עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    הבית שלכם לחורף הקרוב - לה מיזון La Maison

    7 תגובות   יום ראשון, 19/12/10, 08:15

    אם יש דבר שאני שונא זה לאכול לבד, ואם יש משהו שאני מאוד מחבב זה נשים אוכלות. כן כן, נשים שאינן מסתפקות במנה קטנה או בסלט כי "הן שומרות", אלא כאלו שיודעות להתענג על אוכל טוב, כשהן פוגשות בו. אם כך, אתם יכולים ודאי לנחש מה רבה היתה השמחה כשהצטרפתי, שמנמן שכמותי, לחבורת בנות משובחת, שיודעת ואף יכולה לתת קונטרה לכל חבורת גברים- באיך אוכלים טוב. כן, זה היה ערב בלתי נשכח בו שש נשים ואני (ולא בפעם האחרונה) פקדנו את המסעדנייה הלוהטת "לה מיזון" (La Maison).
    כבר מהרגע הראשון שנפתח המקום כמעדנייה, היה עליו דיבור טוב. אבל נדמה שמהרגע שבעליו הגאים הפכו את המקום ממעדנייה עם כריכים מעולים וכמה מנות קטנטנות למסעדה של ממש הפך הדיבור לשיחת היום של ממש בקרב חובבי אוכל טוב ומביני עניין.

    ובכן, לה מיזון, שכל כך הרבה נכתב עליה ועל בעליה (יוצאי יועזר בר יין, שעליהם בעיקר נאמר הגולם למד היטב מיוצרו) הפכה בזמן האחרונה לשם קוד של מקום עם אוכל טוב, פשוט ואיכותי. לס איז מור, שנו חכמים ולא נותר אלא להסכים איתם. כל פעם אני נדהם מחדש איך אפשר בפשטות גדולה ובלתי מתחכמת לעשות מעשי פלאים, אבל זה בדיוק מה שעושים שם וזה שהיינו די הרבה אנשים אפשר לטעום לא מעט מנות קטנות וגדולות מהתפריט המצומצם בעצמו.

    הקונספט הוא די פשוט (כבר אמרתי, לא?) נקניקים, נקניקיות (מאלפות ומעלפות), כמה מנות מיוחדות מחוץ לתפריט, סלט או שניים, ברוסקטות ועוד כמה נתחים גדולים למנות עיקריות. זהו. הא, וגם שני קינוחים בלבד. זה כל התפריט. וזו גם הצהרה, בפירוש. מיקוד ודיוק, שני דברים שאני מאוד מעריך.

    ואז הגיעו המנות, מצעד ארוך ארוך של מנות וטעימות, צמחונים ואוכלי כשר, זה הרגע להפרד:
    את הערב פתחנו דווקא עם מה שהתברר כמנה החלשה ביותר הערב וזה "סוג של סלט"  (38 ש"ח). על הנייר זה נקרא מצוין דווקא (ולכן הזמנו מלכתחילה שתי מנות) והובטחו ירקות שורש עם פרשוטו חזיר, בפועל סלט בינוני מאוד, חסר שפיץ/מעוף/טעם, כשהפרשוטו כרגיל מציל את המצב. על אף פתיחה בעייתית זו, לא נפלה רוחי, וזאת בעיקר תודות לסלסלת לחמים מושלמת (12 ₪ הסלסלה) עד כדי כך מושלמת שהוזמנו 4 כאלה (ולא אגלה לכם מי אחראי לחיסול הממוקד, רמז- נצפה למחרת רץ ברחבי תל אביב).

    סוג של סלט

    לצד אלה הזמנו גם צלחת נקניקים גדולה, שהכילה שלושה סוגי נקניקים (והרי זה מומחיות המקום): פרשוטו אווז (34 ₪ מהמוצדקים ששולמו אי פעם), קופה (30 ₪) ואווז מעושן (28 ₪). זה אמנם נראה כמו מנה יקרה יחסית בעבור צלחת נקניקים גדולה, אך הנקניקים (והחרדל האלוהי שלצידם) היו מוצלחים והתיישבו על הלחם בצורה כל כך טובה שלרגע חשבתי שאני באיזו בירה אירופאית ולא סנטימטר מאלנבי. הערה לעצמי- בפעם הבאה להתמקד באווז לבדו, חוויה.

    צלחת נקניקים

    בעוד אני התעסקתי עם מיני הפרשוטו, הבנות הזמינו כמה ספיישלים מבוססי ים (סרדינים כבושים על סוג של ברוסקטה וקלאמרי על הר עגבניות יקרות עם שמן זית), אז לא השתתפתי בחגיגה, אבל מהצד זה היה נראה לא רע בכלל. יפה יפה המתנו להגעת המנות העיקריות שהחלטנו לחלוק, כשברקע נשמעו קולות הצלייה, מעוררי תיאבון ורעב (לא מוצדק) וזה בהחלט צליל שאני מוכן לשמוע בכל עת.

