עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';
    0

    חתיכת נאום מלכותי!

    ביקורת על נאום המלך,

    חתיכת נאום מלכותי!

    1

    סרטים  

    1 תגובות   יום שני, 21/2/11, 00:29

    מעטים הסרטים שגרמו לי לשוב לקולנוע ולראות אותם שוב. סרט שגורם לי לצאת בתחושה שזה קולנוע כמו שקולנוע צריך להיות, יכול לעשות אותי מאושרת לכמה ימים והרבה זמן שלא הייתי מאושרת ככה מסרט.

    לא אכביר במילים, הבנתי ה"קולנועית" דלה,  אני לא מבינה בזוויות צילום, העמדה וכיו"ב. אני יכולה להגיד שהמשחק של כל אחד מהשחקנים המובילים היה מעולה, ובראשם כמובן קולין פירת', שסביר שכבר הכין מדף מצוחצח עבור האוסקר הוודאי. העלילה שוטפת, הטקסטים חדים ומדויקים כמו שהבריטים יודעים לכתוב והתלבושות התקופתיות הן פשוט חגיגה לעיניים. אבל בשורה התחתונה, אני בחורה פשוטה שצופה בסרט. לכן  אתאר כמה רגעים קטנים של אושר, אלו שגרמו לי כאמור, לחזור לצפות שוב (ואף מילה על דיוק הסטורי):

    1. 1. סצינת הפתיחה. הדוכס מיורק מתכונן לקראת הנאום הראשון. הוא מזיע, הוא לחוץ וכשהוא מגיע למיקרופון, אני מזיעה ולחוצה יחד אתו. באותם רגעים נדמה כי הקהל באולם הקולנוע מתמזג עם הקהל באצטדיון ואווירת המבוכה ומעט הרחמים, אופפת את כולם.
    2. 2. סיפור לפני שינה שבודה הדוכס לבנותיו, הנסיכות אליזבת ומרגרט. מחמם את הלב לראות כזו משפחתיות במשפחת המלוכה, טרום עידן המלוכה כמובן (הקידה של הבנות בהמשך הסרט לאביהן, כשזה מוכתר למלך, מסמלת שינוי אוירתי מובהק).
    3. 3. ההכרות הראשונה של אשת הדוכס, אליזבת (הלנה בונהם קרטר) עם המטפל המעניין, ליונל (ג'פרי ראש). דווקא מפגן חוסר ההתרשמות שלו ממי שניצבת מולו גורם לה להאמין בו. איזה מזל!
    4. 4. כשברטי פגש את ליונל- הסצינה בה השניים, הדוכס והמטפל, נפגשים לראשונה, נבנית בצורה מדויקת. חוסר האמון של הדוכס בניצב מולו נסדק אט אט ודווקא בנקודה בה הוא אמור להיעלם לחלוטין, עת ליונל מקליט אותו קורא שייקספיר וצליליה של מוסיקה חזקה לאוזניו כך שלא ישמע את שאומר פיו, דווקא שם- חוזר חוסר האמון באחת. מזל שיש המשך...
    5. 5.חזרתו של האמון- כשהדוכס שומע את ההקלטה בחדרו האישי ומשתאה, אשתו מגיחה מאחור המומה והפה שלי נפתח בתדהמה. משם, זוהי תחילתה של ידידות עקלקלה אך נפלאה בין ברטי לליונל.
    6. 6. כל תרגילי הקול והנשימה ברצף, שעורך ליונל לברטי, בשילוב עם אשת הדוכס, משעשעים ביותר. בכלל, ההפוגות הקומיות הגיעו תמיד במקום ולא היו מוגזמות או משתדלות, אלא מצחיקות בטבעיותן. נו, הומור בריטי משובח. כל סדרת תרגילי הגייה זרקה אותי לסרט "גברתי הנאווה". את ה"ברד ירד בדרום ספרד" החליף כעת ה"מסלסל סלילים סלסל סלילים".
    1. 7. הבעת חוסר אמון נוספת של ברטי, כעת מלך אנגליה, בליונל, עת מתברר כי הוא אינו אוחז בדיפלומה רשמית. הדיאלוג השוצף בין השניים, כולל הסצינה העילאית בה יושב ליונל על כסא המלוכה (אחד הקטעים הזכורים ביותר מן הפרומו לסרט) מבריק לכל אורכו.
    2. 8. הפינאלה- כל הסרט נבנה מדרגה מדרגה לקראת סצינת הסיום, היא נאום המלך. ובשלב הזה, אין אפשרות מלהימנע בלהיזכר בסצינה הפותחת בה נאלץ הדוכס לדבר. כעת, בתור מלך, בתקופה קריטית באימפריה הבריטית, פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר אוזניהם של כלל אזרחי בריטניה נשואות למוצא פיו, צריך המלך לשאת נאום. אם זה לא מלחיץ, אז לא ברור לי מה כן. ועל כל זה יש להוסיף את העניין הקטן של הגמגום. לא נשמע טוב. אבל באותה סצינה, עוד לפני שהוא פותח בכלל את פיו, ברור כבר לכולנו שהוא יהיה טוב. לא רק טוב, הוא יהיה מצוין. ואכן, מילה מילה אותה אנחנו עוברים, בליווי מוסיקה מרגשת שהולכת ומתחזקת ושוטים זריזים של האזרחים המאזינים, תוך כדי מבטים תומכים וליווי צמוד של ליונל, כל אלו גורמים לנו להאמין בו. הקהל באולם משתל(ה)ב עם קהל המאזינים וכולנו יחדיו מתרגשים מנאום המלך! (בנימה עוד יותר אישית, הסצינה הזו, זרקה  אותי בכלל לסרט "הקונצרט", שגם בנה בצורה שונה אמנם, מתח לקראת סצינת הסיום המרהיבה והמרגשת).

     

    רוצו לראות! אני מחכה למארז הדי.וי.די. בתקווה לבונסים שסביר שיהיו מרתקים.   

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/2/11 11:47:
      טוב, עכשיו שכנעת אותי שאני צריכה לראות את הסרט :)