עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';
    0

    שופים, בופים ונוסטלגיה לפנים!!!

    5 תגובות   יום שבת, 15/1/11, 13:38

    שעתיים לפני ההופעה מתחיל גשם סוחף. לא פשוט להוציא אותי מהבית במזג אוויר כזה, אבל הפעם- זה מאסט! שבק ס' מופיעים במופע איחוד (נוסף) בבארבי תל אביב. לא שמעתי את הלהקה האנרגטית מאז ימי החטיבה החביבים אשר לזיכרוני המעורפל, הסתיימו מזמן.  אני לוקחת אתי חברה טובה ויחד אנחנו יוצאות להתמודד מול איתני הטבע.

    גשם שוטף, הראות בכביש לקויה, מזל שאת הדרך לבארבי זוכרים בע"פ ולא צריך להסתמך על שילוט בכביש. מועדון הבארבי שמעולם לא אכזב, מצליח אגב לתחזק תכניית הופעות לחודש הקרוב שגורמת ללשון שלי לגלוש החוצה. The Fall שמגיעים ממנצ'סטר להחזיר אותנו לימי הפוסט פאנק, ה-magical mystery tour המופלאים במופע חגיגי לרגל 10 שנים עם מלא אמנים אורחים שווים שיחזירו אותנו לימי הביטלס העליזים, שלום חנוך במופע "ארבע תחנות" שיחזיר את הקהל בהופעה הראשונה בסדרה, לימי "שבלול", "פלסטלינה" ו-"Shalom" ולסיום איכותי ביותר של החודש, רוקפור המצוינים במופע שיחזיר אותנו ל"איש שראה הכל", אלבום המופת מלפני חמש-עשרה שנים. רוקפור כבר העלו את המופע הזה פעמיים בבארבי (בשתיהן הייתי ונהניתי עד כאב) ולמי שפספס או מי שרוצה לשחזר את החוויה- יש הזדמנות מצוינת לעשות זאת כעת.

    וחזרה לשבק ס'. ההופעה סולד אאוט. כרטיס במכירה מוקדמת עלה 80, לאחר מכן 100 אבל בכניסה ממתינים צעירים רבים שמוכנים לשלם גם 200 ויותר עבור כרטיס. אנחנו נצמדות לכרטיסים שלנו ונמלטות אל תוך האולם, שכבר חצי שעה לפני ההופעה מלא עד אפס מקום. הקהל מורכב בעיקר מבני נוער ומעט מעט אנשים בגילנו. חברתי, שראתה את הלהקה ברוקסן בגיל 15, מזדעזעת לגלות שהבחורות החמודות שעומדות לפנינו ולא מסתירות לנו כלל בגזרתן הדקיקה , לא נולדו בכלל בתקופה ההיא.

    אך ברגע שהלהקה עולה להופיע, כבר מהאקורד הראשון, פערי הגיל נעלמים כלא היו ואנו שבות לתפקיד הגרופיות המתלהבות. תפקיד שאני לפחות, אפסנתי בארון כבר כמה שנים טובות.  

    הם מתחילים את ההופעה בשיר "הקצב הוא המסר" מהאלבום האחרון שלהם "בום קרנבל" שיצא לאחר האיחוד. זה עדיין השלב בו אנחנו עומדות מאחור, מפזמות להנאתנו תוך קשירת המעילים לאחד העמודים.

    בשיר הבא, אימפריה, מאלבומם הראשון "שבק ס'", כולם כולם באטרף. חברה שלי מושכת אותי בהתלהבות לשורות הראשונות (אני אף פעם לא יודעת לדחוף כמו שצריך...) וסוף סוף אני מצליחה גם לראות את חברי הלהקה על הבמה. בעיקר בולטים נימי נים- במראה נער מתבגר בן 15 עם מוהוק וגופייה שחורה מבליטת שרירים (ברגע הראשון שראיתי אותו תהיתי האם הוא היה המנחה החביב עלי בערוץ הילדים, אבל לא זכרתי) וחמי שנראה כמו דמות שנלקחה היישר מהסיקסטיז, מסתכל על העולם במשקפיים ורודים.

