עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    בין השמשות? בין הכיסאות

    13 תגובות   יום ראשון, 26/6/11, 05:48

    ''

    הסיפור הקצר מת. עכשיו זה רשמי. אמרו את זה קודם, לפני, זה לא משנה. הסיפור הקצר מת. ממעטים לכתוב ספרים טובים עם סיפורים קצרים מעולים (טוב חוץ מאליס מונרו, אולי) והפסיקו לעשות סרטים טובים עם הרבה סיפורים קצרים. צריך לומר את האמת, סרט הבנוי מריבוי של סיפורים קצרים שמתאגדים לסיפור אחד גדול ואפקטיבי, זה לחלוטין העשור הקודם. איך שלא נהפוך את זה, התחושה לא פעם, שריבוי סיפורים קצרים המתאגדים לתמונה כוללת אחת, מחמיצים את הפרטים הקטנים ומשאירים טעם חמצמץ של תפסת מרובה, לא תפסת.

     

    זה גם הטעם העולה בסוף בין השמשות. במחשבה ראשונה התחושה היא אכזבה. מה רצה להגיד הבמאי? עם מה אני הולך הביתה? וכאן חשבתי - אפשר להגיד שכשמו כן הוא, בין השמשות. המושג בין השמשות בא לרוב, להסביר תקופת מעבר בין אירועים גדולים וזמנים משמעותיים, למשל בין היום ללילה,  רגע לפני שהכוכבים יוצאים החוצה. דהיינו אזור הדמדומים של החיים.

    אך במקרה הזה - לא זה ולא זה. לא בשר, לא חלב. לא יום ולא לילה. שום תחושת מעבר, או לחות אחד משמעותי. אם כך, יותר מדויק היה לקרוא לו -  בין הכיסאות. יש כאן הרבה סיפורים קצרים ושונים שבסופו של דבר ימצאו את עצמם במקום אחד מתעמתים זה עם זה. אבל מה שווים הסיפורים, יפים ככל שיהיו ומרגשים ככל שיהיו, אם אין להם התחלה-אמצע-סוף וכאן? וזו בדיוק הבעיה של בין השמשות, סרטו הראשון באורך מלא של אורן זינגמן המבטיח. מצד אחד עודף סיפורים, מצד שני זהו סרט קצר מאוד. כך שסיפורים מעניינים הולכים ברובם לאיבוד והחיבור ביניהם רופף, במקרה הטוב. מכאן נובעת עיקר האכזבה – כי יש כאן פוטנציאל אנושי וסיפורי מעניין ומרתק שהולך רק עד חצי הדרך וחבל. רוברט אלטמן? זה עוד לא.

    לא מעט סיפורים, או התחלות של סיפורים יש בסרט. מוכנים ללקט מהיר שלהם? בבקשה: אנה (נטליה פאוסט), היא אם ארגנטינאית שלוקחת את בנה רפא (איאן צנטנר המקסים), בן ה 9 לניתוח ברית מילה. בבית החולים, נקודת המפגש של רוב הדמויות בסרט, היא פוגשת רופא (גל זייד המצוין) המסביר לה כי נדרש לשם הניתוח אישור של האב, שנמצא בארגנטינה. מה שהאם לא מספרת זה, שכנראה הוא לא יחזור. לרופא עצמו יש לו עסק לא פתור בפני עצמו, עם אביו השוטר (רמי דנון), שיהיה חלק בשני הסיפורים הבאים. אלכס (שמיל בן ארי) אוסף את ביתו אושרי (רותם זיסמן כהן), שחוזרת מטיול ארוך בדרום אמריקה. בדרכם הביתה הם יהיו מעורבים בתאונת פגע וברח אשר תטרוף את כל חדוות החזרה הביתה והתרגשות השיבה. במקביל, חווה (ריימונד אמסלם) דיילת מכירות בדיוטי פרי, אם חד הורית גם היא לילדה שחושבת שאין לה אמא, תגלה בטעות את פרטי האימוץ שלה ותעקוב אחר האם הנוטשת, דליה. דליה (אורלי זילברשץ) בעצמה היא ספרית בעלת ילדה מחוננת ומוכשרת שבסופו של דבר תקלע אף היא לבית החולים ולא אגלה לכם למה.

