עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';
    0

    הדשא של השכן, תמיד, אבל תמיד...

    5 תגובות   יום רביעי, 28/9/11, 12:18

    יש לי תחביב כזה, די חולני למען האמת. מדי פעם כשמשעמם לי ואני מתחמקת מהחיים שלי, אני נוברת, באמצעות הפייסבוק, בחיים של אחרים. כלל לא מדובר בחברים קרובים, התחביב הוא להתעמק דווקא בדפים של אלו שכמות הפעמים בהן שוחחנו מעבר לשיחת חולין היא אפסית. באופן הזה, קל לי יותר להניח שהחיים שלהם מושלמים ובמקביל, להתבאס על מר גורלי ולחשוב מה עוד אני צריכה להשיג בשביל להרגיש שאני שווה משהו. הדבר העצוב באמת הוא, שכבר יצא לי לשוחח עם לא מעט חברים שסיפרו לי שזה ספורט די נפוץ, הנבירה בדפי פרופיל. בכלל, אני לא אתפלא אם אלו שאני נוברת להם, נוברים אף הם מדי פעם בדפים של אנשים אחרים ומתקנאים עמוקות. מי יודע, אולי הם אפילו נוברים בדף שלי? הוא די מבטיח, לעין בלתי מזויינת.

    גם דייב ומיץ' מתקנאים זה ברעהו. הם אמנם חברים טובים שמכירים אחד את השני היטב, אבל הם גם לא צריכים רשת חברתית כדי להעז ולחשוף את שעל לבם. הם מרגישים מאוד בנוח לעשות את זה בפארק הציבורי, תוך כדי השתנה משותפת למזרקה אה-לה-פונטנה די טרווי. "הלוואי שהיו לי החיים שלך" ובום, הפסקת חשמל. כך, בדרך הכי לא מתוחכמת שיש, מוצא עצמו מיץ', גרסא משודרגת לג'ואי טריביאני הישן והטוב, בגופו של דייב. במקביל, מוצא עצמו דייב, עו"ד מוצלח בעל אשה שנראית כמו כוכבנית פורנו ושלושה ילדים (בלרינה נסיכתית ותאומים קטנטנים הסובלים כנראה מאיזו הפרעה פסיכוטית חמורה שגורמת להם לפתח נטיות אובדניות כבר בגילם הרך), בגופו המסוקס של מיץ'. מכאן מתחילה חגיגה. בהתחלה הם בהלם, וכל אחד באופיו המיוחד מוצא עצמו בסיטואציות קשות מנשוא. זה מתכון בטוח לבלגן ויוצרי הסרט בהחלט מרשים לעצמם ללכת רחוק. אם עוד ניתן לזהות איפוק בסצנה בה מיץ' הכלוא בגופו של דייב, מתקשה (בלשון המעטה) לענות על שאלות הרות גורל ביחס למיזוג החברה בה הוא עובד, הרי שבסצנה בה דייב האומלל הכלוא בגופו של מיץ', נדרש למלא את מקומו של חברו, נפרצים כל הגבולות. לא ארבה במילים, רק אגיד שמקום ההתרחשות הוא סט צילומי סרט "לורנו" (שמתברר שזה סוג של פורנו רך, בו הפעולות נעשות בכאילו), שיש שם אשה מפותחת מאוד ומבוגרת מאוד, במאי קריזיונר ועוד כל מני הפתעות שלא אחשוף, וגרמו לי לצחוק בחרדה.

    בסך הכל, הסרט הדבילי עד מאוד, הוא סרט מצחיק. ומחריד. וזה כנראה מה שמצופה מסרט דבילי. האשה למשל, מוחפצת בכל הזדמנות. לאף שחקנית לא ויתרו על עירום חלקי. כולן זמינות ומוכנות להשתרלל בכל שעה ובכל מצב. נדמה כי היוצרים ערכו רשימת מכולת של כל הפנטזיות המיניות הכי הזויות שהיו להם ופשוט הסריטו נשים יפות ומנותחות מורידות את החזיה ומקפצות על כוכבי הסרט בכל הזדמנות שהם לבדם. נו באמת. הנה דוגמא: עורכת דין יפהפיה שיוצאת לדייט עם החבר של הבוס רק בגלל שהאחרון כופה את זה עליה וזאת אחרי שהוא משפריץ וריאציות שונות של משפטי תקיפה מינית. זה אמנם מעיק ומביך אבל שוב, הייתי אמורה לצפות למשהו אחר? הרי כאשר מראש מדובר בסרט דבילי שלא מתיימר לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות, אם בכלל, אין לי טעם לפצוח פה במניפסט פמיניסטי או להתחיל לנבור לעומק ולצאת חוצץ כנגד כל הסצינות המביכות/הזויות/לא מכבדות נשים/ילדים/אנשים באופן כללי.

    למרות קבלת אופיו הלא מתחייב של הסרט, יש משהו שמטריד אותי- העובדה שבכל זאת יצאתי ממנו מהורהרת ורוויית שאלות על משמעות החיים. בסופו של יום (זהירות, ספוילר, למרות שדי ברור כבר מההתחלה לאן העלילה מובילה), מבינים השניים שאין כמו הבית. הם חווים מציאות מדומיינת במוחם שלהם אך בגוף אחר ורק לאחר שניתנת להם ההזדמנות הנפלאה הזו, הם רצים חזרה לכנפיים המחבקות של המציאות המחורבנת שלהם. זאת דרך מעניינת לקחת פסק זמן בלי להתמודד עם השלכות מכאיבות. זאת בשונה מהחיים האמיתיים. בחיים הללו, אנחנו אמנם יכולים לעשות כל דבר שנרצה במאבק להשיג יותר, אבל מאוד מהר אנחנו גם יכולים להתעורר ולגלות שדווקא לא היה רע במה שכבר השגנו, ואולי כל המרוץ אחרי הלא נודע רק חטא למטרה. התפכחות שכזו לעתים עלולה להגיע מאוחר מדי, כשכבר אי אפשר להחזיר את הגלגל (ובעיקר את האנשים שאהבנו וויתרנו עליהם).

    אני סבורה שלא הייתי מתנגדת כלל וכלל לאיזו מזרקת משאלות שתזרוק אותי לגוף של לי טריפון, הסולנית האדירה של להקת "אטליז". ברוח הסרט, לא הייתה לי אפילו בעיה לבקש את המשאלה גם אם המזרקה הייתה ניצבת באמצע קניון גבעתיים. בצר לי ובהיעדר האופציה, אני כנראה אמשיך לתת לדפי פרופיל מהוקצעים לגרום לי לחשוק בדשא של השכן ותוך כך, להתעלם מהאפשרות שהחיים שלי הם דווקא ממש בסדר.

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      מצחיק, נוגע
        3/10/11 23:03:
      החיים שלך הם הכי בסדר. קטע נעים לקריאה.
        3/10/11 16:32:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2011-10-03 13:10:15

      אני חושבת שכל מי שביקר את הסרט הזה (כולל אני) נתן את אותו הציון בסוף...

       

      אותו ציון וגם אותה תרעומת מהשימוש הגרוטסקי והמיותר במינויותה המתפרצת של האשה...

      אני חושבת שכל מי שביקר את הסרט הזה (כולל אני) נתן את אותו הציון בסוף...
        2/10/11 21:20:
      כבר אמרו: "איזהו עשיר? השמח בחלקו"