עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    טירופה של המלכה נינה - או עופו לברבור שחור

    8 תגובות   יום חמישי, 27/1/11, 11:54

    לפעמים שווה לעבור שנה שחונה ולראות לא מעט סרטי "שכונה", רק בשביל להגיע לרגע בו רואים סרט כמו ברבור שחור. אם צריך לתמצת את הביקורת הזאת לשורה תחתונה אחת הנה היא כבר בהתחלה – ברבור שחור הוא סרט השנה שלי. לא קל, לא מתפשר, מבעית, מטריד, סוחף, עוכר שלווה, עוצר נשימה.

    דארן ארונופסקי במאי רקוויאם לחלום המופתי והאכזרי, המעייןהמתאבק ממצב את עצמו בברבור שחור, כבמאי הצד האפל וההרסני של החיים. כמו שהמתאבק אינו סרט על היאבקות, כך גם ברבור שחור אינו סרט על עולם המחול או על רקדנים. הוא כן סרט על יצירה ואמנות, אך בעיקר הברבור הוא סרט על חתירה לשלמות, על חמקמקות התהילה, על המאבק הנפשי הגדול שיש ביצירה ובהצלחה ועל לחץ לחץ לחץ. הלחץ שאנחנו עצמנו מציבים ואחר כך הסביבה שלנו סוחפת אותנו ומי אנחנו מולו ומה חוזקנו מולו. מהם הגבולות שלנו, איפה אנחנו מתחילים ואיפה הנפש נגמרת. כנראה שברבור שחור הוא סרט על טבע האדם וטירופו.

    נינה (נטלי פורטמן) היא ברבורה לבנה וענוגה באופיה, רקדנית בלט מוכשרת בלהקת הבלט של ניו יורק שכל כולה זאבות טורפות המשוועות לתהילה בזכות התפקיד הראשי בהפקה החדשה של אגם הברבורים. ההפקה החדשה היא גם הזדמנות להפרד לשלום מכוכבת הלהקה המזדקנת, שכוכבה הועם (וינונה ריידר, לרגעים מועטים אבל חזקים). התפקיד הראשי הפעם הוא מורכב. לא שתי רקדניות יגלמו את הברבור הלבן ואת הברבור השחור כי אם אחת. הברבור הלבן כשמו כן הוא – צחור, נקי, קלאסי ומדויק. השחור, כצפוי הוא הניגוד המושלם, כל מה שהלבן לא – הטירוף, הלכלוך, התהום. כשנינה, כאמור ברבורה לבנה וצחורה מדי נבחנת לתפקיד היא מתבקשת לברר היכן הברבור השחור שבתוכה ואם הוא בכלל קיים. חקר הברבור השחור שבתוכה כמו גם כניסתה של לילי (מילה קוניס), רקדנית סקסית, נועזת ומשוחררת, סוג של ברבורה שחורה במהותה, סוחפים את נינה למערבולת של טירוף ובדיקת הגבולות, עד כדי שגעון. המצב בבית לא טוב בהרבה. החיים לצד אם מסרסת ושתלטנית (ברברה הרשי, עוד כוכבת לשעבר), שמגשימה את חלומה וכשלונה דרך ביתה מכניס עוד אלמנט של טירוף ולחץ לחייה של נינה. היופי בברבור השחור שהוא נבנה בשלבים. הוא מתחיל בנקודה מסוימת ומתהפך כל כך הרבה פעמים עד שהוא מותיר את הצופה המום ומקורקע לכסא בתדהמה. כמו שהחקר העצמי והחיפוש אחר השחור נעשה בשלבים, מהתום עד למופרע, כך הטירוף מחלחל לאט לאט לאט לאט, כמו טיפות דם קטנות על הטוהר של הברבור הלבן, כאומר מה שאתה רואה עכשיו הוא לא בהכרח מה שיקרה אחר כך. המאבק בין הלבן לבין השחור, בין האמת לטירוף, בין הבתוליות ללכלוך הולך ונהפך לממשי כל כך עד שהצופה התמים שבא להנות מסרט על בלט נקלע בכלל לסחרור איימתני ובו נתבע לבדוק גם הוא את גבולות הסיבולת שלו – מה אני יכול לראות, למה אני מאמין, מה נכון, מה הדמיון, מי המטורף פה באמת ומה לעזאזל אני עושה כאן.

    כשרואים סרט כמו הברבור השחור אי אפשר שלא לחשוב, לתהות ולהבין את הטירוף של כוכבנים צעירים שנפלטים אל העולם והלחץ הזה, כמו גם הפרפקציוניזם המוגזם ובעיקר התחרות גומרים אותם ודוחפים אותם אל גבולות השגעון או אפילו אל המוות. פסיכולוגים יכולים לעשות מטעמים מהסרט הזה. אח, כמה סמלים שיש כאן, כנראהצריך לראות את הסרט הזה הרבה יותר מפעם אחת על מנת באמת להכיל אותו ולראות את המכלול השלם שבו. וכן, בטח שמעתם על סצנת האוננות ו/או הסקס הלסבי בסרט, אך לראות אותם ברמת הפשט יהיה פספוס (אגב, אני בטוח שזה אחת הסיבות לכך שיש לא מעט גברים בקהל), הם עוד רכיב אחד בכדור השלג שנקרא נינה וקריסת עולמה.

    ברבור שחור מקבל משנה תוקף של עוצמה, לא רק בזכות תסריט מצוין (יש שיגידו מופרך או מוגזם, שיגידו) ובימוי מופתי, אלא בעיקר משחק מהמם, לא פחות, של כל שחקניו. כל אחד משחקני הסרט מטעין אותו באנרגיות אחרות מלאות ניגודיות. מילה קוניס קנתה את עולמה במופע של שנות ה 70, עושה כאן את לילי המשוחררת, האנטי תזה החמה לנינה, פשוט להבה בלתי פוסקת ובכלל מי האמין שהיא כזו שחקנית טובה?! וינסנט קאסל מטעין גם הוא כל סצנה באש ולהט. ברברה הרשי, סוג של שחקנית שמעולם לא הצליחה ממש להיות כוכבת וכל סיפורה נגוע בפספוס כאמה של נינה הוא ליהוק מדויק ומצוין והיא עושה תפקיד על גבול הטירוף אף הוא. בכלל כמו בפייטר, כנראה שאמהות שתלטניות זה הכי 2010. וינונה ריידר, סוג של נטלי פורטמן בשנות ה 90, בהופעה קצרה ומרשימה, גרמה לי להבין שאני מתגעגע אליה ומוכיחה שאין תפקידים קטנים. לא יכולתי שלא לתהות אולי היא באה בליהוקה לאותת משהו לנטלי פורטמן? הזהרי על נפשך ושמרי עליה? טוב, אולי אני נותן יותר מדי קרדיט למלהקים. אחרונה חביבה היא כמובן,נטלי פורטמן. זהו בעצם הסרט שלה. להגיד על כך שזה תפקיד חייה זה כבר נדוש ומיצה את עצמו מזמן. להגיד על כך שהיא מגיעה לאוסקר על תקן הסוס המנצח זה שקוף מאוד. אבל זה לגמרי לא העיקר. נטלי פורטמן היא מחוננת והופעתה אלגנטית ואינטילגנטית. היא מטעינה את התפקיד בדיוק כזה שקצת קשה להאמין שהיא לא רקדנית באמת. יש בה קור ותום וניקיון וכל כולה ילדה טובה שבאמת הניסיון שלה להתלכלך כל כך מכמיר לב שזה הופך את הסרט לאפקטיבי יותר מרגע לרגע. במילים אחרות, היא פשוט טורפת את התפקיד.

    דראן ארונופסקי ידוע בכך שהוא לא עושה חיים קלים לשחקניו וכנראה שבברבור שחור הוא לוקח את זה צעד אחד קדימה ולא עושה הנחות או חיים קלים כל כך, גם לצופה. ברבור שחור לגמרי מסמן אותו (אם לא סומן כבר מזמן) כאחד הבמאים הבולטים של התקופה, גם כאלה שלא מפחדים מאמירה. דארן ארונופסקי יצר יצירת אמנות לקהל הרחב.

    אם לא הובן עד כה, ברבור שחור הוא סרט חובה.  קחו בחשבון שהוא יישלח אתכם הביתה מדממים, מדוכאים ועצובים, פשוט ייכה בכם ללא רחם עד הסוף עוצר הנשימה.

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/2/11 21:44:
      זה סרט רע. סרט מתועב ממש. מה שמהלך על הצופה בסרט הזה זו ההיסטריה שבו. המשחק ההיסטרי של נטלי פורטמן. התזזיתיות הדחוסה של האירועים שבו. ובעיקר העירוב ההיסטרי הדחוס הזה בין המטאפיזי לפיזי. ויש עוד משהו ארור ומתועב בסרט הזה: ההצדקה לכאורה שבשמה של האומנות מוכשרים הפשעים הנוראיים של ניצול מיני. וזו, לדיאבון הלב, המסקנה של הסרט הזה. בקליימקס שלו מכריזה נטלי פורטמן , השוכבת פגועה ופתועה לפני מותה הקולנועי ( וכמה ייחלנו לו כשישבנו באולם הקולנוע - שייגמר כבר הסיוט הזה ..) שהיא "ראתה את האור" באמצעות הניצול האלים הזה. לו הסרט הזה היה בא לעולם לפני 4-5 שנים אנשים מסוגו של חנן גולדבלט היו מוצאים בו שלל רב ומביאים אותו לבית המשפט כאליבי "אומנותי" למעשיהם הנתעבים. אבל בעיקר תישאר בנו ההיסטריה התזזיתית של הנטלי פורטמן הזאת. מי שלא הלך לתועבה הזאת - הרוויח בגדול.
        28/2/11 21:30:
      יופי של ביקורת. סרט חובה, שולח לכל מיני חוטים של מחשבה. סרט שנשאר בך עוד המון, אחרי שהמסך יורד. יש בו הכל. וכמו שכתבת כדאי לצפות יותר מפעם אחת. נהנתי לקרוא כאן. תודה.
        28/2/11 21:11:
      לא יכולת לתאר את החוויה טוב יותר *
        5/2/11 13:24:
      רוצה לראות את הסרט הזה!!!!!! תודה.
        29/1/11 11:28:
      5 ...באמת...חייבת לראות.
        28/1/11 14:58:
      חשבתי לוותר, בלט ואני לא כל כך מתחבר..
      ובגלל ה 5 שלך , אני צריך לבזבז מנוי לסרט..
      :-)
        28/1/11 09:17:
      גלובוס הזהב, אוסקר ועכשיו גם אתה. זה כנראה אחד הפעמים שתמימות הדעים של המבקרים מוצדקת.
        27/1/11 17:28:
      אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני נמצאת לגמרי בקצה השני של הדירוג שלך. :-)