    השיר הבא, מאותו אלבום, "מדינה בלהבות", משמר את הקהל המשולהב בטירוף כללי וכך גם השיר הבא אחריו "יהיה פיצוץ" מאלבומם השני "בעטיפה של ממתק". הטירוף ממשיך בשיר מאותו אלבום "לבקש ת'קש" ונעצר בפתאומיות כאשר חברי הלהקה מבחינים בתגרה שפורצת בקהל. מוקי מבקש להרגיע את הרוחות ומפציר ב"אח שלו גיבור" שלפני רגע היה עסוק בלחבוט באח שלו גיבור השני, להפסיק את הריבים ולהתחבק. לא ברור מה הלך שם, אבל הלהקה חזרה לשיר אז כנראה שהניצים שכחו ואולי לאחר מכן אף מצאו עצמם האחים הגיבורים יושבים בבית קפה ומשחקים טאקי.

    לאחר מכן מגיע השיר "לעוף כמו ציפור" מאלבומם האחרון ומיד אחריו "מפילים את הפצצה" מהאלבום "כנען 2000"- את שני האלבומים הללו אני פחות מכירה אבל האנרגיות על הבמה גרמו לי להרגיש מאוד בנוח גם בשירים בהם לא הכרתי את המילים.

    השבק דואגים להבהיר שהם החבר'ה של השופים, בופים, קטעים וסאחטיינים ולא ההם משירות ביטחון כללי (אם למישהו עוד היה ספק...) ופוצחים בשיר "קאמבק" מאלבומם האחרון, אשר מבקש לא לקרוא למה שהם עושים "קאמבק". לי דווקא אין בעיה עם איחודים למיניהם וחזרה במנהרת הזמן לעבר. גם לקהל שנמצא כבר בהיסטריה, לא נראה כי יש עם זה בעיה.... הנה, כשהם מבצעים את השיר "בעסקי ה-ש'" מהאלבום הראשון, כולם שמחים להצטרף לפזמון ב"יו כושי" והטיותיו.

    הידיים מונפות באוויר כשהשבק שרים "תרימו ת'ידיים" ולא יורדות גם כשממשיכים ל"האימפריה מכה שנית", שניהם מהאלבום המצוין "עטיפה של ממתק" ו"שמש" מאלבומם הראשון.

    מכאן עוברים לטקסט שמנסה להיות פחות שטותניקי ויותר רציני. השיר "מלחמת מיקרופון הזהב" מבקש להבהיר לנו שבין מלחמה למלחמה, יש מלחמה אחרת, בה החיילים הם משוררים והכדורים הם חרוזים. כן, טיפה נדוש, אבל הם מבצעים את הטקסט בכוונה מלאה ויש בזה משהו יפה.

    לפני שירי העישון ("ילד ירוק" ו"גאנג'ה") מבקש מוקי מהקהל להדליק מצתים, סיגרים קובניים, כל דבר- רק לא את הכרמל. לכמה שניות ישנה פאוזה של מבוכה ממה שכרגע נאמר, אך מיד כשמתחילים לנגן את השירים, כולם שוכחים ומדליקים כל מה שיש להם.

    השיר הבא "רק תגידי לי", שיר בקצב הג'מייקני של "כנען 2000" ממשיך את תחושת ההיי מהשירים הקודמים. זה פשוט שיר מקסים שכל בחורה תשמח שיקדישו לה.

    עכשיו זה מגיע, "תתקעו בחצוצרה" האדיר. אין פה את פישי, אבל איזה כיף שנימי-נים חזר. אני מאלו שהכירו קודם את "בעטיפה של ממתק" ורק לאחר מכן את האלבום השני. השיר הזה גרם לי לעליצות יתר במשך כחודשיים אי שם בתקופה המבאסת של כיתה ח' ועל כך תמיד אכיר לו תודה. עם זאת, מטרידה אותי טיפה העובדה שבגיל 14 שרתי את המילים בהתלהבות ופתאום היום, שנים אחרי שלא חשבתי עליהן או הושרו על ידי בכל צורה שהיא, הן יוצאות אוטומטית מהפה ברגע שהלהקה מרעידה אמות סיפים (ואני כאמור, חוזרת לתפקיד הגרופית) ורק לאחר מכן אני מעט נבוכה... בבית אוחזת בשני כרכי "המין השני" של סימון דה בובואר ופה שרה על "עוד נקבה להרגשה טובה וזה חובה שהיא תהיה שווה".

