עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';
    0

    אני מעדיפה את ברבי וקן

    ביקורת על בית הבובות - שוב החיוך,

    אני מעדיפה את ברבי וקן

    4

    מוזיקה  בית הבובות

    11 תגובות   יום שישי , 18/11/11, 15:22

    הופעת ההשקה לאלבום "שוב החיוך", האלבום השני של "בית הבובות", התקיימה ברידינג 3 בזמן שהחורף עוד שיחק בנו בממזרות והלילות הקרירים עדיין התקבלו בהפתעה. קשה להאמין שזה היה אך לפני שבוע, כשעכשיו החורף אמיתי לכל דבר וסערה מטורפת משתוללת בחוץ בזמן כתיבת שורות אלה.

    בעמוד הפייסבוק של הלהקה היה כתוב כי פתיחת שערים ב-21:30 וההופעה תחל ב-22:30, כך שכשהגענו מסיבות לא סיבות (אוטובוסים סוררים בעיקר) לקראת 23:20, אמרתי לחברתי שיהיה לנו מזל אם לפחות נספיק להדרן. בשל כך, מה גדולה הייתה ההפתעה כשהשומר בכניסה חייך ואמר שאין מה לדאוג, פספסנו רק שני שירים.

    אז עבורנו הבשורות היו טובות, אך מה יגיד הקהל הנאמן שחיכה בסבלנות כל כך הרבה זמן? ובכן, קהל לא אוהב להתייבש. גם לא עבור הלהקה החביבה עליו, אלא אם כן זו להקת חלומותיו וזה בדרך כלל קורה כשמדובר בהרכבים מחו"ל שההופעה שלהם היא חוויה חד פעמית, עם כל הכבוד לחברי ההרכב בעלי הכוונות הטובות. הוא לא אוהב להתייבש, אפילו אם שילם את מלוא הסכום לכרטיס- 100 ₪, שזה סכום לא מבוטל. וכך, הדבר שזכור לי ביותר הוא התנועה ההדרגתית של עוד ועוד אנשים החוצה, עד למצב בו נכמרו רחמיי (בערך) על חברי הלהקה שנאלצים לראות כיצד הרחבה הולכת ומתרוקנת.

    גילוי נאות- כלל לא חשבתי ללכת להופעה הזו, בכלל לא ידעתי על דבר קיומה. את הכרטיסים להופעה קיבלתי מהעכבר וחשבתי, יאללה, חוויה. אני לא מכירה שירים של בית הבובות חוץ מהמוכרים ממש שנטחנו עד דק ברדיו, בעיקר מהאלבום הראשון שלהם, "מדפים". כזה הוא "סיגפו" ובעיקר אותו אני מקווה לשמוע. השיר הזה זורק אותי לימים הראשונים שלי בשירות הצבאי, כשבתור קמ"א צעירה שהרגע סיימה תואר ופתאום לובשת מדים לא קשורים, כבר הוחלט שאשב בתורנויות בור עם אנשים שלכתפיהם שלושה פלאפלים מכל צד (אז לא ידעתי שמדובר באל"מים, אפילו לא ידעתי מהן ראשי התיבות של פקמ"ז-פצ"ן-פד"ם-פקע"ר) ואשמש קצינה תורנית על כל בית סוקולוב בחג ראש השנה. "סיגפו" היה אז להיט גדול וכל החיילים שמעו אותו ללא הרף בשמירה, כך שמהר מאוד כבר ידעתי לפזם את מילותיו. גם היום, שש שנים מאוחר יותר, אני עדיין זוכרת ולכן מחכה בקוצר רוח שהלהקה תשיר אותו, שכן הוא בבחינת השיר היחיד שלהם שאני מכירה בעל פה.

    פלאשבק לתורנות הראשונה מני רבות בשירות הצבאי

    ''

     

    חברי הלהקה הם בעצם חברי ילדות שהקליטו סקיצות שאחר כך התגלגלו בין מוצ'ילרים בטיולים של אחרי הצבא, וככה בעצם הפכו ללהיטים גדולים והקנו פרסום ללהקה. זו דרך יפה ומעניינת לצמוח, כמו יוני בלוך שהתגלה בבמה חדשה, היהודים שצמחו מהופעות חיות, רוקסט והסטודנט משוודיה או ג'סטין ביבר והיו-טיוב. ייתכן גם שזו אגדה אורבנית שטובה ליחסי ציבור. כך או כך, סביר כי לרבים מהחבר'ה בני ה-18 ומעלה, האסוציאציה הראשונה שעולה בהקשר לביטוי "בית הבובות", אינה בהכרח כמה ברביות במסיבת תה, שכן, האלבום הראשון שלהם: "מדפים" הגיע למעמד פלטינה והם זכו בעקבותיו בכל מני פרסים בתחרויות מוסיקה מקומיות.

