עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    התגנבות יחידים - על תהילת עולם ודובר קוסאשווילי

    4 תגובות   יום שלישי, 16/11/10, 09:00

    '' 

    תהילת עולם היא דבר חמקמק. תשאלו את דובר קוסאשווילי. אחרי שהוכתר כמלך החדש של הקולנוע הישראלי, בזכות סרט בכורה אדיר, שובר מוסכמות (ולהיט היסטרי, לא קטן) בשם חתונה מאוחרת, נבעט כעבור שנתיים מאותו כס ממש, בגנות מתנה משמיים, סרט בעייתי  קמעה (אך הרבה פחות נורא בצפיות חוזרות). כן, כאלה אנחנו – אוהבים להמליך מלכים ואוהבים להוריד אותם היגון שאולה. חובביו, לעומת זאת, קיוו בשקט ובציפייה דרוכה כי הוא עובד על יצירת מופת חדשה שתשיב אותו למעמדו הרם כי דובר הוא דובר והוא תמיד יודע מה הוא עושה, גם אם זה נגד הזרם. זו גם הסיבה שהורמו לא מעט גבות, כשנודע שהפרויקט הבא של קוסאשווילי הוא רב המכר של יהושע קנזהתגנבות יחידים. מה לדובר ול1956 ובכלל- איך ייתכן שאין פה אף גרוזיני? והאם היה שווה לחכות?

     

    ובכן, אפשר לנשום לרווחה – לא מדובר פה בעוד פלופ מסוג מתנה משמיים. אך מצד שני התגנבות יחידים הוא גם ממש לא חתונה מאוחרת, רחוק מכך. התגנבות יחידים הוא איפשהו במקום טוב באמצע.

     

    כמעט עשור אחרי חתונה מאוחרת, חוזר קוסאשוולי עם התגנבות יחידים, סרט שונה לחלוטין ממה שראינו ממנו עד כה. את מדורת השבט ההיא, הוא נוטש לטובת מדורת שבט מעט יותר רחבה – השבט שנקרא החברה הישראלית, עת התגבשה והותכה לכור בעייתי אחד. כן, בסרטו השלישי מתרחק קוסאשווילי מהטייפקאסט שכמעט הולבש עליו, עוזב את הבלוק השכונתי המוכר ועובר אל הבסיס צה"לי ולא מתבייש לפשפש בקרביים המדממים של ה"מיקרוקוסמוס" של החברה הישראלית ולא רק זאת, אלא גם לגעת בקלאסיקה מודרנית.

     

    השנה היא 1956. המקום הוא בה"ד 4, הימים הם ימי טירונות והחיילים הם מחלקת "הלבבות השבורים". שם רב משמעות כשמדובר בחבורת חיילים עם יותר לקויות בריאותיות מאשר בעיות באהבה. ואת מי נמצא שם? בעצם את כולם: את נציגי ארץ ישראל היפה ואת נציגי ארץ ישראל הבעייתית, את נציגי ההתיישבות העובדת וגם את נציגי ההתיישבות האובדת. עולים חדשים וצברים, אשכנזים ומזרחים, חזקים וחלשים, יפי בלורית ומקורזלי הבלורית. תוסיפו לכל זה גם את הקלחת הצה"לית, הלא פשוטה ממילא ותקבלו מתכון בערה נפיץ ותחושה של אסון מתקרב.

     

    בתוך כל המחלקה בולטים סמלים מובהקים מאוד, ועל כתפיהם מונח ייצוג של פלחים פלחים בחברה, למשל: אלון, קיבוצניק חסון, שעליו נכתב "יפה הבלורית והתואר". אלון טוען כל הזמן שהגיע למחלקה בטעות ובאמת נדמה שלא ברור מה הוא עושה שם, עד שאובססיית הצנחנים בה דבק מבהירה היטב מדוע הוא שם. צופים בוגרי ההתיישבות העובדת יזדהו בקלות עם הקושי הגדול של אלון ו"מה יגידו בקיבוץ". לעומתו, בקצה הרחוק של סקאלת הגבריות ניצב זה שלא אכפת לו מה יגידו וזהו בן-חמו, בחור נשי ועגלגל, יוצא עדות המזרח שאינו מהסס לפצוח מול כולם בריקודי בטן ולהיות "החלש" שבחבורה. זוהי דמות קריקטוריסטית כביכול, אך כמראה לחבורת הגברברים היא טומנת בחובה לא מעט קונפליקטים ושאלות. בין אלון לבן-חמו נמצא קשת של סטריאוטיפים מפה ועד הודעה חדשה: את שובר הלבבות בעל הדעות המוצקות, את המזרחי חמום המוח, את האשכנזי השחצן המנגן בכינור, את העולה מרומניה שחולם להיות צבר ומגשים זאת דרך תינוקו, את המזרחי טוב הלב ועוד ועוד, כשגם בפיקוד המחלקה בעצם עומדים מ"כ האשכנזי והמ"מ המזרחי, בתפקיד השוטר הטוב והשוטר הרע.

