גם סרט לא הכי גדול של קלינט , הוא חוויה עבורי, זהו סרט שעוסק במוות,ובעולם שאחרי. יש מארג של שלושה סיפורים שנרקמים למפגש בסוף הסרט.

יש לנו בארה"ב את מדיום (מאט דיימון) שמתקשר עם אנשים שהלכו לעולמם (או לעולם הבא) עד שנכווה ברותחין עד עמקי נשמתו,והבין שאם חפץ חיים אחרים הוא אליו לעזוב את העיסוק המדכדך הזה, אך מה לעשות העיסוק רודף אחריו בכל מקום.

הוא מפסיד אהבות,נלחץ בידי כל עובר אורח שחווה מוות אצל קרוביו לתקשר עבורו.

בבריטניה אנו מתוודעים לאח תאום (התאומים לבית מקלארן) שמאבד את אחיו שהיה למעשה (ביחד איתו) אבן הבסיס שעליו הושתת הבית שלהם יחד עם אימם הנרקומנית, שאותה הם למעשה מגדלים, ולמעשה מפסיק לחיות ורק מחפש דרך לתקשר עם התאום המת.וכמובן הוא פוגש הרבה שרלטנים הזויים שרוצים את הפירסום והכסף.

ויש את העיתונאית ואשת התקשורת המצליחה מצרפת (סיסל ד-פרנס) שנקלעת ביום בהיר ותמים, לצונאמי האיום שפקד את דרום-מזרח אסיה (וקטל רבע מליון בני אדם),וחווה מוות וחזרה לחיים,ומאז התפקוד שלה יורד פלאים, היא מאבדת את בן זוגה, ואת האמינות של כתבת מראיינת,והיא מתמקדת בנסיון להעביר את החוויה לעולם הסקפטי.

כל השחקנים בסרט משחקים משחק טוב, הסרט מבויים טוב, ולמרות העלילה הלא סוחבת (אני בכל זאת סקפטי.. ולא מקריח) והלא ראלית, כמו שאמרתי נגיעות של איסטווד בסרט, עושות אותו טוב בעיניי, ולא נותר לי אלא לתת לו את הציון 4, למרות שבעיני רבים הוא מהווה נפילה של הבמאי-שחקן הגדול.

לא לאחר כי הסצינה הראשונה בסרט היא הטובה ביותר.. הצונאמי כמובן.