    על הבמה, חברי הלהקה לא מפסיקים לפרגן זה לזה ולכל מיני מפיקים/זמרים ששיתפו אתם פעולה בדיסק החדש, שיוצא שש שנים אחרי הראשון. הפרגון הוא יפה, אבל לפעמים כבר הופך מעיק. גם הוידאו-ארט שהלהקה בחרה עבור ליווי השירים קצת טרד את מנוחתי. זה נדמה כאילו שומעים מוסיקה ב-media player עם כל הצורות הפסיכדליות ומדי פעם ישנן הבלחות של תמונות כלבים.

    באחד השירים, עולה לבמה כפילת מירי רגב בגרסא צעירה יותר. גם לה חברי הלהקה דואגים כמובן לפרגן עוד הרבה לפני שבוקע צליל מגרונה. מעבר לקולות רקע, היא לא תורמת הרבה ובעיקר הגיעה לשם לתת מעט גוון נשי אך באותה מהירות שהגיעה, כך נעלמה. אני בעיקר הייתי עסוקה בלהזדעזע מבגד הפאייטים הסגלגל שלבשה ומהעובדה שיש לי פה כבר יותר מדי פלאשבקים לשירות הצבאי. גם העובדה, שאת חברתי פגשתי לראשונה בצבא, הפכה את החוויה לנוסטלגית במיוחד, אבל לא בהכרח במובן החיובי. למרות שאותה אני דווקא מחבבת פלוס (את החברה, לא את מירי).  

     

    הקהל ממשיך לזלוג החוצה. לידי זוג שהחליט לנצל את ההופעה לסגירת חשבונות. הם רבים בקול שקט, הרבה לחישות זועמות לאוזניים, בשלב מסוים היא עוזבת אותו בזעם והולכת לקפץ עם כמה גברים. מאוחר יותר תשוב אליו להתחנף, אך כנראה שמאוחר מדי. 'מישהי תצטרך לעבוד קשה הלילה...',אני חושבת לעצמי ובמקביל תוהה האם זו אני שהביאה עמה את הקארמה הרעה...

     

    הרבה קיטש יש בשירים שלהם, הרבה מסרים על חברות אמיצה והדדיות ותקווה. ישנם פזמונים שהקהל צורח מכל הלב והנשמה. אחד מאלו הוא ההמנון "שיר בעפרון" ולמען האמת, גם אני בסוף מצטרפת בשירה. כמה אפשר לרטון בערב אחד ולהיות צינית מגעילה...

    ההופעה מתקרבת לסיומה. אני אומרת לחברתי שאם אין את "סיגפו" אני כבר אמצא את מי לתבוע. אין מצב שנסעתי בשני אוטובוסים מגבעתיים לרידינג עבור להקה שאת השיר היחיד שלה שאני מכירה, לא תבצע. היא מבקשת ממני לחדול להיות קוטרית. היא דווקא נורא נהנית ואסירת תודה על הכרטיס. כנראה שבאמת, זה עניין של טעם והעדפה אישית. כשהיא זורקת לי שאני קטנטונת וחייבת להתחיל לנעול עקבים להופעות, הלהקה חוזרת לשיר אחרון בהחלט, לפני שאני מספיקה להגיב בעלבון.

    הם שרים את "סיגפו". הכל בסדר, היה שווה.

     

    בדרך חזרה, כשהיא מברכת על ההופעה ומקללת על מגפי העקב שהיא נועלת (קריצה), אני מברכת על הכל ומקווה בשביל הזוג מההופעה, שינתבו את המזג החם שלהם לאפיקים חיוביים יותר, בעיקר בלילה קפוא שכזה. אולי ככה גם הקארמה שלי תשתנה.

     

    בית הבובות הם:

    איתי שיף - שירה ואקוסטית, אמיר אטיאס - קלאסית ושירה, שי חלמיש - בס וקולות, נתן סלומון - חשמלית וקולות, גיל קולי / דני מקוב - תופים וכלי הקשה, זיו לביא - קלידים.