    כך התגנבות יחידים אמנם מעביר אותנו טירונות יחד איתם, כאומר בעצם: תסכלו עליהם ותראו אותנו. אך כמו הקצוות בהם מאופיינות הדמויות כך הסרט נע בין הקצוות. בין הניסיון להיות דרמטי וקודר, לבין הניסיון להצחיק ולבדר, כמעט באופן בורקסי. לפעמים זה עובד ואז זה מצויין (בעיקר בזכות אסף בן שמעון בתפקיד בן חמו ומיכאל אלוני בתפקיד בני המ"כ), אך לפעמים המתח בין הדרמטי לקומי יוצא בהפסדו והדמויות נתפסות יותר כקריקטורה המפספסת את האמירה. אגב, גם כרזת הסרט (הכעורה משהו) קורצת מדי לסרטי ה"ספיחס" למיניהם ופחות ל"אחד משלנו", נגיד. מתווסף לכך גם הפסקול שנראה כאילו נלקח מסרט בורקס נשכח בשנות ה 70 ולא תמיד מופיע במקומות הנכונים, מזמין איזו בדיחה תמידית ומשהיא לא מגיעה הצופה נשאר וחצי תאוותו בידו. זה השלב בו הסרט הולך מעט לאיבוד כלא יודע מה להחליט- האם אני משל ביקורתי על החברה הישראלית או שמא אני סרט בורקס להמונים? לא תמיד התשובה גם וגם היא מספקת ולא נראה שקנז כיוון למקום הבורקסי ההוא. מה גם שנראה כי ריבוי הדמויות וקוצר היריעה גורם גם ללא מעט חורים בעלילה ויותר מדי סצנות שמוטב היה לוותר עליהן.  

     

    מצד שני יש בהתגנבות יחידים גם כמה רגעים יפים וצלולים, כמו סצנת חצי הנשיקה בין גיא אדלר וליאל דניר (שמצילה סצנה ארוכה ומיותרת לגמרי), או רגעים חדים כתער המסובבים עמוק את הסכין בלב (אין מספיק רגעים כאלה, לצערי), בעיקר לקראת סוף הסרט בו יש חזרה לפסים הדרמטיים ובעיקר במתח המתמיד בין אלון (הוא עוז זהבי, שעושה עבודה יוצאת דופן) לבין בני המ"כ. אך מעל לכל, אם יש שתי סיבות מרכזיות ללכת להתגנבות יחידים הן: המשחק והנראות של הסרט.

    המשחק המעולה רוב הזמן, של האנסמבל הכי גברי שנראה כאן בשנים האחרונות מציל לא מעט פעמים את המצב. בראשם בולטים כמובן עוז זהבי שמפתיע בדמות מכמירת לב כאלון הקיבוצניק היפה ובמשחק מדויק וחד, גם אסף בן שמעון כבן חמו, שאחראי על הסצנה החזקה ביותר בסרט, בעת ביקור המשפחות. מעל כולם מרחפת דמותו של בני המ"כ, דמות חצי מסתורית ולא פתורה עד הסוף, בביצוע מוחץ ומושלם של מיכאל אלוני.

     

    בצד הנראות של הסרט חוברים כמה אלמנטים: העיצוב המדויק של כל פרט ופרט, ממשיך את סרטיו הקודמים של קוסאשווילי שנראו מדויקים מאין כמוהם ומוקפדים עד רמת הטפט. גם כאן ההקפדה ממשיכה עד רמת הגרב, אך לא רק בתלבושות עסקינן, כי אם גם במראה האותנטי של השחקנים עצמם ובעיקר במבטא שלהם שבתחילה נשמע מוזר ומזוייף, אך לבסוף עושה את העבודה. חובה לציין גם את הצילום המושלם של אמנון סלומון (זוכה מוצדק בפרס אופיר).

     

     

    אם נביט על שנת 2010 בקולנוע הישראלי נזהה עובדה אחת בולטת מאוד. תקראו לזה טרנד, תקראו לזה מקריות, אבל לא מעט סרטים השנה מבוססים על ספרים (וחכו זה עוד לא נגמר). כולם אגב, לקחו סיכון ונגעו בנכסי צאן ברזל של ממש. דובר קוסאשווילי יוצא מהסיפור בשלום, אם כי לא בהצטיינות יתרה, אך יש להעריכו על האומץ בלקחת את התגנבות יחידים, לנער אותו וכרגיל להמשיך לבעוט. רוב הזמן הוא עושה את זה טוב, אך אם היה טיפה מקצץ היה יוצא לו בונבון.

     

    נ.ב.

    הבלוג "הרושם של רותם" קורא לכם לצאת מהבית וללכת לראות קולנוע ישראלי. אם לא אנחנו נתמוך בו, אז מי? 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/11/10 22:43:
      חנוכה 2010 - עכבר חנוכה מביא לכם מדריך מקיף של אירועי חנוכה 2010: אירועי חנוכה הגדולים, הופעות חנוכה בחינם, מתכונים לסופגניות, מתנות.
        20/11/10 12:22:
      תודה על הסקירה. בהחלט מעורר סקרנות.
        17/11/10 20:06:
      ביקורת איכותית כרגיל. נשמע סרט מעניין.
      :-)
        17/11/10 20:00:
      מסכים איתך - אין כמו תהילה מאוחרת
      ואכן, נראה כמו עוד סרט ששווה ללכת עבורו לקולנוע
        16/11/10 18:38:
      אני מצטרף לקריאתך. יש לנו קולנוע מעולה. מאוד קשה לעבד ספר לסרט. אנו עדים למתקפה של ספרים על הקולנוע (הדקדוק, שליחותו) לספר יש המון רבדים שנעלמים בעיבוד הקולנועי. ובכל אופן ברוח הקריאה לצפות בקולנוע הישראלי הייתי מוסיף עוד נקודה.