עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    Mylo Xyloto - קולדפליי על אוטומט

    10 תגובות   יום חמישי, 3/11/11, 14:43

    ''

     

    באחד הראיונות שנערכו עמו  לפני כמה שנים, אמר כריס מרטין שעם הגיל הוא כבר לא חושש מזה שהוא לא קוּל יותר. באותה נשימה הצהיר מרטין, ללא בושה כמובן, שאחת הלהקות האהובות עליו בעולם היא ה-הא. הראיון נערך בימים שבין האלבום השני A Rush Of A Blood To The Head לבין X & Y האלבום השלישי. לא בכדי בחר דווקא אז, כריס מרטין להגיד את זה. זהו בדיוק השלב בו קולדפליי נפרדה לשלום מניסיונותיה להיות להקה חצי אלטרנטיבית ומגניבה, שעושה רוקנ'רול רך וקריר, לבין חיית האצטדיונים הבומבסטית שנהייתה. מגבולות המיינסטרים אל לב ליבו החמים. X&Y, אלבומם השלישי היה קו פרשת המים והאבטיפוס לקולדפליי הנוכחיים ובו, אגב, נפרדו גם המבקרים סופית מהלהקה.

    אתם יודעים מה, אפשר אולי לראות את זה גם בדוגמה הבאה: don’t panic, אולי השיר הכי קטן וצנוע שכתבה הלהקה עד היום, היה חלק אינטגרלי מפסקול הסרט ההיפסטרי גרדן סטייט ב-2004, שבע שנים אחרי, every tear is a waterfall  מככב בפסקול הסרט חיים להחלפה. ובכן, מצאו ילדים את ההבדלים.

    מה קרה לקולדפליי עם השנים? מה שקרה לU2 ולטובים כמוהם – הם התעשרו, שבעו והתחילו לייצר מוזיקה להמונים. בימים של מחאה חברתית, קולדפליי הם טייקונים ואנחנו לא אוהבים טייקונים. אז אם יש משהו יותר מעייף מלנתח את דיסק חדש של קולדפליי, זה לנתח למה כל המבקרים אוהבים לשנוא אותם. למה? ככה. אבל וזה אבל חשוב מאוד, יש כמה דברים שאף מבקר סנוב לא יכול לקחת מהם וזה את היכולת לייצר להיטי אמצע הדרך.

     

     

    אז אפשר להגיד הרבה דברים על האלבום החדש שלהם, Mylo Xyloto. אבל קודם כל כדאי להתחיל לשנן את השם המסובך הזה. וברצינות – כל מה שנאמר על קולדפליי בשנים האחרונות, תקף גם לאלבום הנוכחי. אבל אם צריך להגדיר אותו במשפט אחד, הרי זה שבאלבום הזה באופן רשמי, השלימה קולדפליי את המהלך לעבר היותה להקת הופעות ואם אפשר של אצטדיונים. אין באלבום הזה, לטוב ולרע, שום רגע של אינטימיות ושום רגע קטן. נהפוכו. אם viva la vida היה המנוני, תנסו לשמוע את paradise או את הכפיל שלו every tear is a  waterfall. שני הלהיטים של האלבום שמדגימים בדיוק את הטענה: קולדפליי – להקה שכותבת המנונים. הלחן הקליט עושה לרוב את העבודה, ובסי פארט (או אפילו מוקדם יותר – בפזמון) יש את אותו רגע שליד המילה קליט במילון יש אזכור שלו. זה אותו ה הו הו הו הו, שאפיין את ויוה לה וידה ומאפיין את שני השירים שהוזכרו כאן. אפשר כבר פשוט לדמיין את הקהל שואג את זה יחד איתם וזה לא דבר רע בהכרח, אבל כמעט אין שיר באלבום הזה שאין בו את הרגע הזה.

     

     

    באופן מפתיע בהאזנה ראשונה Mylo Xyloto נשמע דווקא חמוד מאוד, הבעיה היא דווקא בהאזנות חוזרות ונשנות. אם בדרך כלל לוקח זמן להתרגל לאלבום בשמיעה ראשונה והלב נפתח בהאזנות הבאות, כאן קרה הדבר ההפוך. אחרי לא מעט לופים הבנתי מה הבעיה בדיוק- השירים דומים מדי לזה לזה ולדברים שכבר שמעת מקולדפליי. זה טוב (אם אתה מחובבי הלהקה) אבל זה גם קצת רע (למי שמחפש חדשנות).

     

    אבל לא תמיד חדשנות זה טוב. עוד מהלך שביצעו קולדפליי ב Mylo Xyloto ומדגים היטב מה קרה לקריירה שלהם הוא דווקא הופעת האורח של ריהאנה. מה הקשר בין קולדפליי לריהאנה? על פניו לא אמור להיות אפילו אחד כזה, אבל כשאמן בוחר לארח אמן כלשהו יש בזה יותר מאמירה. במהלך הקריירה שלו שיתף מרטין פעולה עם לא מעט אמנים. זה החל עם מייקל סטייפ, בימים שחשבו שקולדפליי הם סוג ל R.E.M, המשיך בשיתוף פעולה עם הסטריטס וקנייה ווסט, עבר דרך נלי פורטדו, לה כתב מרטין את הבלדה הכי טובה שלה – all good things (come to an end) וכעת אנחנו מגיעים אל ריהאנה. האם השיקולים כאן הם אמנותיים? אני מתקשה להאמין. ובכל זאת איך Princess of China ? יותר ריהאנה, הרבה פחות קולדפליי. בכל מקרה, זה הולך לחרוך את החורף הקרוב, מילה שלי. אין אפשרות שתחנות הרדיו יתעלמו ואני מניח שנמצא את קולדפליי גם ברחבות הריקודים בגרסאות כאלה ואחרות.

     

    אבל שאר היבול לא רע לכשעצמו. Us Against the World הוא הבלדה מהסוג של Fix You, רק פחות מושלם ועם הרבה פחות להט וקראש. Charlie Brown הוא חמוד להפליא והוא כנראה הולך להיות הניג'וס הבא ברדיו המיינסטרימי הקרוב לאוזנכם. בסך הכל 14 קטעים, הפרוסים על 41 דקות. מה שאומר שזה דיסק קליל שמתאים לרגעים האלה שאתה מדמיין את עצמך בהופעה במדריד שואג עם מרטין, אבל לא לעוד הרבה רגעים אחרים.

     

    כש U2 כבר שנים לא רלוונטיים, R.E.M מתפרקים, אואזיס התפזרו לכל עבר, רדיוהד חתכו הצידה, כנראה שאין ברירה להכריז על קולדפליי כלהקה הכי גדולה שפועלת כעת. ובמקרה שלהם זה לטוב ולרע.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/11/11 08:42:
      למה להכריז.............?? :))
        12/11/11 11:41:
      לך*
        11/11/11 15:59:
      אני אמביוולנטית.
        8/11/11 22:51:
      ניתוח מעניין, כתוב יפה!
        6/11/11 15:41:
      אני אוהב את קולדפליי. הנה, אמרתי את זה. והבנות שלי יכולות לבוז לי מעכשיו ועד קצה העולם. לא אכפת לי
        6/11/11 15:22:

      עם כמה ש- X&Y היה מושמץ, זה עדיין האלבום האהוב עלי משלהם. אפשר לקרוא לזה איך שרוצים אבל הם ידעו לעשות שם - וגם ידעו לעשות לפני כן - דברים שעובדים. את האלבום הקודם לא יצא לי לשמוע, אבל כמות הדיבורים וההשמצות על הנוכחי גורמת לי עכשיו ממש לרצות לשמוע אותו!

        4/11/11 22:13:
      גם לדעתי האלבום הזה ממחזר את מה שקולדפליי ניפקו עד היום. חשבתי שנוכחותו של בראיין אינו תדחף אותם לקצת הרפתקנות מוסיקלית, אבל קרה בדיוק ההפך, הוא נטמע בצליל שלהם. אין ספק שבכל הקשור לייצור להיטי פופ ממכרים מרטין והחברים יודעים את העבודה. אבל כמה פעמים אתה יכול לשמוע שיכפול של אותה נוסחה? זה לא שמדובר באלבום גרוע, בהחלט אפשר להעביר איתו שעה נעימה בכיף. אלא רק שהוא פשוט לא מחדש שום דבר. גם אני סבור שהשיר עם ריהאנה הוא הסינגל המצליח הבא. ואגב, ביום שני הקרוב, אחת עשרה בלילה, ספיישל קולדפליי ברדיו קול רגע עם עבדכם הנאמן... וגם נחלק את האלבום למאזינים. אשמח אם תצטרפו...
        3/11/11 19:22:
      הלהקה הכי משעממת והכי לא מעניינת. הם פלגיאט אחד ארוך לכל הלהקות שמנית בביקורת. הם המקבילה בגרסת רוק של ונילה אייס או מילי-ונילי. הם המקדונלד'ס של רוק אצטדיונים שהוא בעצמו נפיחה של מוזיקאים עם אגו מוגדל. Nuff said.
        3/11/11 19:19:

      צטט: .Josefin 2011-11-03 19:10:53

      אני לא חושבת שניתן לייחס חשיבות גבוהה לשיתוף פעולה בין אמנים. כבר שמעתי כמה וכמה פעמים אמן המספר שפגש אמן אחר באיזו מסיבת סלב עמוסת אמנים וכדרך אגב אמר "בוא נעשה משהו ביחד" וכך נולדת יצירה משותפת. לדוגמא, עד עכשיו אין לי הסבר לשיתוף פעולה בין איימי ווינהאוס לבין טוני בנט, איך שניהם התחברו לדואט?!

       

      מצטער אבל לא נראה לי שכריס מרטין וריהאנה ישבו באיזו מסיבה ופטפטו על כוס מרטיני, כמה קולדפליי והיא חייבם לעשות משהו יחד. הא הא. שיקולים מסחריים - נטו!! שום אמנות. הכל אוטומטי. דווקא איימי וטוני בנט זו הדוגמה ההפוכה - אך ורק שיקולי אמנות. הוא זמר שהולם בדיוק את הסגנון הפיפטיזי מלא הנשמה של וויינהאוס.

        3/11/11 19:10:

      אני לא חושבת שניתן לייחס חשיבות גבוהה לשיתוף פעולה בין אמנים. כבר שמעתי כמה וכמה פעמים אמן המספר שפגש אמן אחר באיזו מסיבת סלב עמוסת אמנים וכדרך אגב אמר "בוא נעשה משהו ביחד" וכך נולדת יצירה משותפת. לדוגמא, עד עכשיו אין לי הסבר לשיתוף פעולה בין איימי ווינהאוס לבין טוני בנט, איך שניהם התחברו לדואט?!