    בבית החולים רפא (זוכרים?) יפגוש את תמר (יערה פלציג המעולה), נערה בכיתה ט' החולה בסרטן הודג'קינס מתקדם. תמר סוחפת את רפא להרפתקה, בה יגלה את האמת על החיים. וואו, עכשיו אפשר לקחת נשימה, כי כל זה (ועוד לא סיפרנו הכל) יבוא לידי ביטוי ב 90 דקות סרט וזו בעיה לא קטנה. המשותף לכולם- סודות ושקרים. כל אחת מהדמויות המובילות משקרת ומחביאה סוד ותפקיד הילדים הוא לחשוף אותם. החיסרון- אי אפשר לספר כל כך הרבה סיפורים ולהצליח לארוג אותם בלי יותר מדי חורים בעלילה וכך יוצא שיש סיפורים שלא ברור מה תפקידם ומה הם משרתים בעלילה. הידוק וניפוי של חלקם היה משרת טוב יותר את הסרט ומאפשר להרחיב סיפורים אחרים.

     

    ובכן בין השמשות הוא לא סרט רע. בכלל לא, אבל זהו גם לא סרט טוב ואני באמת רציתי לאהוב אותו כל כך. אפילו  אורלי זיברשץ , שחקנית נפלאה לכל הדעות, מקבלת תפקיד מצוין אך קצרצר מדי וקטן עליה בכמה מידות, משאירה טעם של עוד, לא מספק. כך גם ריימונד אמסלם, שלא מביאה את מלוא האיכויות שלה לידי ביטוי ויוצאת די חיוורת. כך יוצא שיש פה לא מעט רגעים יפים שמראים איזה פוטנציאל אדיר היה כאן, אם רק היה יותר הידוק. הנחמה הגדולה היא ששחקנים שכן מקבלים מקום ובראשם דווקא הנבחרת הצעירה: יערה פלציג ואיאן צנטנר, גונבים את ההצגה בקלילות לגברדיה הבכירה שמסתובבת סביבם.

    אז עד שיקום הרוברט אלטמן הבא, רק אפשר להפסיק עם טוואי הסיפורים?

     

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/7/11 10:20:
      הסיפור הקצר מת ? .......קצת מוקדם להספיד.... :) דוקא המדיה האנטרנטית....מחייה אותו ובגדול..
        4/7/11 00:02:
      האמת? מכל הביקורת הכתובה לעילא הזו נהיה לי חשק לאיזה סיפור קצר וטוב. הזוי אבל נראה לי שאדלג לי לקפקא :)
        3/7/11 12:06:
      לצפות מבמאי ישראלי להגיע לרף של רוברט אלטמן ועוד בסרטו הראשון זה קצת לא הוגן. המבחן האמיתי יהיה לראות אם הוא ישתפר בסרטו הבא - במידה ואכן יהיה כזה - או שיבלה בתעשיית הטלוויזיה המסחרית..
        3/7/11 09:33:
      אני דווקא מרגישה אחרת לגמרי. ראיתי את הסרט ביום שישי בקולנוע לב ועד לרגע זה קשה לי להתנתק מהדמויות והסיפורים. החיבור וההקבלה בינהם משלימים את הפרטים החסרים, וה'כבדות' מטובלת בהומור (ציני אומנם, אבל היו צחוקים לא מעטים בקהל). אני לא מבינה למה הכל צריך להיות פתור עד הסוף ומוגש בכפית. הסיום הפתוח (למחצה) של הסרט נותן תקווה לעתיד טוב יותר. משמח אותי גם לראות שאפשר לעשות סרטים שהחומרים שלהם לקוחים מהחיים והוא לא עוסק בנושאים שבדרך כלל מעסיקים את הקולנוע הישראלי: שואה ופוסט שואה, ערבים-יהודים, ומלחמות ופוסט מלחמות. אני מאוד נהנתי מהסרט וממליצה בחום.
        30/6/11 19:59:

