עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    סיפור אהבה בשלושה פרקים: הכי גאים שיש

    15 תגובות   יום ראשון, 21/8/11, 17:22

    ''

     

    מה הרלוונטיות של מחזה שנכתב לפני שלושים ומשהו שנים, טרום עידן האינטרנט וההומואים בפריים טיים, לשנת 2011: עידן השקיפות, הקבלה והפתיחות ההומואית? למה בכלל צריך את זה? האם זה עדיין מעניין מישהו להתעסק בדלתות הארון חוץ מאת גל אוחובסקי? האמת היא שבראש עוד מהדהד העיבוד הקולנועי (הנוראי) למחזמר רנט, שלפתע הפך ממניפסט חדשני ודי חתרני לסמרטוט מיושן ולא רלוונטי. אז מה ההצדקה להעלאה מחודשת של סיפור אהבה בשלושה פרקים? הרי היום, במרכז תל אביב לא באמת צריך להתמודד עם ארונות, זוגיות הומואית, הורים וילדים וכדומה. לא היינו שם כבר בהכי גאים שיש, לא לעסנו את זה עד דק בכל סדרת טלוויזיה אחרת?

     

    אלו רק חלק מהשאלות ששאלתי את עצמי בראש לפני ההצגה סיפור אהבה בשלושה פרקים, שמעלה קבוצת תה"ל – תיאטרון הומו לסבי, קבוצת תיאטרון פרינג' חדשה במרכז הנוער הגאה. המחזה מאת הרווי פיירשטין, הועלה לראשונה בגרסתו הנוכחית ב 1983 בברודווי. באותו הזמן הנושא ההומוסקסואלי באמת לא רק שלא היה בשיח הציבורי, הוא היה סגור בארון חשוך במרתף מבודד. אבל היום?

     

    מסתבר שכן. בשבוע בו נסגר הברנוער, זה הרגיש מבחינתי, כמו המחזה המדויק ביותר שיש. חוץ מזה, יחסים מורכבים ובלתי פתורים עם ההורים, פרידות, אובדן והחמצות הם לחם חוקנו, להט"בים או סטרייטים, לא? וזו בדיוק המהות של סיפור אהבה בשלושה פרקים.

     

    בשוטטות אקראית באתר היכרויות מפורסם של הקהילה הגאה, תוכלו לראות לא מעט פרופילים של גברים שמוכנים לעשות כמעט הכל, מלבד להכיר (שלא לומר לצאת) עם "הומו נשי" או בשפת הרחוב – האוחצ'ה. למה? מפחיד. מביש. מביך. מאיים על הגבריות והפאסדה הסטרייטית שאנחנו עדיין מנסים לשמור עליה. כי כולנו סטרייט אקטינג, לא? לכן, מעבר לכתיבה המחודדת והמדויקת של פיירשטין, הגדולה של המחזה היא בעצם האומץ לשים במרכז המחזה את ההומו נשי ובעצם את עצמו.

     

    ארנולד (אלון אופיר), גיבור המחזה הוא הומו יהודי, דראג קווין (שהוא קצת יותר דרמה קווין) עם פה גדול מאוד שמרגלית צנעני היא חסודה וצנועה לידו. כבר עם פתיחת המחזה ארנולד מבצע מונולוג היכרות מצחיק עד דמעות, ממנו אפשר להבין את רוח המחזה: נצחיק אתכם ובדלת האחורית נגרום לכם לבכות. ארנולד הוא בדיוק מהסוג שעליו נאמר "הומו נשי" במלוא מובן המילה. לא רק הומו נשי, לא עלינו, אלא גם "מזדקן" וממורמר. פיו מפיק אמרות שפר דוקרניות אך חמוצות, בקצב שאינו מבייש אף מכונת ירייה משומנת. אבל לא צריך לחפור בהן הרבה, על מנת להבין את הכאב הגדול והבדידות. זהו בדיוק הצחוק שאחריו בוכים או מקבלים צרבת.

     

    לרוע מזלו, בפרק הראשון הוא מתאהב באד (אושרי סהר), גבר מהסוג ש"לא חושדים" עליו שהוא הומו. אד, בודק את זהותו המינית, חוזר בו ושב לחיקה החמים של הסטרייטיות המוגנת (לא בלי לבטים ובהשלמה) למגינת לבו של ארנולד. סיפור אהבתם יהיה נוכח נפקד לאורך שלושת הפרקים, אך במרכז החלק הראשון יעמוד ביקורו של ארנולד יחד עם בן זוגו החדש אלן, אצל אד וזוגתו המרשימה לורן. אלן הצעיר הוא דוגמן תמים ויפה, קל לפיתוי ואטרקטיבי ובעיקר סוג של תחבושת על הלב הסדוק של ארנולד. הפרק הראשון במחזה נוגע כמובן בספק צחוק, ספק ארס במהות הזוגיות והאהבה, בשאלת הארון, הנאמנות, הסודות והשלדים שכל אחד מאיתנו מחזיק בכלל ובזוגיות בפרט. בין היתר מזכיר החלק הזה לא מעט סרטים ומחזות שריכזו בסופשבוע אחד כמה זוגות, שהמתח ביניהם הולך ומצטבר עד לנקודת רתיחה משמעותית שאינה נפקדת גם כאן.

