עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    מהי עוד שנה?

    ביקורת על עוד שנה,

    מהי עוד שנה?

    11

    סרטים  

    9 תגובות   יום שני, 13/12/10, 23:14

    ''

    אחרי שנדמה היה שמשהו השתבש אצל עוד גאון אחד, אפשר לנשום לרווחה. מייק לי חזר לעצמו. לאחר שלא היה ברור לחלוטין מהו פרץ השמחה ופשר האובר-דוז של מצב רוח טוב שנפל עליו ב"חופשיה ומאושרת" (כן, אדוני הבמאי אנא שתף אותנו במה השתמשת אז?) אפשר להגיד שמייק לי חזר לעצמו. ולא סתם חזר לעצמו אלא לאחד הסרטים הטובים של השנה. עוד שנה. טוב, אם הוא לא אחד הסרטים הטובים הוא לבטח בין המרגשים של התקופה.

     

    כרגיל אצל מייק לי הוא הכי טוב (לטעמי) בדרמות קטנות, המינוריות. בסיפורים האנושיים.  ואת מייק לי או שאוהבים או שלא. גם הפעם מקרה דומה. בעוד שנה, סיפור של שנה אחת בלבד, העוצמה היא בקוטן הסיפור ובאנשים הפועלים בו. רק עוד שנה בחיים של זוג. בלי דרמות גדולות. לבטח לא השנה הכי חשובה בקריירה, לא הכי מסעירה, רק עוד שנה. דרך עונות השנה וביקור תדיר בגינה, החל מהאביב הפורח וכלה בחורף העגום והאפרורי של לונדון נפרס ונפרש סיפור עדין על משפחה אחת. טום וג'רי (נשמור את הבדיחה לפעם אחרת), הוא גיאולוג אבל בעצם חופר בורות והיא פסיכולוגית ובעצם חופרת בנפשם של מטופליה וחבריה (בעדינות). כאילו הם לא שמעו שלהיות נשוי באושר זה מחוץ לאופנה, הם מתחזקים מערכת נישואים יציבה וארוכה כשבבסיסה חברות אמיצה ועמוקה, עדיין, אחרי כל השנים. טום (ג'ים ברודבנט האדיר) וג'רי (רות שין) ניצבים כצוק איתן ויציב אל מול כל הסובבים אותם ומהווים אנטיתזה לחוסר היציבות של כולם. רוחב לבם ואנושיותם מביאה לפתחם ולביתם שלל חברים ומקורבים בדרגות בדידות כאלה ואחרות. במעגל האנשים הקרוב נמצאים למשל: מרי (לזלי מנוויל) דמות כמעט קריקטורית (עם הכי הרבה זמן מסך כמדומני) של בחורה עם מידה מופרזת של נוירוטיות משולבת בחיבה עזה לאלכוהול, גברים הרסניים ובטחון עצמי מעורער, כשמאחוריה מסתתרת בדידות קשה וכואבת. דמות שתשבור לכם את הלב. מרי פיתחה עם השנים גם חיבה לג'ו בנם של טום וג'רי, אך בעוד הוא רואה בה כסוג של דודה מופרעת היא בבדידותה רואה בו פוטנציאל להתאהבות. כשג'ו רווק בן 35 מביא בחורה הביתה מרי חוצה את הקווים העדינים ממילא ומגורשת (בעדינות בריטית כמובן) מהמשפחה. חברים  עגמומיים נוספים הם קן, איש עצוב ובודד עם חיבה לאלכוהול וחטיפים, ואחיו של טום - אלמן הטרי, שתקן ואבוד.  בקיצור תראו לאן הולכים והיכן מתקבצים כל האנשים הבודדים.

