עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    ביותיפול לייף?

    ביקורת על ביותיפול,

    ביותיפול לייף?

    20

    סרטים  

    5 תגובות   יום ראשון, 27/2/11, 08:46

    ''

    תשכחו את ברצלונה שהכרתם. תשכחו מגאודי. תשכחו מרחובות רומנטיים. תשכחו מאתרי תיירות מצולמים היטב. תשכחו מטאפאס וסנגריה ואז תלכו לסרט ביותיפול. אוירה קלילה, תוססת ודקדנטית? לא בבית ספרנו. חיים יפים? תשכחו מזה. ביותיפול הוא תמצית וריכוז הסבל האנושי לחוויה מהממת של שעתיים וחצי קורעות לב.

     

    ברצלונה הניבטת מביותיפול היא עכורה, עלובה, ענייה, קודרת ועצובה, כשבתוכה נע אוזבל (חאוייר בארדם, בהופעה מדממת תרתי משמע) כעמוד התווך. הוא הדבק המחבר את העלילה המתפזרת לכמה סיפורים בכמה עולמות, הנארגים אט אט בסאגה מייאשת. אוזבל הוא משהו בין סוחר עם נשמה ענקית למתווך עם מצפון, בין סינים התופרים תיקים מזוייפים ועלובים בתנאים מחפירים, לאפריקאים שמוכרים אותם ונמצאים בפחד מתמיד מהמשטרה שרודפת אחריהם. לעתים הוא נאלץ להשלים הכנסה כמתקשר, החוליה המתווכת והמקשרת בין המתים לחיים (באופן מאוד סמלי), דבר התובע ממנו כוחות נפשיים אדירים (התקשור מגיע בפעם השניה השנה לקולנוע, אחרי מכאן והלאה ויש היראו בזה חלק תלוש ולא קשור). בנוסף אוזבל ואולי בעיקר, הוא גם אב במשמורת מלאה על שני ילדיו – אנה בת ה 10 (ואיזו יומולדת עצובה שהיא תחגוג) ומתיאו ילד קטן ועצוב והוא רק בן ה 7. הילדים נקרעים, רוב הזמן, בין אהבתם לאמם הדו קוטבית לאישיותה הבעייתית הגורמת לעתים להתעללות והזנחה. אם עד עתה מנת העצב לא גדושה מספיק לטעמכם, כבר בדקותיו הראשונות של הסרט אנחנו מגלים כי אוזבל גם חולה בסרטן הפושה בגופו ומותיר לו חודשים ספורים לחיות. הגילוי הזה, כמו גילויים אחרים שיבואו בהמשך מובאים לצופה כמו שאומרים – לפנים. בלי לרחם, בלי לעדן. רציתם יופי? תשכחו מזה. וואו, גודש רגשי כזה על הלב כבר הרבה זמן לא נראה במחוזותינו וכבר יצא לנו לראות לאחרונה לא מעט סרטים "קשים". כפי שניתן להבין כבר מהשם המעוות, ביותיפול (כן, שגיאת הכתיב היא מכוונת) שיפה זה לא ממש. העיוות של השם עשוי היה להיות קלישאה אם הוא לא היה כל כך מרגש. הסרט, כמו סרטיו הקודמים של אלחנדרו גונסלס איניאריטובבל, 21 גרם ואהבה נושכת, לא מרחם על הצופה ומעביר אותו סוג של מסע צלב, לעתים ללא גאולה אמיתית וממשית בסוף. בוגרי סרטיו הקודמים (ולא מעט מבקרים) ודאי יחושו שזה לפעמים קצת יותר מדי. הרי לא ייתכן שהכל כל כך רע, שכל סחי החיים מרוכז אצל אדם אחד, וששוב איניאריטו יורה לכל הכיוונים ללא אבחנה וללא רחם. התוצאה של הירי הזה הוא שזה לא תמיד פוגע. או בבחינת תפסת מרובה. בדרך כלל מצב כזה עשוי לגרום לצופה להגיע לשני מצבים: או שהוא מותש מהעומס הרגשי הזה או בדיוק להיפך, להסחף איתו. וביותיפול, לטעמי, הוא סרט סוחף.

     

    על אף אורכו הרב, כמעט 150 דקות של עצב בלתי נגמר, ואולי בזכות אורכו מתאפשר חיבור רגשי לכל אחת מהדמויות ובעיקר לאוזבל וילדיו ואין רגע אחד משעמם. אבל אם אתם כרגע לא במצב נפשי מי יודע מה, זה כנראה לא סרט בשבילכם. אתן בהריון? לא, אל תחשבו אפילו לראות את הסרט. כך למשל, כל סצנות המשפחתיות ייגרמו ללבכם להזיל הרבה יותר מדמעה ולהזדעזע לא אחת. כי כשהסרט נוגע בקו התפר בין החיים והמוות, בעיקר בילדים ומשפחה ומה יקרה לה ביום שאחרי מות האב, הלב נקרע. לזה מתווסף גם התעללות והזנחה, בגידת הגוף, בגידת המשפחה, בגידת החברה במהגרים אליה (נקודת החולשה של הסרט היא דווקא העיסוק בזרים שמעט מתפספס) ובעיקר בגסיסה הבלתי נגמרת ובחיפוש אחר הגאולה והתקווה, הסרט לא מותיר ממש נקודות אור חיוביות.

