עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    BARND NEW DAY

    בירבור חיים אמיתיים ובדיוניים בעירבוביה

    0

    סרט: ג'יין אייר - אפילו לא מפספס

    0 תגובות   יום חמישי, 7/7/11, 13:17

    ג'יין אייר הוא סיפור סנדרלה תוצרת אנגליה, אבל הוא לא בדיוק אגדת ילדים.

    לכן לא בכדי הוא זוכה להרבה גרסות קולנוע וטלויזיה, שאילו הייתי רואה את כולן (וצריך הרבה סבלנות) אולי הייתי בוחר מועדפת עפ"י "האם הסרט מצליח להמחיש את המסר הפמניסטי החדשני ואת חזון השוויון". שהרי זה מה שהופך את הספר למורם מעם בקרב רומני המשרתות שהיו פופלריים במאה שנכתב (1847).

    הסרט הנוכחי של קארי פוקנג בעיבוד החדש לקולנוע, פשוט סתם מספר עוד סיפור רומנטי: אשה צעירה ונחותה מעמדית מצליחה שיתאהב בה גבר עשיר, ובסוף הם ביחד.


    השחקנית מיה וסיקובסקה בדמותה של ג'יין אייר לא מצליחה לשדר שבריריות, איפוק, תמימות או צניעות - היא עסוקה בלהיות מאוהבת רוב הסרט... היא לא מפעילה ברקסים למתנות שרוצ'סטר מעריף עליה סתם כי פשוט השמיטו את ענין המתנות בסרט...למשל היה חסר לי לשמוע טקסט מרשים ומפוקח שג'יין מטיחה ברוצ'סטר הדביק כמו "במשך זמן קצר, קצר מאוד, אולי תהיה כמו שאתה עכשיו. ואז תהיה בהדרגה צונן יותר וחסר סבלנות ולבסוף נוקשה, ואני אצטרך לטרוח מאוד כדי להשביע את רצונך. אבל אחרי שתתרגל אלי, ייתכן שתחבב אותי שוב, תחבב אותי, אמרתי, לא תאהב אותי. אני משערת שאהבתך תתפוגג בתוך חצי שנה או פחות. שמתי לב שבספרים שנכתבו על ידי גברים, נאמר שהתלהבות הבעל אורכת לכל היותר חצי שנה." במקום זה קבלנו נשיקה צרפתית בנוסח המאה 20.

    ג'יין אייר בסרט הזה עלולה להוביל את הצופה למסקנות שונות במהות מהספר; אם יש לך כסף אתה נחשב או אם תתמסרי מלכתחילה תזכי בגבר.


    שניה !


    והשחקן מייקל פסבנדר  הלא הוא מיסטר רוצ'סטר הרומנטי, ומייקל עושה אותו כביכול רומנטי....הוא לא הצליח לשכנע אותי בעוצמה הרגשית שיוצאת ממנו וכובשת, לא הצליח למכור לי את מירמורו על גורלו הסודי, לא הצליח לעורר בי קנאה על תעצומות התשוקה שלו. לא האמנתי לו שלא מענינת אותו מיס אינגרם, למרות שלא היתה לה כמעט נוכחות בסרט... אז אולי אפשר להבין את מייקל :)

     

    הרגשתי שהשחקנים פשוט דקלמו את הטסקט הדל שהיה להם לומר, בלי להתאמץ יותר מידי. נראה שאין קשר או כימיה בין השחקנים, וסצינות שלמות לא מגיעות לשיא מתבקש. ...המוסיקה הנהדרת והצילום האיכותי מבחינתם השלים את החסר.


    הכי אכזב אותי שלא הומחש עקרון השווין בין גבר לאשה שכה חשוב ומקסים את ג'יין אייר. עקרון שמדבר על שהגבר מוותר מכוחו כדי שישתווה לאשה ה"חלשה". אמנם העלילה היא כזאת שהגורל דואג לכל, אבל חשוב לזכור שהגורל הזה עוצב במוחה של סופרת שמדברת על עקרונות פמינסטיים 100 שנים לפני שנוצרו בכלל פמניסטיות. בתקופתה של הסופרת (שרלוט ברונטה) הגבר הוא שדואג לאשה החלשה, והם לא שווים, ולא יתכן סיפור כמו של ג'יין ורוצ'סטר...

    החדשנות הזאת לא קיימת בסרט. זה כאילו שיש בסרט אוירה פסיכולוגית של סוף המאה ה-20 ולכן שיחזור התקופה במהותו נכשל.


    כשצפיתי בסרט, אחרי חצי שעה דיי השתעממתי מהעוד סיפור רומנטי. אפילו "אשה יפה" עם ג'וליה וריצ'רד עדיף...


     

    ותודה לcafe' שהזמינו אותי לסרט צוחק

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 2 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה