עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    על פסנתרים וגברים רגישים - אסף אמדורסקי בפסטיבל הפסנתר

    5 תגובות   יום שבת, 20/11/10, 12:40

    פסטיבל הפסנתר הופך להיות אחד מסממני הסתיו בתל אביב. בכל שנה בסתיו, עם בואו של נובמבר זוכים חובבי המוזיקה הישראלית לטעום, לשמוע, להרגיש את האמנים שלהם קצת אחרת. הפסטיבל הוא גם הזדמנות מעולה להתוודע ליוצרים צעירים בתחילת הדרך ולשילובים מקוריים שלא רואים בשוטף. איכשהו הפסטיבל והופעותיו מצליחים גם ליצור איזה נופך אינטימי. אולי זה העירום היחסי של האמן מול הקהל, בלי יותר מדי כלים ובלי להקה גדולה ואולי זה השירים שלפתע מתקלפים ומעטיפות מוזיקליות ורואים מי הם באמת. אולי זה הכל, אבל זה כל הקסם.

    והשנה היתה התלבטות קשה. לאן ללכת ואת מי לראות. ההחלטה הסופית לראות את אסף אמדורסקי נפלה , מלבד האהבה הגדולה אליו, בעיקר בזכות העובדה שאסף הוא אשף העיבודים. בשמיעת אלבומיו או בהופעות שלו בכלל, אי אפשר שלא לחשוב על העושר הרב בכל שיר ושיר. כמעט ואין לו שירים "רזים". תוסיפו לכך את העובדה שזהו מן ערב טעימות לקראת האלבום הבא שלו צד א' (שם מבריק!), שייצא בינואר וזו בכלל סיבה מעולה לראות אותו. ואכן, אם לקפוץ לשורה התחתונה לרגע – היה מעולה, מסקרן, מפתיע ועושה כבר חשק לשמוע את צד א', גרסת האולפן.

    את הערב פתח א"א לבד על הפסנתר עם שיר חדש, עירום ומקסים. מהר מאוד הוא צרף גם את תום דרום וקרני פוסטל. שתי בחורות אלוהיות, מוכשרות ושחקניות חיזוק מעולות. תום דרום חזק עכשיו באלבום ובהופעות החדשות של אפרת גוש, תוכלו לטעום ממנה גם שם. דרום היתה על הפסנתר רוב הזמן ונתנה חיזוק יפה בקולות. את קרני פוסטל יש צורך להכיר? אשפית הצ'לו, סולנית ביקיני, עליה השלום, המתנשפת של יקירתי והבחורה הכי שווה/קולית בסביבה. סוג של מלכת אופל מהממת ובלתי מושגת.

    כשא"א עובר לקדמת הבמה ולגיטרה החשמלית, קרני על הצ'לו ותום על הפסנתר מתחיל הערב, שבקלות ניתן לחלק אותו לשני חלקים. החלק הראשון היה אפוף אווירת בי-סייד (כלומר צד ב' וזה תזכורת למי שלא מכיר: פעם בימים שעוד שמענו תקליטים ותקליטונים, בצד א' היו כל הלהיטים ובצד ב' היו השירים ה"מיוחדים" יותר והלהיטיים פחות). החלק השני היה, במילה אחת: הלהיטים.

    מתוך שירי צד א' בלטו כמה שאני כבר לא יכול לחכות לשמוע אותם שוב. הרחובות ממריאים לאט, שיר שכתב דוד אבידן, בו אסף חוזר לפסנתר (ודרום לקסילופון). שיר תל אביבי במהותו (כיאה לאבידן) וכנראה תשובת האלבום החדש לגולשים, מהרי את. השיר הבא אחריו, רעידת אדמה, בו קרני וא"א משתפים פעולה למן דואט שלהגיד עליו קורע לב, זה הכי לא א"א, אבל הוא פשוט מרגש, איזו רעידת אדמה. שיר פרידה מדמיע ומצמרר ושורה שחוזרת בו כל הזמן- מה להציל, אותי או את הזכרונות...אחח, איזה יופי.

    חרב דמוקלס של לו ריד, זכה לא מכבר לתרגום עברי מרשים באלבום המופת "עזרה בדרך" של נועם רותם. גם א"א נתן פרשנות משל עצמו לחרב, בשיר שנקראמלאך שחור. עצב, כאב, אופל בכמויות. הבנות נתנו כאן ביצוע קולי מושלם. לכו חפשו את כל הגרסאות לשיר המעולה הזה.