     

    הופעות קרובות למי שבכל זאת אוהב ורוצה לראות:

    20.11- ב"פלורה" ברחובות

    24.11- ב"ביט" בחיפה

    29.11- ב"ברקה" באר-שבע

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 2 מתוך 5

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/11/11 14:34:

      צטט: פרנקוורנר 2011-11-22 12:58:23

      נו, ואני חשבתי שמדובר בביקורת על הסדרה Dollhouse של ג'וס ווידון (היוצר של באפי ופיירפליי). א-כ-ז-ב-ה-!

       

      טופ נו, יש גם אכזבות בחיים הסנני

        22/11/11 12:58:
      נו, ואני חשבתי שמדובר בביקורת על הסדרה Dollhouse של ג'וס ווידון (היוצר של באפי ופיירפליי). א-כ-ז-ב-ה-!
        20/11/11 14:55:
      אאוץ'
        19/11/11 16:55:

      צטט: mazavharuach 2011-11-19 14:42:11

      האיחורים האלה זה משהו נורא, מין תרבות פלצנית שהשתרשה כאן ולא קיימת בשום מקום אחר, כאילו אם הופעה שלך מתחילה לפני 23:00 - יצאת חננה. כשהקהל מצביע ברגליים - גם כי יש לו אוטובוס אחרון לתפוס - וזה בכלל לא מעניין את הלהקה - צריך הקהל להבהיר לה שזה לא מקובל עליו. אם בפעם הבאה תמצא הלהקה עצמה עם מחצית מהקהל - אולי היא תבין את הרמז.

       

      בדרך כלל, אני יכולה להבין איחור של חצי שעה, כדי לאפשר גם לקהל שלא מגיע בדיוק בזמן, שלא לפספס. אבל הפעם זה אכן היה מוגזם וחטא למטרה. בכל אופן, האם הלהקה תבין את הרמז להבא, את זה אני כבר לא אדע, שכן אין לי שום כוונה ללכת שוב להופעה שלהם. הפעם גם לא בחינם...

        19/11/11 14:42:
      האיחורים האלה זה משהו נורא, מין תרבות פלצנית שהשתרשה כאן ולא קיימת בשום מקום אחר, כאילו אם הופעה שלך מתחילה לפני 23:00 - יצאת חננה. כשהקהל מצביע ברגליים - גם כי יש לו אוטובוס אחרון לתפוס - וזה בכלל לא מעניין את הלהקה - צריך הקהל להבהיר לה שזה לא מקובל עליו. אם בפעם הבאה תמצא הלהקה עצמה עם מחצית מהקהל - אולי היא תבין את הרמז.
        19/11/11 09:11:
      אם הזוג מההופעה ינתבו את מזגם החם לאפיקים חיוביים יותר, הקרמה שלך תשתנה לטובה כיוון שבכל קשור בהכל ודומה מושך דומה...
        19/11/11 02:14:
      כלפי סיגפו. אני על סף הקאה מלגלגל את השם על השפתיים.
        18/11/11 23:54:

      צטט: yftacherzog 2011-11-18 23:34:19

      גם לי הם מזכירים את הצבא. המפקד שלי ממש אהב את האלבום ההוא, ולכן אנחנו היינו תקועים במשמרות עם לופים שלו.

      אם אוהבים אחרי שמכירים בהקשר כזה, אז זו כנראה באמת אהבה גדולה - במקרה שלי, אני לא יכול לדמיין את עצמי הולך להופעה שלהם.

       

      כנראה שלעולם לא נצליח להתחבר למוסיקה שמזכירה לנו את הצבא...

      "אם אוהבים אחרי שמכירים בהקשר כזה"? דווקא הפעם השתדלתי לא להשתפך על רגשות. כלפי מי חשפתי אהבתי הגדולה הפעם?...

        18/11/11 23:34:

      גם לי הם מזכירים את הצבא. המפקד שלי ממש אהב את האלבום ההוא, ולכן אנחנו היינו תקועים במשמרות עם לופים שלו.

      אם אוהבים אחרי שמכירים בהקשר כזה, אז זו כנראה באמת אהבה גדולה - במקרה שלי, אני לא יכול לדמיין את עצמי הולך להופעה שלהם.

        18/11/11 17:42:

      צטט: Raindrop 2011-11-18 16:39:44

      רגע - דני מקוב, זה שהיה בנקמת הטרקטור??

       

      למה לא? אמנות אינה מונוגמיה.

        18/11/11 16:39:
      רגע - דני מקוב, זה שהיה בנקמת הטרקטור??