     

    גם כשיש נקודות אור ושביב של חמלה בסרט, מיד יגיע רגע טרגי במקרה הטוב, או אסון גדול במקרה הרע, שיוריד את כל החמלה הזאת היגון שאולה. לדוגמה (זהירות ספוילר מתקרב), כשאוזבל מחליט לרכוש תנורים בעבור 30 הפועלים והפועלות הסינים הישנים במרתף על מנת להתחמם בלילות הקרים, מיד אחר כך תתרחש הסצנה הקשה ביותר שיצא לי לצפות בה השנה בקולנוע. כמעט רגע בלתי נסבל שמותח את גבולות הסיבולת והיכולת של הצופה וזאת כשכמעט לא רואים בה כלום, אבל התחושה החונקת קשה מנשוא. אם חשבתם שסצנת קיטוע היד בסרט 127 שעות (סרטו של דני בויל, המועמד אף הוא לאוסקר) היא קשה ובלתי ניתנת לצפייה, תנסו לחשוב מה זה 30 סינים שמתים מהרעלת גז, בהם ילדים ותינוקות.

     

    אם הגעתם עד כה ונותר בכם אוויר, עדיין ביותיפול הוא חוויה מהממת ומדממת של קולנוע עכור המגיש את תמציתם הקודרת של החיים ללא פשרות. כל זה לא היה עובד באותה עוצמה ללא הופעה מחשמלת ואדירה של חאווייר בארדם. נכון, האוסקר ילך לקולין פירת' אבל בינינו, הוא צריך להיות ללא עוררין בידיו של חאווייר. לא בכדי בפסטיבל קאן האחרון הוא קטף את פרס השחקן הטוב ביותר. עוצמה וכאב, יאוש וסבל מתמצים כולם להופעה בלתי נשכחת. עוד מישהו שיסחוט לכם היטב את הלב הוא גיירמו אסטרלה, המגלם את מתיאו הקטן, העומד במרכז התעללותה של אמו ומזכה אותנו בשלוש סצנות שכל אחת מהן יותר שוברת את הלב מקודמתה. לא יאמן שמדובר בילד קטן.

     

    ביותיפול אם כן, הוא ראשון המועמדים לסרט הזר הטוב ביותר, הנוחת על מסכנו והוא פתיחה מהממת וכואבת לעתיד לבוא. איניאריטו לא מרחם עלינו ומגיש  150 דקות סוחטות לב, מרגשות וחותכות בבטן כשהכל צועד אל המוות המסתתר מעבר לפינה. אם חשקתם בבילוי נעים, זה לא הסרט הנכון. להיפך, היציאה ממנו תותיר אתכם דוממים וכואבים, מותשים וסחוטים רגשית. מסע צלב כואב ודוקר בנתיב הייסורים המדמם של החיים.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/3/11 10:23:
      תודה על עוד ביקורת מרתקת, מה לעשות שהחיים זה לא סרט, אבל הסרט הזה הוא סוג של חיים, לפי דבריך.... ואת ברצלונה, אני אמשיך לזכור יפהפיה, גם כשאני יודעת כמה סבל אנושי קיים מאחורי הקלעים.... הרי בכל עיר גדולה בעולם, יש את הפנים היפים, שמוצגים לתיירים ויש את החיים שהם לא רואים..... תודה.
        6/3/11 09:33:
      הסרט הזה הוא מירוץ שליחים בין הרוע האנושי לשרידי החמלה והאנושיות הקיימים בנו. ההיברידיות הזאת שמתנהלת לה בסרט המהמם הזה היא מה שמותירה אותנו חסרי נשימה לכל אורכו. ודרך אגב...בהקרנת הסרט ביום ששי האחרון בקולנוע לב-דיזנגוף חזינו ב"חוויה" המזומנת רק לבאי פח האשפה של הקניון הזה. כעבור שעה וחצי של הקרנה ...הסרט עלה באש. נו כן. קהל הצופים פוצה ב-2 כרטיסים על כל כרטיס. אבל מה עם החוויה ממש ???
        27/2/11 20:39:
      לך
        27/2/11 20:18:
      רציתי ללכת לסרט השבוע, לא יצא. כעת אין ברירה , 4 בסולם רותם= 5 בסולם גדגדים :-)
        27/2/11 10:04:
      אני רוצה לבקר את לב שבחרו להקרין את זה באולם הקטן כך שבשבת בצהריים נותר מקום רק בשורה הראשונה. נצטרך לחכות עד מחר על מנת לראות אותו