    אחרי מלאך שחור החל צד הלהיטי של הערב ובאמת טעימות מכל הגדולים היו כאן – אהבה חדשה, שהתחיל רזה רזה וקודר והסתיים במבול תוקפני וסוער של גיטרה חשמלית וצ'לו. אחריו יקירתי, כולל חרחורי הגסיסה (או להיפך – התנשפויות של זה שקיבל אוויר סוף סוף) שלו בסוף מאת קרני פוסטל (כאן עשה א"א חסד עם אביו ועם האקדמיה ללשון והגה את המילה יקירתי כמו שצריך). ביצוע מופלא ויפה קיבל גם השמיים הכחוליםמנועים שקטים ורכבת לצפון, שירים שבינם לבין עיבוד רזה אין כלום, סקרנו מאוד עוד לפני ההופעה וגם כאן לא זיכנו בעיבוד שכזה אלא לעושר רב בזכות השילוב המעולה עם הקלידים (ועיבודי מחשב) והפסנתר. את ההופעה חתם זוג משמיים, שיר ארוך מאוד מתוך צד א', שכאן הושמעו תופים מתוך טייפ סלילים. מבריק.

    בהדרן זכינו לארבעה שירים באחד ההדרנים הכי טובים שאני ראיתי בהופעות של א"א ובכלל, וגם פה שני חלקים. החלק השקט שנפתח עם בראשית. המנון הפרידה הגדול של חורף 2008 (ואצל חלקנו רלוונטי גם לסתיו 2010) ואחד השירים הגדולים של א"א. רק א"א והפסנתר. מרגש זה לא מילה. כואב גם. אחריו הגיעחרש (ביבבה) הואלסי והמענג. את החלק השמח יותר פתח החדר האינטימי שלי (וזכה בסיפור משעשע) וה-להיט הנוכחי, הסינגל הראשון מצד א' – איפה את היום. קרני על הקלידים, תום בקיסלופון ואסף על הפסנתר, חגיגה. איזה כייף!

    מי שהיה כבר בהופעות של א"א בעבר יודע שלהוציא ממנו מילה זו משימה קשה. לרוב רק אחרי כמה שירים הוא מדבר עם הקהל. הערב, אולי בגלל השם של המופע קטעי קישור ואולי זה הפסנתר, שבזכותם זכינו לטעום עוד צד אחר של האמדורסקי. המדבר. המצחיק. שובה הלב. כך הפך את השירים לסיפורים קטנים, אינטימיים ויפים, גם בעיבודים גדולים ועשירים. בכלל לפעמים נדמה היה שהפסנתר הוא רק תירוץ בערב הזה. אומרים שגברים רגישים זה הכי 1995, אני אומר זה הכי חורף 2011. צד א' כבר מעורר בי תיאבון שיגיע כבר ינואר. איזה ערב.  אין כמו אסף.

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/11/10 22:11:
      התפוח (אמדורסקי הבן) לא נפל רחוק מהעץ (אמדורסקי האב).
        21/11/10 22:42:
      לדעתי הפעם האחרונה שראיתי את אמדורסקי מופיע היתה עם קרני פוסטל בזמן אמת של "יקירתי" בלוגוס:-)
      איכשהוא, מאז אלבום הבכורה שלו הוא לא ממש הצליח לגעת בי, למרות שברור לי שהוא מוכשר.
      גם פרסונלית משהו בו מעורר בי אנטגוניזם.
      עדיין, בטוחה שהוא מופיע טוב.
      וקרני פוסטל אכן מלכת אופל נהדרת.יפה הגדרת.
        21/11/10 14:28:
      צד א' זו לא ממש הברקה, זו חצי גניבה
      למתי כספי יש שני תקליטים האחד נקרא "צד א, צד ב'" והשני "צד ג', צד ד'"
        21/11/10 13:58:
      אנחנו היינו ברונה. ריגשה
        20/11/10 17:23:
      איזה יופי. נשמע שהיה מעולה ואכן מעורר חשק כבר לשמוע את החדש שלו, אבל יותר מכל אהבתי את הפסקה הראשונה שלך על פסטיבל הפסנתר כאחד מסממני הסתיו. תענוג.