עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    כל אחד והצד שלו, או צד א' ו א"א

    3 תגובות   יום שישי , 28/1/11, 18:39

    ''

    בהאזנה ראשונה לצד א', הדיסק החדש של אסף אמדורסקי (להלן ייקרא א"א) התחושה המיידית שעולה היא "שיט! זה לא הרי את". מאז, למעלה משבועיים חלפו א"א ואני לא נפרדים – ברכב, בלפ טופ, באייפון, בבית וכן בהרבה האזנות חוזרות ונשנות. זה אומר עלינו משהו, לא? כעת התחושה היא שצד א' הוא אמנם לא הרי את, אבל הוא אינו נופל ממנו. זהו פשוט מאוד אלבום ההתבגרות/ההתפכחות/ההתפקחות/ההשלמה שבא אחרי הסערה הגדולה. הצד של א' לפרידה. אם לסכם זאת בשתי מילים, זהו אלבום יפיפה.

    לא בכדי מושווה ללא הרף צד א' להרי את. הרי את, שיצא ב 2008 וסומן כ"אלבום הפרידה הגדול" של א"א, היה עוף נדיר, יפה וכן, חשוף ומאוד פגיע. אם היה צריך למצוא בו חיסרון, זה אולי תל אביביות היתר שלו, שאו שאוהבים אותה או שלא מבינים אותה. אחרי הרי את ואחרי הנסיון הכושל עם עברי לידר, היו מי שציפו להרי את 2 (בכללם אני?) והנה – שלוש שנים אחר כך, צד א' הוא גרסת א"א לשקט שנשאר אחרי ההתפרקות. במילים אחרות אפשר להגיד שצד א' היפה הוא לא הרי את 2 אבל הוא בהחלט ההמשך הטבעי והמבוגר שלו, הוא ההתקדמות, החיים מחדש וזו מחמאה.

    בצד א' א"א מניח בצד (רוב הזמן) את האלקטרוניקה וחוזר לפסנתר, קלידים והגיטרה. בכלל, על האלבום שורה איזו אווירת ג'ו ג'קסון, חצי אורבנית חצי אוורירית, כמעט נוגעת בג'ז לפעמים. בנובמבר הופיע א"א בפסטיבל הפסנתר ולפתע אני מבין למה החיבור הזה נראה לי אז כה מדויק: צד א' מאופיין בפסנתר וקלידים עם רוח קלילה שנושבת מהרי הסבנטיז מצד אחד, אבל נשמע הכי שייך לימינו אנו, מהצד השני. וזו אחת הסיבות שאני כ"כ אוהב את אסף, החיבור המתמיד והעדכני הזה עם מה שקורה בחוץ.

    בשנות ה70 לשיר שירי משוררים היה אופנתי מאוד, אך עם השנים הדור הולך ופוחת וכמוהו השימוש בשירי משוררים. בתרבות העכשווית זה מאורע די נדיר וחבל (אגב, שמעתם כבר את מסע האספלט – אוסף החידושים המופלאים למלחין סשה ארגוב?). א"א מחליט בחכמה לפתוח עם הרחובות ממריאים לאט, שירו של דוד אבידן. כמעט כמו גולשים גם כאן מדובר בשיר תל אביבי במהותו למרות ששם העיר לא מופיע ולו באזכור.

    אחריו מאתגר א"א את הקהל ב 9:33 דקות של זוג משמיים, שמתחיל במטח פסנתר-גיטרות-תופים אימתני ונרגע ("האמת שלי כזאת, אני לא יכול לחיות ברעש הזה"), מתפתל ועושה פשוט טיול בין כמה סגנונות, ומותח את גבולות השיר לכיוון הג'זי משהו. אגב, שלא תעריכו פתאום את הרדיו שמשמיע את השיר, הוא קיבל גרסה קצרה משלו. שיר נדיר, חזק ויפה, לא תרגישו איך עוברות כמעט עשר דקות.

    הלהיט של האלבום, אם אפשר לקרוא לו כך , הוא איפה את היום. שוב 6:36 נעימות, מרחפות, אווריריות כמעט, מזגזגות לכיוון הדיסקו אפילו. כמו בפסטיבל הפסנתר גם כאן בולטת תום דרום כקונטרה לא"א, אבל קונטרה נעימה מהסוג שמשלים את א"א כמו כפפה. רק למי הוא מתכוון כשהוא שר איפה את היום?

    כוונות טובות מתכתב עם האלבום השני של א"א ויושב באותה חטיבת שירים שמכילה את השמיים הכחולים והוא האמין לה. דהיינו, שיר רוק עם נגיעות אלקטרו מפוזרות פה ושם. שיר סוחף וחזק, שמעניין אותי לראות איך יעבור בהופעות.

    יש שירים שתופסים אותך בטיימינג מסוים בחיים והם לופתים אותך כל כך חזק באופן שקשה להסביר אותו. רעידת אדמה הוא שיר כזה. פסגת האלבום שממתינה בשיר מס' 5. כבר בשמיעה ראשונה בפסטיבל הפסנתר וגם כעת, בלופים שאינם נגמרים, מדובר בדואט קטנטן, עדין וחולמני, שביר, שובר לב לגורמים קטנים ומדויק. הוא עשוי להיות המנון הפרידה, או האפטר אפקט של כל קשר משמעותי שנגמר זה עתה, ברעידת אדמה. קרני פוסטל וא"א סוף סוף עושים את זה, גם במילים וגם בלחן ומדייקים עד כאב, לדוגמה: מה להציל אותי או את הזכרונות, לא למהר מה שיהיה יהיה. רעידת אדמה לצד א' הוא כמו בראשית להרי את. השיר הכי טוב באלבום. אחריו ולפניו הכל מתגמד. פנינה נדירה. הנה היא כאן.

    האלבום הקצר, קצר מדי הזה מסתיים עם עוד קול נשי חזק ועדין שמתארח בבתוך הנשימות והפעם – רונה קינן. מה שמפתיע שזהו החיבור בשיר הסקסי ביותר באלבום. אחריו סיומת עדינה עם מסתכל בכוכבים. שיר אחרון קלאסי ואינטימי. כובש.

    נכון, הוא אולי צד א' לא מתעלה על הרי את או על מנועים שקטים, אבל זה ממש בסדר – הוא גם לא צריך. הוא טוב כמו שהוא והוא טוב בהרבה מדברים אחרים שקורים כאן בימינו. רוצים להציץ ולראות איך חיים אנשים אחרי פרידה? איך נראים החיים אחרי רעידת אדמה? עזבו אתכם מהאח הגדול, הנה הצצה אמיתית לחיים של כולנו. א"א מציע שוב את אותן גלויות קטנות מהחיים, אך האמיתיות כל כך, שיורות חץ מדויק, רגיש ועדין ללב. אמיתי, חזק, חושפני. תמצאו מישהו להתכרבל איתו, להתנחם איתו ולשמוע יחד את צד א'. כואב כמה שזה יפה.

    נ.ב.

    אפשר לארגן לי את עטיפת האלבום כפוסטר? 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/1/11 23:38:
      אסף אמדורסקי זמר גדול, תמיד כייף לשמוע אותו, כנראה שבאמת התפוח (אסף) לא נופל רחוק מהעץ (בני).
        31/1/11 13:36:
      אנחנו היינו ברוקפור באותו זמן. נראה שדרכך צלחה משלנו
        29/1/11 04:25:
      כרגיל, עוררת בי את הרצון להאזין וכראוי ומאז "מנועים שקטים" לא ממש בקרתי בעולמו של אמדורסקי (א"א בשפתך). תודה.