    ואם כבר נוסטלגיה, מה יותר מתאים אם לא השיר "מכופף הבננות"? שלום כאמור, יופיע בהמשך החודש בבארבי, אריק, לצערנו הרב, יישאר בבית. אבל איזה כיף לשיר את השיר בביצוע המעולה של השבק! אגב, אם מישהו במקרה מתעניין בבננה של המתופף, חברי הלהקה טוענים שהיא הכי שווה ומזמינים אותו לא להתבייש ולהראות אותה, אך הוא מסרב באופן מפתיע...

    ההופעה ממשיכה עם האלבום השני, כשהלהקה שרה את "מביא אותה הפוך" ו"אל תגידו לי" והחבר'ה יורדים מהבמה לאחר שמבצעים את "אין כבוד" הרציני יותר, באווירת המסרים לחיים של האלבום השלישי.

    מחיאות הכפיים הסוערות של הקהל וצעקות ש.ב.ק.ס מחזירות את השבק להדרן שמתחיל עם השיר "מה שהיה היה". אני וחברתי שמחות על ההזדמנות להיזכר ב"יכול להיות שזה נגמר". תמיד טוב הבלחות של אריק (איינשטיין), לא משנה מתי. מבחינתנו- פעמיים כי טוב. הלהקה שרה: "אולי זה גורל, אולי חתול שחור עבר, בינינו, יחד יותר טוב מלבד". תכלס. השבק התחילו בתיכון ועברו הרבה עליות ומורדות בדרך. מדהים לראות אותם מופיעים יחדיו על הבמה באווירת חברות אמיתית. אני לא יכולה למנות אפילו שם של מישהו אחד מחבריי ששמרתי אתו על קשר אמיתי (ולא בפייסבוק) מאז התיכון ורק על זה מגיע שאפו. בשנת 2009 יצא הסרט התיעודי על הלהקה "נופל וקם" בו מנסה הבמאי, ירון בן נון, חבר מימי התיכון אשר תיעד את הלהקה מגיל 17, לשפוך אור על הדרך אותה הם עברו. הסרט מציג גם רגעי שפל (אם כי בעדינות) ומהווה הצצה נדירה למאחורי הקלעים של הלהקה מיבנה. לא ארחיב עליו במילים, אבל הוא בהחלט אפשר (לי לפחות) להבין אותם יותר טוב כשהם שרים "טעמנו הצלחה, ירדנו למחתרת, עכשיו עושים דברים טיפה אחרת".

    ומ"נופל וקם"-הסרט, חזרה להופעה ולפינאלה הגדול שהשבק נותנים עם השיר עצמו. המילים מדויקות והפזמון מתפוצץ לעברנו, עד כי לא נותר לנו אלא לאסוף ביראת כבוד את רסיסיו.

    שעתיים אדירות של הופעה מהודקת, מלאה בהמנונים משלל התקופות של השבק עשתה לנו רק טוב. אנחנו, מאושרות מהחיבוק הנפלא של הנוסטלגיה, יוצאות חזרה אל האוויר הקפוא בתל אביב. על המדרכה, עשרות בני נוער נטולי רישיון מנסים כעת למצוא דרך לחזור הביתה בעוד אנו מפלסות דרכנו אל הרכב אשר הדיסק "בעטיפה של ממתק" ממתין בו בסבלנות, על מנת להמתיק עוד יותר את הנסיעה חזרה.  

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/1/11 17:26:
      וגם קישור לוידיאו קליפ שצילמתי בהופעת שבקס: http://www.youtube.com/watch?v=WqN8JzyKIts
        22/1/11 17:23:
      גלריית תמונות שצילמתי בהופעת שבק ס: http://www.facebook.com/album.php?aid=274993&id=721654653
        17/1/11 02:04:
      וואו, ההופעה בבארבי היתה מעולה והביקורת עוד יותר :)
      נהנתי לקרוא כל מילה, העם רוצה עוד ביקורות !!!
        16/1/11 14:24:
      אחלה ביקורת, ממש עשית לי חשק והחזרת אותי לגיל 14-15 הרחוק כל כך עם האלבום הראשון. אי אז בימים שבנות לא היו אמורות לשיר מילים כאלו :)
        15/1/11 14:33:
      יופי של סיקור מושקע. והחיבור בין נוסטלגיה לימינו.