הסופר פותח צוהר לעולמן וחייהן של הנשים ההודיות,על מקומן בחברה ובבית,על העצב והדיכוי.

הנה קטע שכתוב בפתיחה על הסופר:"היו ששאלו-מה ידע טאגור על עניי בנגל הכפרית,שהרי הוא עצמו בא ממשפחה אריסטוקרטית ונולד כביכול עם כפית זהב בפה,עליהם נהג טאגור לומר שהם יודעים עוד פחות ממנו,האם יכול ידע לחדור לכוח ההתמדה של הקיום והשיגרה?כדי שנוכל לאהוב עלינו לדעת,עלינו להיות ערים לדברים,הזחל שבוקע מתוך הנידוי אינו יודע את הפרח,רק אלה שמתענגים עליו מבחוץ יודעים אותו".

הספר מורכב מסיפורים קצרים המספרים על אנשים ובעיקר הנשים הבנגליות,על חיי היום יום שלהן,על חייהן העצובים והקשים ודוקא מעטו של גבר.טאגור כותב על תשוקותיה,כיסופיה,שימחתה,צערה וכאבה,תקוותיה ויאושה,כוחה וחולשתה,,מצבי רוחה ורגשותיה,מורכבות טבעה ועל ההקרבה של האישה.הוא כותב על נישואין בגיל 8,מנהג תשלום הנדוניה,חוסר האונים וההשפלה,היחס האכזרי לעתים של הנשים עצמן לנשים החלשות מהן..."מילים לעולם אינן נטולות השפעה לגמרי"...,רוע וטוב לב,בעלות הבעל ומישפחתו על הכלה.בסיפורים אלה אתם ניתקלים בנורמות חברתיות מגבילות בתוך חיים סגורים.

הדברים יכולים ליקרות לא רק בחברה בנגלית,גם אם בעוצמות אחרות,כך שאני מאמינה שיש נשים שיקראו ספר זה יודו לה' על מקומן ועל הטוב שבחייהן.

הספר זכה בפרס נובל לספרות.

תודה לניר ששלחת לי ספר כזה חשוב.

ננה חחיאשוילי-מיכאלי.