      http://cafe.themarker.com/image/1590822/

        30/6/11 19:36:
      לא אוהבת סרטים פושרים שיכנעת אותי ,לא אראה ...
        30/6/11 00:45:

      בעקבות פוסט-ביקורת הקולעת הזה, לא באתי בציפיה לראות רפליקה של אלטמן.

      לדעתי הסיפור הטוב ביותר הוא של רפא ותמר, אימו והרופא וגם אביו.  יש בו חכמת חיים ועומק תרבותי. (ואכן תמר נהדרת).

      שני הסיפורים האחרים לוקים בחסר.

      אנקדוטה

      איתי באולם היו פחות מעשרה אנשים, ואת ה-15 דקות הראשונות של הסרט "ראינו" תוך כדי משחקי פוקס ב LIVE של המסריט. היו צעקות. למזלנו היה צופה גברתן-תורן באולם שהסדיר את הענינים. בסוף הואילו להפסיק לנו את ההקרנה עד שהתקלה תסודר; פינקו אותנו בפופקורן על חשבונם ואפילו הסכימו לתת זיכוי לכל המעונין. המתנו עוד 15 דקות, ושוב התחיל הסרט, הפעם מפוקס והכל סבבה (כדברי המנהלת שם) ו......אחרי 10 דקות נפסקה שוב ההקרנה - הגברתן שלנו יצא לעשות צעקות, אחריו נכנס המסריט וצעק ביאוש "אני רק מחליף גלגל"....צחקנו, המתנו, צפינו והרגשת קצת כמו בסינמה פרדיסו חחח

        29/6/11 15:02:
      יופי של פוסט . רק לא הבנתי מדוע הסיפור הקצר "מת". אמירה קצת גורפת ולא מדוייקת.
        28/6/11 13:59:
      תמיד מעניין לקרוא את הביקורות שלך !
        28/6/11 09:11:
      לא ראיתי את הסרט. ולא כל סרט חייב לההיא עמו אפקט בידורי כפי שנכתב בתגובה מעליי. הביקורת שלך מרתקת, אבל שובף אני מניחה זה כי הכתיבה שלך מעניינת אותי. הסרט לא. יש לי הרגשת החמצה לגביו כבר מראש. אבל אולי זה מצב רוח. לגבי הסיפור הקצר, הוא לא מת בכלל. אני יכולה להעביר אליך 20 המלצות בשלוף, לספרים מופלאים. זה הקורא הטוב שמת. נשארו רק מבקשי העלילות והסוף הטוב.
      אנשים שוכחים שכשאתה הולך לסרט, אתה גם רוצה להתבדר ולא רק הכבדות הזו..
        26/6/11 11:56:
      הבמאים שלנו יושנים בעמידה... ישנו סטטוס קוו של סרטי דרמה כבדים ומעייפים בקולנוע הישראלי כבר כמה שנים טובות..מישו חייב להרים את הכפפה או במקרה הזה להרים את הפטיש ולנפץ את הקיר הזה...אני מאמין שאפשר...אני בטוח בזה...כמו שהצליחו למצוא את הנוסחה לסיטקום הישראלי(רמזור) בטלויזיה...אז זה אפשרי(ומאוד מתבקש)לעשות גם משו קצת אחר בקולנוע ....קצת תעוזה קצת דמיון ...טיפה רק טיפה לחשוב מחוץ לקופסא ולנסות.
        26/6/11 11:35:
      שוב דרמה ישראלית כבדה... שיהיה ..