם פולנסקי דווקא מצליח בזה רוב הזמן, אך לעתים – זה קצת יותר מדי.

     

    אבל שלא תבינו לא נכון – אלוהי הקטל הוא סרט חזק וחכם. הוא אינטליגנטי בצורה יוצאת דופן ולמעט אולי טעות אחת בליהוק (שלום לך גברת פוסטר), הוא ניחן גם בקאסט מרשים ומצוין. במחשבה שנייה, יכול להיות שהליהוק של פוסטר הוא דווקא מצוין? הרי כיוון שמדובר בדמות בלתי נסבלת בעליל, נודניקית ברמות שרק מיגרנה משתווה לה הרי שפוסטר דווקא מצליחה לשכנע אותנו בזה. גם המהפך שעובר על ריילי הוא משכנע ומדויק. שלא לדבר על הצמד וינסלט את וולץ שסוחפים מהשניה הראשונה, כאלה שדווקא נראים הנורמליים יותר.

    נשמע קודר, נכון? ובכן אלוהי הקטל הוא רחוק מזה. כלומר, כן – המסר די עגום והתוצאה הסופית מוכיחה שאנחנו בעצם אשמים בכל מה שקורה לנו ושאנחנו אלה שמקלקלים את ילדינו במו ידינו. אך הדרך לשם, שכמעט גובלת באלימות פיזית אם לא מילולית, דווקא מצחיקה כמו גם שהיא נוגעת. צחוק צחוק, אבל זהו בעיקר צחוק ארסי. נוטף רעל. כמעט כמו וודי אלן.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/2/12 15:11:
      ביקורת מעולה. עדיין לא הספקתי לראות. אבל ודאי אלך בקרוב או אקח מהאוזן. יום טוב
        4/2/12 20:04:

      כתבת כל כך יפה
      שאני חייבת לצפות...אבל הוא בטח ירד מהמסכים
      בקרוב

        14/1/12 21:15:
      עשית לי חשק ללכת לראות .. תודה !
        7/1/12 20:36:
      סרט שנשאר בך ומהדהד ..ומהדהד.. ורק פולנסקי יכול לייצר מפגש של טרוף הומור וצמרור בו זמנית
        7/1/12 18:33:
      לך*
        5/1/12 16:42:
      סרט מעולה ...... ראיתי ומאוד נהנתי !
        4/1/12 08:41:

      הביקורת שלך עושה חשק לעזוב הכול, לרוץ ולראות את הסרט...

      מעבר לכך פולנסקי על תקן וודי אלן זה באמת כבר משהו שחייבים לבדוק כי אני אם אני מנסה להיזכר (כמו שאני מבין מהכתיבה שגם אתה ניסית) מתי צחקתי  לאחרונה בסרט של פולנסקי אני אחרי רגע קל של בדיקה מתחיל לצחוק על עצמי מעצם הניסיון לחפש רגע כזה. אך מסתבר שהאמירה כי באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה מוכיחה שוב את עצמה.

        2/1/12 10:42:
      אני? מעדיף שמצחיקים אותי מל ברוקס, רוב שניידר ואדם סנדלר..
        30/12/11 18:38:
      רוצה לראות אם פולנסקי מסוגל להצחיק אותי כמו שאתה אומר. נשמע סרט מרתק - מזכיר את הסדרה "מראה שחורה" לפי איך שאתה מתאר...
        22/12/11 08:05:
      זה פנטסטי, היכולת "הפולנסקית" מצליחה לכפות את עצמה גם על עיוורים-חירשים-אילמים. הוא מאותם יוצרים נדירים שבזכותם מותר לחשוב מחשבות רעות. אני קורא אותך שוב, אתה מתווך מצויין.
        17/12/11 12:54:
      אני צריכה לחשוב על זה , קשה לי להחליט.
        17/12/11 12:47:
      לא הולכת לסרט,,ביקורת מעניינת בלי קשר.
        17/12/11 00:56:

      (אין לי כח לכתוב ביקורת :) אז אביא תתכלס של מה שיש לי לומר על הסרט)

      דבר אחד ודאי, זה בהחלט תאטרון בקולנוע ! החסרון הגדול של זה הוא ה over acting, והדיוק בבימוי של פולנסקי מבריק מידי עבור טקסט הקרביים שמתחולל. 

      לכן, כדי להעריך את הסרט (ולא רק את התסריט...), צפיתי בו בידיעה שאני צופה בעוד סרט של האמן של הסטואציה הקלסטרופובית בקולנוע של כל הזמנים - פולנסקי ! אין בו את העוצמות של "רתיעה" או "הדייר" הגאוניים והזועקים אל השמים. אבל יש בו את הטרגיות שאנשים חיים בה, את הקלקולים של בני אנוש, את הכיעור והגועל, את נטישת התרבותיות לאמוציות בסיסיות ביותר, את התפרצויות האלימות, את האטימות, את התיאודיציאה.... פולנסקי בחיו חווה את כל המרכיבים האלה בצורות הכי אכזריות שיש, אף פעם הוא לא משתחרר מהם.

      אז, האם יש ניצולים ?

      מבחינתי, רק האוגר (עכברוש הביבים) ניצל. כך פולנסקי אולי פעם ראשונה בסרטיו שואל, מה לו ולבני אדם כאלה (שזה רובינו) ? אז למרות שזה לא פסגה נוספת עבורו, הוא עדין מותיר שובל אבק מאחוריו...

        16/12/11 01:06:
      אני לבטח אראה. פולנסקי בתחפושת וודי אלן זה נשמע לי קינקי לחלוטין ו-80 דקות של דיאלוג בסלון - אז זה בכלל רוהמר! והריב בין ההורים בגלל הילדים מזכיר לי סיפור של קארבר (יכול להיות שהיו לו עקבות בשורט-קאטס?) כתבת מושחז ומזמין כהרגלך. וזה שפולנסקי עובר מסכינים במים סוכינים באף... למהלומות מילוליות. טוב הוא בן 80 תיכף. מותר לו :-)
        13/12/11 18:17:
      נשמע מעניין..אם כי לא פשוט ..
        13/12/11 11:51:
      הביקורת שלך משכנעת אלך לסרט. תודה
        11/12/11 09:12:
      פולנסקי וג'ודי פוסטר הם כבר סיבה מספקת ללכת לסרט.... אבל בנקרה הזה נראה לי מעניין מאוד. אלך לראות. תודה.
        11/12/11 08:03:
      אחלה ניתוח של העלילה , דמויות ובכלל. שכנעת אותי ללכת לראות ! משה
        10/12/11 20:53:
      תודה על ההמלצה, נרשם בראש הרשימה. שבוע טוב
        10/12/11 08:53:
      ראיתי את המחזה בבית לסין ונהניתי אז מאוד. שכנעת אותי שכדאי גם הפעם (למרות שסביר להניח שלא הייתי מפספסת סרט של רומן פולנסקי). תודה!
        10/12/11 08:43:
      תודה.
        10/12/11 05:39:
      המזל שלי הוא שהזיכרון שלי מה לוקה בחסר כך שאחרי שקוראת את הביקורות שלך מה שנשאר לי זה בעיקר המסקנה אם בא לי ללכת לסרט או לא. לגבי הנוכחי - עשית לי את זה (כהרגלך בקודש). עכשיו אני רק צריכה לזכור את שם הסרט (או פשוט לזכור שהתשובות נמצאות אצלך). תודות ונצורות!