     

    אם הזוגיות עמדה במרכז החלק הראשון, החלק השני של ההצגה מתבסס בעיקר על יחסי הורים וילדים, במהות האובדן ולמי יש עליו יותר זכויות. החלק הזה נפתח מספר שנים מאוחר יותר, אד ולורן כבר זוג נשוי אך מצוי בתהליכי פרידה. ארנולד איבד את בן זוגו אלן בטרגדיה מצערת ומצוי בתהליך אימוץ/חניכה של דיוויד, נער הומו צעיר שנזרק מביתו ובתהליך שיקומי מוצמד למנטור, שיכול להראות לו צד אחר של הומואיות. שלא כל הגברים רוצים ממנו את גופו תמורת כסף. לתוך הקלחת הזאת, נכנסת אמו של ארנולד. יהודיה דעתנית, שתלטנית ודומיננטית, כמיטב המסורת היהודית. כשרואים את אידה וויינברג (דינה דורון), בעצמה אלמנה טרייה, מבינים דבר או שניים מאיפה קיבל הבן שלה את הפה שלו. זה משפחתי.

    ארנולד שלא מתקשה להסתיר את נטיותיו, דווקא מתקשה להוציא מהארון את עניין האימוץ מול אמו, עד שגם כאן העניינים יגיעו לנקודת רתיחה מבעבעת וסוערת כשבמרכזה ניצבת השאלה: האם אפשר להשוות מידות שונות של אלמנות? האם יש הבדל בין אבדן של בן זוג אחרי 6 שנים או אחרי 36 שנים?  כמו בכל נקודת רתיחה יעופו באוויר מילים שאי אפשר יהיה לקחת חזרה. באחד הרגעים המצמררים ביותר והכואבים ביותר אומרת האם את מה שכל הומו שיוצא מהארון מפחד לשמוע: שההורים שלו מצטערים שהם הביאו אותו לאוויר העולם. לא משנה בן כמה הוא. 16 או 36 או 46. כשהבסיס העומד מאחורי כל זה הוא פשוט – כולם פוחדים לאבד, כמו גם רצון ההורים לשמוע, לדבר, להשמיע ושלא יעטפו אותם במסכת שקרים וצעיפי אמת מטשטשים.

     

    אלון אופיר, בכובעו כבמאי ההצגה הצליח לקחת את המחזה שיש בו לא מעט "קלישאות" ולהשאיר אותו מעודכן ורלוונטי גם לימינו. המינון המעולה של מקל דרמטי וגזר קומי והתמהיל הכמעט בלתי אפשרי של רצינות והומור, לא היו עובדים בלי עבודת המשחק המרהיבה, בהצגה החשובה הזאת. כל אחד משחקני ההצגה מפגין יכולות משחק מרשימות תודות להדרכת שחקנים מושלמת. מהקטן ועד הגדול. בכלל, נראה שאלון אופיר הצליח לקלוט כאן חבורה מעולה של שחקנים שטרם נלעסה עד מיאוס. רמז למלהקות. תציצו בפרינג', מעניין שם יותר.

     

    אביהוד תדהר כדיוויד מעורר סקרנות לראות מה ייצא ממנו כשיגדל. גיל וייס בעיקר יפה, אך נוגע ללב בתפקיד אלן. סיוון קרצ'נר כלורן, אשתו של אד, היא הבלונדינית הכי מקסימה שאתם לא מכירים וחבל שכך. איך עוד אף מלהקת לא תפסה אותה לאיזה תפקיד עסיסי?

     

    מול שלושה האלה עומדים שלושת הגדולים. הלב הפועם האמיתי של המחזה: אושרי סהר, שובה לב כסופר מאצ'ו המבולבל, שככל שעובר הזמן הולך ומשתחרר ופשוט פורח בחלק השני של ההצגה. לא היה לי ברור איך אחרי רביעיית רן, הוא עוד לא מככב בכל תכנית אפשרית ואחרי ההצגה הזאת, על אחת כמה וכמה. אם צריך הוכחה לכריזמה ולקסם הבלתי אפשרי שלו, זה המקום.