    האביב והקיץ מביאים עמם קלילות (אם כי האביב נפתח בסצנה מייאשת כבר על ההתחלה), ובעיקר הומור בריטי דק שהולך ומתמעט ככל שהעונות מאפירות יותר באי. חלקו האחרון והארוך ביותר של הסרט הוא כמובן החורף, שהצבעים השולטים בו הם אפור ושחור והוא נפתח בהלוויה. קודר, עגום ובטון אחר, מהווה החלק הזה סוג של מהפך במוד של הסרט. גבולות החמלה נמתחים, גבולות הידידות נמדדים והסוף.... שימו לב לרגע אפרורי בו מתקבצת המשפחה לתמונה אחת אסטתית ויפה כמו קפואה לרגע. מדויקת כמו אגרוף קר כקרח. כן, בחלק הזה תמצאו שוטים מסוגננים ויפים שמזכירים את הסרטים המוקדמים של מייק לי ומעוררים תקווה שחופשיה ומאושרת היה קשקוש חד פעמי.

    אז תשאלו, על מה הסיפור? ובכן זה כל הסיפור. אך בעוד שכניי קיטרו זה לזו על כך שאלו השעתיים המבוזבזות בחייהם, אני מצאתי את עצמי דומע ומתרגש ובעיקר הולך ומתעצב עם חלוף העונות. ועכשיו אזהרה: אנשים בדרגות בדידות כאלו או אחרות בחייהם, היו מוכנים לא הולך להיות לכם קל. אל תקנו את עוד שנה כסרט על חלוף השנים בחייהם של אנשים, על זקנה וכיוצא באלה. כלומר אפשר, אבל זו לגמרי לא המהות. זהו פשוט סרט על אנשים. על טיבם, על לבבם. סרט על בדידות וחברות. על קרבה ומשפחתיות. על החיפוש הנואש אחר חום, על רחמים עצמיים וההבדל בינם לבין חמלה וגבולותיה. אכן, לרגעים זהו סרט שובר לב באופן ממשי.

    אז סביר להניח שעוד שנה, יעורר מחלוקת בין אלה שאהבו מאוד (אני אני אני) לאלה ששנאו מאוד והשתעממו עד מוות. בלי סיפור גדול מהחיים, להיפך – הכי קטן שיש ועם צוות שחקנים מעולה (למעט פספוס בעייתי בתפקיד של בן האלמן) בראשם שני שחקנים אדירים ממש - לזלי מנוויל, שגונבת את תשומת הלב מכולם באופן כפייתי ומפגינה משחק פנומנלי, מורכב וקורע (שאם אתם צופי לי הדוקים ראיתם אותה מככבת אצלו) ועם ג'ים ברודבנט שהוא פשוט שחקן אנושי חם ומקסים.

    היכונו היכונו, מייק לי מגיש גלולה מרה שתשלח אתכם הביתה מדוכדכים היישר לחיק החורף הקר.  האם אתם מוכנים?

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/12/10 13:36:
      חופשיה ומאושרת סרט נפלא אם מבינים שהעליצות האין סופית של הגיבורה מבטאת בסך הכל סוג של התמודדות עם דכאון נורא שחור ונורא,
      אצל מייק לי הדברים לעולם לא פשוטים כמו שהם נראים וגם בסרט המדובר למרכז ה"יציב" של הזוג הנשוי אין קיום בלי דמויות ה"שוליים" שלו,
      מייק לי הוא מעט פחדן ולכן בכל סרטיו הוא מציג מראית נורמליות בעייתית מעט אבל יציבה וחמה מול דמויות שוליים על גבול הפסיכוטיות והטירוף ,
      כאילו שהאלטרנטיווה היחידה למוכר ולבטוח זה דמויות כמו נהג המונית מ'חופשיה ומאושרת' או ג'וני המטורף מ'ערום',
      בורגנים אוהבים תפישות עולם כאלה ואין ספק שמייק לי יודע לצייר אותן בכשרון שאין שני לו,
      בפנים בטוח וחם ומשעמם ובחוץ קרקס מטורף שישעשע את הבורגנים וגם יחזק את תחושת ערכם העצמי החלולה.
      אגב
      מי שעוד משחק על אותה תימה כבר עשרות שנים זה משפחת סימפסון שחייה העלובים מוצגים כברירה השפויה יחסית לדמויות המשנה המוטרפות כמו האחיות של מאר'ג ,מו הפסיכופאט שנטרף מרוב בדידות וקראסטי הליצן המסומם.
      מייק לי בעצם עושה את משפחת סימפסון בסגנון דרמות כיור המטבח האנגליות משנות ה60
      או להפך
        19/12/10 00:21:
      מה יש לכולם נגד חופשיה ומאושרת? אני ממש נהניתי!
        17/12/10 18:36:
      טוב, ישנתי ברובו, אבל בעיקר כי הייתי עייפה:-)
      אני חייבת לומר שהבנתי אתמול שאני לא כזו פריקית של מייק לי.
      פחות או יותר איבדתי אותו לאורך הדרך.
      הוא יודע לספר את אותו הסיפור אבל לא כ"כ חומל על הגיבורים שלו.
      בעוד שקן לואץ' יודע לחבוט וללטף.לא באמת קשור אבל הם תמיד הולכים אצלי ביחד.
      אצל האחד יש זיכוך אצל השני לא.
      מייק לי נראה לי מיזנטרופ לא קטן וכשהוא מנסה לעשות סרט אוהב אדם כמו "חופשיה ומאושרת" הגיבורה יוצאת לו רפת שכל.
      סליחה:-)
      (כאמור, אי אפשר להגיד שבאמת ראיתי את הסרט)
        15/12/10 16:41:
      היי, רותם,
      לא ראיתי את הסרט עדיין ולא הכרתי, אז קודם כל אני שמחה על ההיכרות שיצרת לי עמו.
      האמת? אני די מתלבטת אם ללכת אליו, למרות שהוא נשמע לי סרט נשמה, מן הסוג שהיה יכול לדבר אליי.
      נראה לי שהוא לא מיועד ליציאה זוגית, אני הולכת אם כך לבדוק אצל הנשים של המשפחה בתור שותפות.....
      (לא, לא ביום הולדת של מי מאתנו, עד לשם אני לא חושבת שזה מתאים....)
      תודה ובכיף, המשך שבוע נעים!
        14/12/10 18:13:

      אולי אמהות יראו את הצד החיובי של זה? זה סרט בעד ערכי המשפחה. נסי ותהני צוחק

       

      צטט: ליאת z 2010-12-14 18:06:37

      דווקא אותי הסרט מאד מסקרן אבל נראה לי שהתוכניות לקחת את אמא ליום הולדתה מוגזמות לנוכח הדיכאון המסתמן

       

        14/12/10 18:12:

      צטט: חנן הראל 2010-12-14 17:50:33

      אני גמרתי עם מייק לי. יהיה קשה לקחת אותי לסרט הזה

      אתה גם מנפגעי חופשיה ומאושרת?
        14/12/10 18:06:
      דווקא אותי הסרט מאד מסקרן אבל נראה לי שהתוכניות לקחת את אמא ליום הולדתה מוגזמות לנוכח הדיכאון המסתמן
        14/12/10 17:50:
      אני גמרתי עם מייק לי. יהיה קשה לקחת אותי לסרט הזה
        14/12/10 09:24:
      כתבנו ביקורת על אותו הסרט בדיוק בהפרש של 24 שעות:-)
      ביקורת מצויינת כרגיל.
      לגבי הבן של רוני, האח האלמן, לא כל כך חשוב מי היה משחק בתפקיד הזה, העיקר להיות עד ולהבין את הניגוד העצום לג'ו הבן המשפחתי, הקרוב והמשתף את הוריו, לעומת הבן המנוכר והשונה של רוני. שניהם בנים יחידים במשפחות כל כך שונות.
      אני דוקא אהבתי את חופשיה ומאושרת, סוג של אמלי, ובגלל התפקיד הבלתי נשכח של אדי מרסן נהג המונית.