עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    עץ החיים - על החיים ועל המוות

    12 תגובות   יום שלישי, 31/5/11, 20:03

    ''

     

    והפעם הרשו לי לפתוח בצורה מעט שונה. באזהרה.

    צופים יקרים, עץ החיים הוא לא סרט של בראד פיט ושון פן. הם אולי מופיעים בו, אבל זהו לחלוטין לא סרט עם בראד פיט ושון פן. בבקשה, אם חשבתם ללכת לסרט עץ החיים, אתם מוכרחים לקרוא איזו ביקורת אחת או שתיים ולחשוב טוב טוב לפני שאתם הולכים על זה. אני מדמיין את אותם מסכנים שראו מודעה לסרט חדש של השניים ולא קראו עליו דבר, רכשו כרטיס, הביאו בייביסיטר ובמקום זה קיבלו ערב פיוט ושירה ארוך משולב עם סרט טבע מרהיב, אבל בכל זאת - סרט טבע. ושלא תבינו לא נכון – בעיני, מדובר בסרט מבריק ומרשים. לא פחות.

     

    ובכן, כמו שאתם מבינים מאזהרה זו, עץ החיים הולך להיות הסרט השנוי ביותר במחלוקת בשבועות הקרובים. אחרי פסטיבל קאן בו הוא יצא וידו על העליונה (לארס פון טראייר? תאכל אבק) ויותר מדי שנים של שתיקה, טרנס מאליק מביא שוב יצירה שלא תמיד יודעים איך לאכול אותה, אבל אני? אני אוהב את טרנס מאליק. אוהב אותו מאוד.

     

    מי שהביא את ימים ברקיע האלמותי, את הקו האדום ואת העולם החדש, לוקח הפעם את הקולנוע הפיוטי והאוורירי עד לקצה. בלי עלילה קוהרנטית וליניארית, עם שבירת מוסכמות לגבי מהו סרט ואיך אחד כזה צריך להיות. רצף של תמונות קצרות וארוכות, שבורות לסיפור לא בהכרח כרונולוגי, לא בהכרח נהיר ובהיר. טרנס מאליק מזמין את צופי הקולנוע למרחקים ארוכים לשעתיים ומשהו של קולנוע אתגרי עוצר נשימה, שכן – כמו שכבר הבנתם: אי אפשר להישאר אדיש אליו. או שאוהבים או שממש שונאים. אין אמצע כמעט. ולא, על אף בראד פיט, הפעם לא מדובר בקולנוע לכולם. בידור? את זה תמצאו בבדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק.

     

    אבל עץ החיים הוא לא רק פיוט. זהו בעיקר סרט דתי. נוצרי מאוד. כמדומני, זהו הסרט הדתי ביותר של מאליק ולא בכדי. עץ החיים עוסק באובדן ובחיפוש אחר הנחמה וריפוי הכאב. אובדן של ילד, של אח והכעס הנלווה לו- באמצעות שאלות קשות לאלוהים, מחשבות ותהיות אובדניות. בעוד בני המשפחה ממאנים להשלים עם האובדן, הגאולה בוא תבוא בשלל דימויים דתיים על גדולתם של החיים ועל נזר הבריאה. אז ייכנס לתמהיל הקולנועי הזה, כל מה ששמעתם לשמצה על עץ החיים – חזרה אחורה בזמן אל סיפור הבריאה, אל התוהו ובוהו, אל יצירת השמיים והארץ וכל צבאם, על יצירת החי וכן גם את הדינוזאורים תפגשו כאן ועוד כמה שאלות קיומיות. אם אתם ציניים, זה לגמרי לא בשבילכם. אבל החלק הזה הוא פשוט יפיפה ומרשים, כמעט קלאסי ושמימי. על דבר אחד אי אפשר לחלוק לגבי סרטיו של מאליק בכלל ועל עץ החיים בפרט – את היופי אי אפשר לקחת ממנו.

