עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';
    0

    לא רק קסטנייטות

    6 תגובות   יום שני, 5/12/11, 18:21

    ראשית, וידוי: אני לא מבינה גדולה בפלמנקו. מופע הפלמנקו היחיד שיצא לי לראות היה בנסיעה לברצלונה במרץ האחרון (ואף מילה על זה שחגגנו שם שלוש שנים של זוגיות. טוב, אף מילה- מעכשיו!). המליצו לנו, אם אנחנו כבר בספרד, ללכת לראות פלמנקו. כיאה לשני טירונים מפוחדים שכמונו, הלכנו על גרסת הסופר לייט, פלמנקו במסעדה שילווה את הטאפאסים והסנגריה. להפתעתי, גיליתי שאני דווקא די נהנית מהסיפור הזה, אפילו שהטאפאסים לא ערבו כל כך לחיכי. הזמרים הדרמטיים, הרקדנים הווירטואוזיים והתלבושות המרהיבות, כל אלו יצרו בי תחושה שהנה הגעתי לאיזה נשף אלטרנטיבי ועוד שניה הנסיך המרהיב בנעלי עקב יזמין אותי לסיור שקיעה במונטז'ואיק.

    בחג הפורים של כיתה ב', אי שם בתחילת שנות ה-90, כשעוד לא ממש הייתה לי אופציה לקבוע בשביל עצמי, חברה של אמא שלי השאילה לה תחפושת של רקדנית פלמנקו, עם כל המלמלות, החישוק הענקי שמנפח את השמלה והקסטנייטות. זה, יחד עם איפור מוגזם, הפכו את הרושם שלי על ריקוד הפלמנקו כבר אז למשהו מצועצע על גבול הטראגי (למרות שאז מן הסתם שלא הכרתי את הביטויים הללו). הקושי שלי להתיישב כאחד האדם לצילום הקבוצתי של הכיתה מבלי שהשמלה תעוף מעלה במחי פאדיחה, העיב על ההנאה שלי ממשלוח המנות הטעים שקיבלתי ועד היום כשאני רואה את התמונה ההיא, ניבט ממנה פרצוף של ילדה אומללה ולבי נשבר. בכל אופן, טרגדיית התחפושת גזרה מבחינתי סטיגמה מאוד ברורה על פלמנקו- תלבושות מצועצעות, חישוקים, קסטנייטות וילדים אכזריים שלא מפסיקים ללעוג.

    לכן מה גדולה הייתה הפתעתי, בישיבה בסמי הופעה בברצלונה, לגלות שזה הרבה יותר מזה ושאני, רחמנא ליצלן, דווקא מאוד נהנית. ריקוד שמשלב המון קצב, אנרגיה וריכוז, עם עניין ודרמה- ממש אופרה בתנועה. היה שם קצת מכל הדברים שלא מאפשרים לך לשבת בנימוס בכיסא: תיפוף גוף , סטפס וטנגו (וסביר כי עוד סוגות שאני לא מכירה) נוסף על משחק ושירה. והשמלות? מחמיאות לגוף הרקדניות בצורה שלא תיאמן, כאלו שיפות גם לשטיחים אדומים, בלי חישוקים ובלי מלמלות ירוקות-ורודות מזעזעות.

    עם הגילויים הללו על חיבתי לפלמנקו, מאוד שמחתי לגלות על המופע "פאבו ריאל", קופרודוקציה ישראלית-ספרדית שרצה בימים אלו ברחבי הארץ. מהצד הישראלי- מיכל נתן, רקדנית פלמנקו עם ניסיון של שנים, המנהלת האמנותית של להקת הפלמנקו הישראלית: COMPAS. מהצד הספרדי, דובדבן בשם מיגל אנח'ל (Miguel Angel), עילוי פלמנקו ומנהל להקת The Miguel Angel Espana Ballet. השניים חברו יחדיו להפקה משותפת כשקו העלילה אינו מסובך במיוחד- שלל סצנות אהבה, כוח, ריבים וקנאה, כשהלוקיישן הנבחר הוא מועדון ריקודים בשנות ה-30. זה היה יכול להיות בכל עשור ולטעמי,  "שנות ה-30" פשוט נשמע סקסי. אני אתעכב על הנקודה הזו, זה חשוב לי. ראשית- הניצבים. יושבים בצד הבמה שתי נשים וגבר, צופים במופע ולוגמים משקה דמיוני. המחשבה הראשונה שהתגנבה לי לראש הייתה: מדוע לעזאזל החליטו השלושה לעלות לבמה ולצפות במופע משם ולא להישאר ישובים במקומותיהם באולם, כמו שאר הקהל? רק כמה דקות אחר כך, נפל לי האסימון שהללו לא התגנבו לבמה, אלא הם חלק מהמופע. זה מאוד משכנע, מופע של שנות ה-30 כשהניצבים לבושים בקולקציית קסטרו מסוף עונת חורף  99. בכל הנוגע אלי, כשאני מבחינה במשהו מיותר, הוא מציק לי בעין ומטריד שלוותי שכן אני שוברת את הראש בסברות והנחות מדוע הדבר קיים ולא מצליחה למצוא תשובה מניחה את הדעת. לסיכום נושא הניצבים: אם כבר הוחלט על כאלה, יש לפחות להלביש אותם בבגדים התואמים את רוח התקופה. במופע כזה מושקע, זה המינימום הנדרש.

