עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    גם הליכה בתלם מורידה קלוריות

    ביקורת תרבות והגיגים.

    סרט מומלץ בקולנוע הרכבת

    0 תגובות   יום רביעי, 29/6/11, 10:42

    כריסטופר מצטיין במכללה, בחור נבון ולבן מבית טוב. אבל בוער בו הרצון לברוח, להתנתק, לא להתעמת, לא לקנות מכונית חדשה, בלי כסף, בלי כסף, בלי קוטג', דלק, רה-ארגון של תחבורה ציבורית, בלי שההורים יגידו לו מה לעשות.

     

    סיפור רקע על עירעור נפשי כתוצאה מהורים שרבים, משחק אמריקאי קישטי עד כדי פארודי (האב: אני אבטל את חג המולד! האם: אתה לא אלוהים! נקרעתי מצחוק), מה יש, בנאדם לא יכול לחפש את האמת, פשוט ככה? הוא חייב להיות טראומטי ומיוסר? אז בהתחלה התאכזבתי,כל מיני הסברים מתפלספים בלי לתת לחספוס האכזרי של המסע העני והחופשי לשום מקום, להוביל אותנו למחוזות חלומיים של הסיכוי האנרכיסטי, המטופש והמלבב של לא להיות תלויים, עבדים, לציביליזציה המערבית החומרנית והחולה.

     

    אבל כריסטופר לא אידיאליסט, רק תמים, ולא מתכונן, והולך בתוך פנטזיה אחרת, נתיב אחר שגם הוא מלא באלים הפנימיים ובאגו. הוא משתחרר מכל הכבלים; אבל הוא גם משתחרר מכל אחיזה. לבד באמצע שומקום, בלי אספקה? מה חשבת שיקרה? איך זלזלת בכוחו של הטבע העצום, האכזרי, האינסופי, הנרמס על ידי האדם ומתפרץ מחדש, קפוא ורותח, חסר תקנה? ובכל זאת, כל אופציה אחרת לא הייתה הדבר הזה, האמיתי. והסיפור עליו מבוסס הסרט הוא אמיתי לגמרי.

     

    נשארתם פעם על שפת הים או נחל הבניאס שבוע, רק אתם וחברים ומים מים מים נשטפים, שמש, רוח בעלי חיים קטנים, חול, קפה שחור, המון מים? לא חשבתי אז שצריך שום דבר אחר.

     

    אז לאט לאט נשאבתי למסע עצמו, ולפרשנויות הרקע, ולאנשים שמתגעגעים, ולאנשים שיתגעגעו, נערה מנגנת לו בגיטרה, סיפור אהבה שכמעט הזכיר לי, בחור שהעריץ אותי אך ננעל בראשו על נדודים, לרדוף אחרי אינדיאנים, למצוא את החיה שמלווה אותך, המסע לאיכטלנד, מי שקרא מכיר. והאנשים המצחיקים המסטולים שפגש כריסטופר בדרך, כמו המסע שלנו, תופסים טרמפים בכל הארץ, אבל בסוף מוצאים את עצמנו בפארק של הפריקים בכפר סבא, מעבירים וודקה, הוא מחליף קסטות עם נערה שיש לה ווקמן, דומה מאוד לנערה בסרט, צעירה ממני, עדינה מאוד, פתיינית. לא אני הייתי הגיבורה, בסך הכל. אני רק המספרת. אבל.. מספרת ללא גבולות, שגונבת לפעמים את ההצגה. בחור אחר כתב לי השבוע בפייסבוק: אני עוד מרגיש את השובל שהשארת כשהלכת לידי, כשלמדנו ביחד מתמטיקה.

     

    הבחור הזה מהאינדיאנים, שהתנגד למערכות יחסים, שהאמין שטוב היות האדם לבדו בלי להיקשר ובלי להתמסחר,שהבין שהרגע הזה הוא לחוות אותו ולא "לעשות איתו משהו", שלא רצה כסף, פרסום, תהילה, קריירה, אלכוהול, סקס, טלויזיה בכבלים, עיר מושחתת.. טוב, הוא חזר בתשובה. וגם זה מתמימות, יהירות וחוסר אחיזה במציאות, בדיוק כמו כריסטופר. החכמים והטובים האלה, שלא מבינים את החברה שלנו, הולכים למקומות טיפשיים ורעים מאוד.

     

    ** את הסרט ראינו בקולנוע הרכבת בבאר שבע, על החומה שמפרידה ביננו לפסים, עם צפיה כזו באמת שאתה לא מבין למה אנשים נתקעים כל היום בביניינים ממוזגים וחנוקים. שווה צפיה-  קליפ מהסרט **

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה