עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    על חאריס אלקסיו ומחשבות יווניות אמיצות

    4 תגובות   יום שני, 24/10/11, 19:07

    שלוש החלטות אמיצות נלקחו, כנראה, בהופעותיה של חאריס אלקסיו בקיסריה:

     

    ההחלטה האמיצה ראשונה היתה תזמון ההופעה לסוף חודש אוקטובר ומיקומה בקיסריה. ערב קיץ לוהט הופך אוטומטית את קיסריה לטברנה, אך אוקטובר ידעו בערביו הקרירים. המציאות הוכיחה שזה באמת היה נכון. הבריזה הקרירה מהים הקפיאה את הקהל, הממילא קפוא ואלקסיו עבדה קשה על מנת להפשיר אותו.

     

    ההחלטה האמיצה השנייה היתה המחשבה לתרגם את מילות השירים לעברית ולהקרין אותן ככתוביות במהלך שירתה. בפעם הראשונה יכלו מעריציה של אלקסיו להבין מה הם מפזמים ומה הם מזמזמים בג'יבריש, כשהם מוחאים כפיים. הסיכון, הסטת תשומת הלב ממה שקורה על הבמה. במילים אחרות, אי אפשר גם לקרוא כתוביות וגם לראות מה קורה על הבמה. טעות פטאלית.

     

    ההחלטה השלישית שלקחה חאריס אלקסיו בהופעותיה בקיסריה, היתה החלטה האמיצה ביותר. לפתוח את הערב ולהגיד, שיוון ארצה במצב קשה מאוד, זה לא דבר שאורחים מחו"ל נוהגים להגיד בדרך כלל. אך לאמירה הזו היתה משמעות נוספת - היא הכתיבה את הטון של רוב ההופעה. ויתור על ערב בסגנון עדות מיטב הלהיטים בטברנה, לטובת ערב עם יותר שירים לא מוכרים מהרפרטואר המחאתי שלה בתחילת הקריירה. למה ההחלטה אמיצה? כי הקהל הישראלי הוא קהל של מיטב השירים. הוא רוצה להיטים.

     

    ההחלטה באה לידי ביטוי בעיקר בחלק הראשון של המופע, שאופיין בטון כבד, עצוב, עגום ועם לא מעט שירים של מנולוס רזוליס, המשורר היווני הדגול. זה לא אומר שזה לא היה יפה, נהפוכו: זה היה מעניין, מאתגר ומרגש. על אף אמירתי זו, הופיעו בחלק הזה שלושת השירים היפים והמוכרים ביותר של חאריס אלקסיו, שלושתם אגב, זכו גם בחידוש עברי. הראשון היה "הטנגו של נפלי", שהגיע אחרי חמישה שירים, סחט אנחת רווחה מהקהל כמנסה להגיד: הו סוף סוף שיר שאנחנו מכירים. הייתם צריכים לשמוע את המקהלה. השני היה "מסלול מירוצים זרחני" (Mia pista apo fosforo), שאמנם קסמו בגרסה המוקלטת הוא דווקא בליווי מקהלת הגברים ברקע של אלקסיו, אך גם בגרסה הבימתית עודנו שיר מרגש. השיר השלישי חתם גם את החלק הראשון של המופע "Theos an einai", עם הלחן המופלא של גוראן ברגוביץ'.

     

    החלק השני, אם צריך לעשות הכללות, היה האנטיתזה לחלק הראשון. הוא התחיל במה שנראה כאותו קו נוגה, אך כאן חארולה כבר הרשתה לעצמה לערבב קצת יותר את תמהיל הלהיטים, ולתת קצת פחות שירי אהבה קורעי לב וקצת יותר ידיים. קצת יותר שירי טברנה אלגנטיים, אבל אף לא שיר יאללה בלאגן. לא חפלה, כי אם חומר למחשבה. זה מקפיץ, אבל לא דוחף בכוח. השיא של החלק הזה ושל כל המופע הגיע כמובן עם המתנה שחאריס קיבלה – יהודה פוליקר. סביר להניח שהקהל היה יוצא בטעם מעט חמצמץ אם הוא לא היה מקבל את המנה הזאת. אם כן זה מוביל אותי למחשבה שחאריס קיבלה גם החלטה רביעית ואמיצה: לארח את פוליקר, שכמעט הצליח לגנוב לה את ההצגה.

     

    פוליקר היה כמו קינוח נפלא ואוורירי אחרי תבשיל קדרה בשרי עשיר, אך כבד. אלקסיו ופוליקר ביצעו יחד חמישה שירים ובאמת כל אחד מהם היה לא פחות ממושלם: אילו הייתי איתך, קללת הים וכמובן - כל דבר מזכיר לי, שיר הנושא מאלבומו החדש של פוליקר. הדואט הזה היה דוגמה ומופת לאיך דואט צריך לעבוד. אם לאורך הערב נראה כי אותות הזמן ניכרים בקולה של אלקסיו, אזי הלהקה המעולה התחשבה בכך וסייעה לה לא לפתוח מבערים כבעבר. אבל דווקא עם פוליקר, משהו קרה. משהו השתחרר והזכיר כמה חאריס אלקסיו נפלאה כשהיא פותחת גרון.  

     

    רגע לפני הסוף הבנתי שכל הערב ניקרה בראשי מחשבה ותשובה לי אין. את המוזיקה של חאריס אלקסיו אפשר למקם בקלות ליד דיוות מסוג מרסדס סוסה וחווה אלברשטיין, מצד אחד. ומהצד השני האלמנטים הלהיטיים הים תיכוניים מורגשים כאן בכל צליל ותו, וזאת מבלי לוותר ולו מעט על רגש ועומק. אם כך, מדוע זמרי הפופ הים תיכוני, מתעקשים ללכת על הנמוך, השטחי והזול? 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/11/11 19:04:

      יופי של פוסט

       

      דרך אגב, השיר של נפלי מבוצע על ידי עליזה אביב ודיןדין אביב.

      בביצוע נהדר.

       

      http://www.cellcom.co.il/content/song/pages/default.aspx?ProductId=323456

       

       

       

       

        31/10/11 11:40:
      חרולה כך היא מכונה הזמרת מספר 1 ביוון
        30/10/11 05:30:
      היי רותם בלוג נהדר, לא מכיר את המוזיקה שלה אבל מבטיח לשמוע. בקשר למדוע הזמרים בוחרים ללכת כל הנמוך, שטחי וזול - זה אולי בגלל שהם כמו המוני ישראלים מתבוננים במראה ורואים שהם נפלאים כמו שהם?
        25/10/11 13:55:
      גיליתי בשנים האחרונות את המוזיקה היוונית. בעיקר דרך אריס סאן ובהמשך עוד אמנים שחלקם ישראלים שנסעו לייון ועשו קריירות בשמות מתיוונים. גם את פוליקר אני אוהב על כל גווניו המוזיקליים