    סרדינים

    אז מה היה לנו שם? 3 (!) מנות של סטייק צוואר לבן (64). הסטייק מגיע עם תוספת לבחירה, ועכשיו תקשיבו טוב, עזבו אתכם מירקות קלויים ולכו על פירה ובייקון כתוספת. כאילו אין מספיק בשר בסטייק, לתת את הבייקון כתוספת זו פשוט שערוריה. לא שמעו פה על כולסטרול? זה יפה?! וביננו, הבייקון היה מושחת ומצוין להפליא (ולרופא המשפחה היקר, נפגש בקרוב) אבל בשביל הפירה הזה אין מספיק מילים עם מ' כדי להגדיר אותו – מעולה? מושלם? מוצלח? מקסים? מהמם? מרהיב? ובכן, כל התשובות נכונות. הא, גם הסטייק היה לא רע.

    סטייק לבן

    לתואר המנה הטובה ביותר בערב זכתה דווקא מנה שלא ממש נספרת בדרך כלל וזו נקניקיית הבקר (57 ₪), שבמקרה שלנו שוב זכינו לטעום אותה עם הפירה המממ...מרוב עונג נפלטה מפי הצעת נישואין לנקניקיה. עשויה באופן מדויק ומתובלת היטב, בדיוק בצורה המתאימה ביותר לפירה מחד ולחרדל מאידך.

    נקניקיות בקר

    אגב, הצד השני של השולחן הזמין נקניקיית חזיר, שלא הספקתי אפילו לבקש ממנה ביס.
    כיוון שאנשי הארוחה לא ניחנים במידות גבוהות של דחיית סיפוקים, הזמנו למרכז השולחן עוד מנה אחת מיוחדת למקרה שמישהו יצא רעב. המנה שנבחרה מהספיישלים היתה פרוסות סינטה צרובות (64 ₪) ומדממות, מלאות עסיס ותאווה, מנה טובה (אך לא מושלמת כמו שאר העיקריות) ובשלב הזה היא אולי היתה מעט מיותרת.

    ספיישל סינטה

    אחרי שחיתות כזאת, גם בנו החלו לאותת רגשות האשם ומה הכי טוב לרגשות אשם אם לא שני קינוחים היחידים שיש בתפריט? אז הזמנו אותם כדי שאף אחד לא ירגיש אשם. לאלו שרצו משהו קליל יותר הגיע הקינוח הראשון שהיה צלחת גבינות (39 ₪) – ארבע גבינות ופירות. הקינוח שהגיע לצד הנכון היה צלחת פטיפורים (25 ₪), שהכילה ארבעה סוגים של פטיפורים , ביניהם: פיננסייר חמוד, קארנץ' בוטנים טוב, אבל גולת הכותרת שהצדיקה את הקינוח היתה 2 אצבעות שוקולד מצוינות (שהגיעו מקפה בצלאל שממול, כך גילתה המלצרית האדיבה). נכון, קינוחים לא מסעירים, אבל הם גם לא העיקר, כאן.

    צלחת גבינותפוטיפורים

    כל העונג הזה (כולל בירה אחת עבורי) עלה לשבעה אנשים 758 ₪ ושלח אותי הביתה שבע, עטור ועתיר בכולסטרול ומפנטז מדי יום על חזרה ללה מיזון, קפיצה קטנה לחו"ל. המקום שהתגעגעתי אליו ולא ידעתי את זה.

    * צילום: נטלי לוין. תודה !

    לה מיזון, טשרניחובסקי 1, תל אביב

     

    פורסם לראשונה באתר שמנמנ.ים

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/12/10 09:44:
      נראה כמו התקפת לב
        20/12/10 20:33:
      ללקק את האצבעות מהתיאורים שלך.
        20/12/10 20:32:
      ללקק את האצבעות מהתיאורים שלך.
        20/12/10 14:21:
      תענוג לקרוא את התאורים שלך תוך כדי בהיה בתמונות הנהדרות. יבדק ויתלקק:-)
        20/12/10 12:19:



      ריר על המקלדת

        19/12/10 13:36:
      אחחחח... רותם, מילים ותמונות שפשוט מפעילות את בלוטות החשק בצורה בלתי מרוסנת בעליל.
      מזל שיש לי חברים שלא צריך יותר מזה כדי להדיח אותם לביקור פעיל בזירת הפשע...
      לגבי האווז - זכיתי לאכול ממנו (מלווה בחרדל האלוהי שהוזכר) באירוע של טעימות יין (והיו יינות משובחים ביותר), וגם שם הכרזתי שהטעים מבין כל היינות הוא האווז. ללא ספק אווז אליפות!
        19/12/10 13:29:
      מקום שאנחנו חייבים לבדוק אותו!

      תודה