    דינה דורון כאידה ויינברג המופיעה רק בחלק השני, טורפת את ההצגה בנוכחות שלה. דורון בהופעה נדירה, נותנת תצוגת משחק מוחצת שלא תותיר עין אחת יבשה. איזה תפקיד, איזה ביצוע! מול סהר ודורון ניצב בגאון עמוד השדרה של ההצגה ומי שאחראי על הביצוע הפנומנלי של הערב - אלון אופיר. תפקיד שיש בו פשוט הכל. מופע וירטואוזי של איש אחד, כובש ומפורר את הלב. אין מילים.

     

    אנושיות, רגשנות ושבירת כל מה חשבתם על הומואים וההורים שלהם בהצגה אחת. נסו להשיג כרטיסים ומהר. מה שכן, אסור להצגה הזאת להישאר רק בגן מאיר.

     

     

     

    צילום: לואיז גרין

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/11/11 14:14:
      היי, שמי הוא גברת asale, רווק. אני מחפש friend.i טובה להאמין שאתה יודע שחברים אמיתיים ומהימנים שווה לחפש, אני אשמח אם אתה מקבל את בקשת חבר שלי אני מוכן לספר לך עוד על עצמי לשלוח לך תמונות שלי, בבקשה אם אתה תהיה מוכן לקבל את בקשתי להשיב לי ישירות לכתובת הדואר שלי (asalejohnson@yahoo.com) כך אציג את עצמי לך, אני מחכה לתשובתך בקרוב. להודות ==================================================== Hi, My name is asale,Single lady. I am looking for a good friend.i believe you know that true and trusted friends are worth searching for, i will be happy if you accept my friend request as i am willing to tell you more about myself and to send you my photos, please if you will be willing to accept my request reply me directly to my mail address (asalejohnson@yahoo.com) so that i will introduce myself to you,i am waiting for your reply soon. Thank
        26/8/11 11:00:
      אלון אופיר - שחקן מדהים.
        26/8/11 00:42:
      מאז יש לו מילים משלו עם חגי אייד וצחי גראד לא בא לי לרוץ ולראות הצגה. עושה חשק לגמרי הדרך שהגשת אותם, רק שההצגה תעמוד במבחן החשק שהבאת פה.
        25/8/11 06:57:
      ההצגה נשמעת משהו משהו והכתיבה כרגיל מעמיקה ומעניינת
      אכן מכתיבתך ניתן להתרשם היטב מההצגה ומקבלים חשק לראות. מקווה שאצליח. תודה.
        24/8/11 12:19:
      יפה כתבת. אלך לראות.
        23/8/11 19:07:
      יפה כתבת...אחכה שיגיע למפעל המנויים..!
        23/8/11 18:55:
      חסרות הביקורות האכותיות שלך, אתה צריך לכתוב יותר תכוף. :-) המשך שבוע טוב
        23/8/11 10:34:
      אחרי שקראתי השתוקקתי לרוץ ולראות בעצמ אבל מה חבל שמועדי ההצגה נגמרו....ויתכן שהיא תועלה שוב רק באוקטובר מתישהו...רק יתכן...
        23/8/11 09:00:

      אם הייתי מעלה הצגה הייתי רוצה שיכתבו עליה ככה. בדיוק ככה..

        22/8/11 13:45:
      והנה בסוף השבוע ראיתי לראשונה מאז יציאתי מן הארון את "מלאכים בשמי אמריקה" ולפתע כל המחשבות והרגשות שאתה מתאר התעוררו גם בי. ואולי זו תזכורת שאנחנו לא קהי חושים, שהכדורים לא מוחקים את הכל.
        22/8/11 10:54:

      כל כך אהבתי את הסרט, בכיתי, צחקתי, לדעתי עוד יש לי אותו על איזה קלטת וידיאו איפשהו...
      עשית לי חשק לראות אותו שוב.

        22/8/11 08:14:
      אחרי ביקורת נפלאה שכזאת - אני רצה לראות.
        22/8/11 08:13:

      כתיבה משובחת . ביקורת משכנעת . 

      אופיר אלון בלט כבר בהצגות הסטודנטים. גם דינה דורון על הבמה זה אירוע.

      לא מכיר את האולם ואינני יודע מה תנאי הצפיה בו . היות ולא ניראה שעוד בימיינו אנו ההצגה תגיע ל"במות הגדולות"

      אשקול בחיוב ביקור.

        22/8/11 01:39:

      דינה דורון על הבמה?

      כבר שווה לראות

       

      מוזמנים לפסטיבל לתאטרון אחר בעכו

      אם עדיין לא סגרו את התוכנייה