    מי שצלח את החלק הזה, מגיע לשלב הבא בו ייכנס הסרט כבר לתמות "קולנועיות" קונבנציונליות יותר. מערב שירה דתי הוא יהפוך לדרמה משפחתית נוגעת ללב, אם כי מעט ארוכה יחסית באופן מפתיע. החלק השני של הסרט מסביר קצת יותר לעומק את הדינמיקה המשפחתית, עד כמה שמאליק מאפשר לסיפור לצאת. מאליק חזור לילדותם של הגיבורים, ומתמקד ביחס הנוקשה והאלים של האב (בראד פיט) , בעיקר לבנו הבכור ג'ק (כולם מדברים על שון פן, אבל אף אחד לא מדבר על הילד שמשחק אותו בצורה מדהימה – האנתר מקראקן). כמובן שדמות האב, שתיקת האם, קנאה בין האחים (לצופים רגישים במיוחד מדובר בקטעים מדמיעים, הזהרו) ואמריקה של שנות החמישים מעצבים אותו כבוגר כעוס ועצוב. אמנם גם בחלק הזה, לא כל החלקים ברורים דיים, אך ללא ספק זהו גם חלק מרגש ואמיץ, לא פחות. באחת הסצנות החזקות בחלק הזה ג'יק הילד בא בחשבון עם אביו הקשוח בטענה כי הם דומים זה לזה ולכן שונאים זה את זה. ברגעים רבים הוא אפילו סנטימנטלי יותר ומעורר הזדהות. ברגעים אחרים הוא פשוט מפעים.

     

    ערב שירה ופיוט? קולנוע אווירתי? שיעור תנ"ך? שיעור אזרחות? הכל יכול להיות. מה שבטוח טרנס מאליק, על אף היומרה והשימוש לעתים בקלישאות שחוקות, הוא אתגר המותח את גבולות הקולנוע ומזכיר כמה המדיום הזה מרשים, כשהוא מרשים!

     

     

    ומחשבה לסיום:

    תופעה שחוזרת על עצמה ביותר מדי סרטים לאחרונה - צופים המגיעים לסרט שאינו לרוחם, מדברים בקול רם ומחווים דעתם, צוחקים וכן הלאה. קצת נימוס ושלא יפריעו, זה יותר מדי לבקש?

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/6/11 12:46:
      תופעה שחוזרת על עצמה ביותר מדי סרטים לאחרונה - צופים המגיעים לסרט שאינו לרוחם, מדברים בקול רם ומחווים דעתם, צוחקים וכן הלאה. קצת נימוס ושלא יפריעו, זה יותר מדי לבקש? (מסכים לחלוטין) תודה על הפוסט וההמלצה ..
        6/6/11 23:32:
      הביקורת שלך רותם כתובה מקסים.. ניתן לחוש דרכה את אהבתך והערכתך למאליק. תודה
        4/6/11 10:15:
      מדברים גם כשלרוחם:( תודה.
        2/6/11 22:49:
      בגלל זה אני מתכוונת ללכת להצגה יומית בקריון שמקסימום יש 10 צופים בדרך כלל כמה פנסיונרים ופה ושם איזה פריק של קולנוע לא אוהבת שמפריעים לי לצפות בסרטים או בתאטרון בתכלעס לא אוהבת שמפריעים לי בכלל
        2/6/11 13:19:

      צטט: אלונ 2011-06-02 12:11:49

      אני רוצה להתייחס בעיקר למשפט האחרון. אני ראיתי את הסרט באולם מלא בקולנוע לב, והייתי מאלו שנהנו. וכן מדובר בסרט קשה, מה שדרש רק יותר ריכוז וקשב בשביל להגיע למצב התודעתי שהסרט ניסה להגיע אליו, לזכרונות וכאבי הילדות של כל אחד. ומי שרוצה לא צריך, אבל אפשר לכבד יוצר ויצירה ובעיקר את הקהל שיושב לידך בעולם ולא לצ'קצ'ק ולצחוק ולפטפט. קצת אנושיות לא תזיק.

       

       

       

      מסכים איתך לחלוטין!!!

        2/6/11 12:11:
      אני רוצה להתייחס בעיקר למשפט האחרון. אני ראיתי את הסרט באולם מלא בקולנוע לב, והייתי מאלו שנהנו. וכן מדובר בסרט קשה, מה שדרש רק יותר ריכוז וקשב בשביל להגיע למצב התודעתי שהסרט ניסה להגיע אליו, לזכרונות וכאבי הילדות של כל אחד. ומי שרוצה לא צריך, אבל אפשר לכבד יוצר ויצירה ובעיקר את הקהל שיושב לידך בעולם ולא לצ'קצ'ק ולצחוק ולפטפט. קצת אנושיות לא תזיק.
        1/6/11 23:37:
      אלך לסרט הזה והסצנות המשפחתיות ממה שאפשר היה לראות בטריילר מזכירות לי את ג'ון סטיינבק
        1/6/11 23:08:
      חבל שכרוסטוש בתגובתו מגלה שהילד השיב נשמתו לבורא
        1/6/11 23:06:

      ''

      בראד פיט מנסה להראות שהוא שחקן איכותי ולא רק פרצוף יפה.. (למרות שגם כאן הוא פרצוף יפה..), והצילומים הם כמו נשיונל ג'אוגרפיק.