גרי וטום מנהלים להם משפחה יציבה כסלע יחד עם בנה היחיד ג'ו שגם הוא לא מבייש את הפירמה. לשלושה מקצוע יציב, כיאה לבני המעמד הבינוני בבריטניה, שלושתם יציבים נפשית, ואפילו בשעות הפנאי בני הזוג מטפחים להם חלקת גינה קהילתית ומשקיעים בה אהבה,ומקבילים ממנה שלוות נפש.

גרי וטום הם זוג אוהב אדם סובלני וסלחן, וככאלו נטועים במשפחה חברים עמיתים לעבודה ובני משפחה לא כל כך מושלמים, כמו מרי גרושה מדוכדכת שקודם מדברת ואחר-כך חושבת עם משחק מקסים שקשה לא לאהוב אותה למרות כל מגרעותיה,  וכמו קן שגם הוא בודד, ומסרב לצאת לפנסייה בגלל שהעבודה היא העוגן היציב של סערת הבדידות שאופפת אותו, קן כמו מרי שתיין לא קטן, אך בניגוד למרי שמסוגלת לא לאכול יום שלם ולהתרווח לה על כמה כוסיות יין לבן,קן זולל וזולל, ואין ספק שהאוכל משמש לו מקור נחמה, אך מראהו ומצבו הבריאותי הם במצב כה קשה עד שחששתי שהוא יחטוף התקף לב במהלך הסרט.

בהמשך ג'ו מצרף לו את החצי השני שלו,שגם היא יציבה ונחמדה,ממש אין הפתעות עם בני המשפחה הזאת.

וכך מתנהלים להם החיים, השנה ,והעונה. הסרט מחולק ל- 4 עונות השנה, מאביב -קיץ עד סתיו-חורף, ומכאן שם הסרט עוד שנה

עם טום וגרי, עוד שנה של המאושרים בחלקם וקובץ האומללים שסובב אותם, ומקבל קצת יציבות בחיים דרך הארוחות,והשיחות שהוא מנהל עם בני המשפחה היציבה כסלע.וטום גרי וג'ו נמצאים באביב התמידי שלהם, מול האחרים שנמצאים בסתיו ובחורף המטלטלים.

יש משהו קצת שחצני ביחס של בני המשפחה לסובבים אותם, הכל בסדר שלהם מול אומללות האחרים בדרגות משתנות, נותנת להם את הראייה והשליטה ביחסם עם האחרים. אך הנגיעה של השחצנות מוסתרת תחת הקבלה שלהם של כל אחד מהסובבים אותם,והאירוח המופתי של אורח רצוי או לא. זה מגיע לאבסורד שהם מתארחים לטקס קבורה של בת משפחה, הם מביאים את האוכל והכיבוד.

הסרט עשוי טוב, קצת עם קצב איטי משהו ראו הוזהרתם, ובסה"כ מומלץ. זהו סירטו  ה 11 של הבמאי מייק לי, כן אותו במאי נכבד שהחליט להחרים אותנו השנה, בתחילת השנה הוא "סבל" את אירועי המשט, אך חוק הנאמנות "שבר את גב הגמל" והוא החליט שהגעה שלו לארץ תתפרש כתמיכה בישראל.