    מעבר לזה, גם התפאורה עצמה די לקתה בחסר בכל מה שאמור לאפיין את שנות ה-30. גזרי עיתונים לא מעניקים לי תחושה של חזרה בזמן, גם לא גרמופון ענק שנשלף לכמה רגעים.

    והכי חשוב, התלבושות. שמלות פלמנקו מזוהות מדי עם פלמנקו מכדי להיות שמלות תקופתיות. מעבר לשמלה שחורה ומיוחדת בקווים נקיים מלווה בכובע בלשים שחור שלבשה מיכל נתן באחת הסצנות היותר יפות בהופעה, ועוד כמה בגדים מרוח התקופה שאינם בגדי ריקוד, שאר התלבושות היו (ובצדק) תלבושות פלמנקו, כלומר, יפות מאוד, מרהיבות וססגוניות אבל כל קשר בינן לבין שנות ה-30, הוא בהחלט מקרי.

    אז לאחר שהתעכבתי בקטנוניות על העשור סביב ההופעה, עיכוב שנועד כמובן לכסות על חוסר הידע המרשים שלי בסגנון הריקוד והעובדה שאין לי שום כוונה להתיימר ולבקר את ביצועי המחול, אתעכב קצת על אנח'ל, שכשמו כן הוא. הרקדן הזה הוא חוויה עילאית, הווירטואוזיות שלו וחוש הקצב הגבוה גרמו לקהל להשתאות כמה וכמה פעמים במהלך ההופעה ולמחוא כפיים ללא הרף. המחיאות  אגב, פגמו לעתים בהנאה, כי חלק משמעותי מהריקוד הוא קצב הרקיעה ברגליים והצליל הנוצר מהצירוף. כשמחיאות הכפיים הרועמות גברו על הצליל שכל כך התאוויתי לשמוע, זה היה מרגיז.

    שאר הרקדניות, בראשן נתן, היו חינניות ומוכשרות. אין כמובן להשוות את היכולת שלהן ליכולת של אנח'ל, מדובר ברמה שונה לחלוטין כשהיחידה שמצליחה בערך להתאים את עצמה לקצב המטורף שלו, היא נתן עצמה. כמו כן, הצלע הגברית המרכזית הנוספת בהופעה, קיריל סיבולפוב, שהיה מרשים בפני עצמו, מעט החוויר לעומת אנח'ל.

    בין קטעי הריקוד, הבליחה בשירה רהוטה בספרדית, השחקנית גלית גיאת. בפיגורה מרשימה ובקול מדויק, היא תרמה לעניין בהופעה ורוממה לעתים סצנות רדומות ולו בשל הניסיון העיקש שלי לנסות על הדרך לתרגל קצת ספרדית ולהשתדל להבין מה היא שרה.

    עזבו אותי מלנסות לתאר מה הלך שם, פשוט תסתכלו:

    http://www.youtube.com/watch?v=dhfYYFRP8uA&feature=player_embedded

    כמעט שעתיים נעימות של מחול ואנרגיות (כולל הפסקה) הצדיקו את הנסיעה עד להיכל התרבות של נס ציונה. כן כן, נס ציונה. מיד בתום ההופעה, נסנו על נפשנו חזרה לקונצנזוס, רק כדי להבין שזהו כורח ההרגל והדבר המעניין ביותר שנותר אחרי מופע פלמנקו שטוף יצרים, הוא ללכת לישון. זאת מפני שכל פאב דרום תל אביבי (משיקולי חניה), לא משנה כמה צ'ייסרים נדפוק, לא יעורר את אותה התלהבות יצרית שהגיחה במפתיע דווקא בהיכל תרבות מעונב, אי שם בין רחובות לראשל"צ.

     

    הנפשות הפועלות:

    כוריאוגרפיה: מיכל נתן ו-Miguel Angel

    סולנים: Miguel Angel (ספרד), מיכל נתן, קיריל סיבולפוב

    אמנית אורחת: גלית גיאת

    נגנים: יחיאל חסון, שוקי שוויקי, מוי נתנזון, ראלי מרגלית

    רקדנים: להקת הפלמנקו הישראלית COMPAS

    ניצבים: שלושה מסתננים מהקהל

    תפאורה: שרון איגל

    תלבושות: גלינה גולצמן ואינמה קולדה אורטגה

    תאורה: יעקב ברסי

     

    הופעות קרובות:

    6/12 פתח תקווה- היכל התרבות

    7/12 אור עקיבא- היכל התרבות

     

    **הביקורת, בגרסא ערוכה (ופחות אישית), התפרסמה לראשונה ב"גיבור תרבות"**

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/12/11 13:37:
      אכן, תחרות קשה...
        6/12/11 13:21:
      יקירתי, אני באמת לא בעמדה לשפוט, אחרי הכל, בתקופה האחרונה אני גרה בחדרה...
      היי, כנציגת פתח תקווה (או לפחות הבית שקרוב לכביש לתל אביב) אני מוחה.
        5/12/11 22:13:

      את מכירה וודאי את המשפט: "פתח תקווה לא באמת קיימת"

        5/12/11 20:57:
      למה ככה?! יש גם פ"ת, עוד עיר לא מיותרת לחלוטין.
        5/12/11 20:48:

      מגניבפעם הבאה שאני באור עקיבא...