עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    אמביציה בלונדינית - עשור לאלבום עד הקצה

    ביקורת על דנה ברגר - עשור לאלבום "עד הקצה",

    אמביציה בלונדינית - עשור לאלבום עד הקצה

    7

    מוזיקה  

    4 תגובות   יום שבת, 13/11/10, 12:53

    ''

     

    כמה דברים קורים בעשור אחד. פשוט לא יאמן. אנשים מתחילים קריירות, נעלמים, ממציאים את עצמם מחדש. נעלמים שוב, חוזרים, מתאהבים, מתגרשים. וואו כמה דברים קורים בעשור אחד. אז, איפה הייתם ומה שמעתם לפני עשר שנים בדיוק? אני, אני טחנתי כמו כולם כמעט, את עד הקצה... עשר שנים אחרי, מפוכח יותר, בוגר יותר ובעיקר שומע קצת דברים אחרים, הלכתי לבדוק האם הקסם של עד הקצה עוד עובד עלי ומה יותר טוב, אם לא מופע לציון עשור לאלבום שהציב (לזמן קצר) את דנה ברגר במרכז הבמה. אתם יודעים מה? הקסם עוד עובד.

     

    בשנת 2000 אי אפשר היה לברוח מעד הקצה. לאן שלא הלכת שמעת איזה סינגל ממנו. שירי אהבה ופרידה מתקתקים עם לבוש אלקטרוני מהפכני לאותם ימים, שלא רק את דנה הציב בפרונט אלא גם עשה את עופר מאירי, אבי אבות מטרופולין ואת ורד קלפטר כמלחינה וכותבת נשית מעולה. מאז זרמו כבר הרבה אפרת גושיות בירקון וכל מיני דנה ברגר וונאביז נגסו לה בכתר וכאמור – כמו שאנחנו ממליכים ככה אנחנו מורידים בקלות, אבל תמיד ידענו, בלונדינית כזאת – אין.

     

    מופע העשור לאלבום עד הקצה נתן הזדמנות לדנה ברגר להשיב אליה לכמה רגעים את הלפיד, לחזור לימים שהרדיו עוד פרגן והשמיע (מה זה השמיע, טחן) ולפני שבאו כל מיני זמרות שנכנסו למשבצת הזמרת התל אביבית המה-זה מגניבה וסקסית והאש ההיא דעכה. המופע הזה הזכיר דבר די עגום-  כמה זמרות רוק בנות 40 אתם מכירים כאן? מעט, מעט מדי. גברים לעומת זאת יש ויש. המיינסטרים שלנו, כמו שהוא נשמע עכשיו, צריך אותה בחזרה. אי אפשר לחיות רק על יהודית רביץ וקורין אלאל ואני לא רוצה בכלל לדבר על חבורת רימון.

     

    למופע הזה היה אפשר בקלות לקרוא דנה ברגר –גרייטסט היטס, כי פשוט מאוד היה כאן כמעט הכל. ומסתבר שזה לא מעט בכלל. את הערב היה ניתן לחלק לשני חלקים – חלק א' שכלל את שירי עד הקצה וחלק ב' שאפשר היה לקרוא לו – המסיבה. חלק א' נפתח עם אותו צליל שהביא אז עופר מאירי, קולות הדולפינים של יש בזה טעם. ביג שוט שהלהיט את הקהל כבר על ההתחלה. מיד אחריו באו עוד שבעה שירים מהאלבום המוצלח ההוא, כשהרעיון היה לשמר את השיר הכי דומה לאלבום רוב הזמן (והיה רעיון מעולה לוותר על שני השירים החלשים באלבום ההוא – האל עם החיצים וממני אי אפשר לברוח). לומדת לעוף ואהבה, נטחני גלגלצ עד היום, כמובן שהיו וגם עוד שני סינגלים שדווקא לא היו להיטי רדיו, אבל היו הרצועות הטובות באלבום, אולי כי דווקא הנושא שלהם לא היה אהבה. היה מאוד מסקרן לדעת איך יתרגמו את  2007 ובומביי למופע הבימתי. 2007 הוא שיר אפוקליפטי מצוין וקודר שקיבל עוצמה על הבמה בצלילו המיוחד, הדחוס יותר והאפל רק חבל שדנה קישטה אותו בשירה מתיילדת ומתפנקת (רגעי החולשה של הערב זו השירה ככה. ממתי את שרה ככה גברת?). בומביי, שבאלבום הוא ממתק טרנס אלקטרוני ביותר עם מילים לא פשוטות (אך רלוונטיות גם לימינו אנו) קיבל כאן עיבוד רוקרי עם גיטרות לוחצות. ביצוע מקפיץ וטוב, אבל אני פינטזתי על מסיבת הטבע ההיא.

     

    לכבוד שיר הנושא גילתה דנה רוחב לב והזמינה את ורד קלפטר לדואט. הקהל? שאג את עד הקצה ובי עלו תהיות שהשתיים מוכרחות להמשיך לעבוד יחד. יוצאים להן פנינים. את פרק עד הקצה חתם ביצוע קטן וזעיר לשיר האחרון באלבום – סוף סוף ההתחלה, הגרסה הברגרית לאצלי הכל בסדר של ג'וזי כץ והזכיר כמה השיר הזה קטן, נשכח ומענג.

     

    בקטע מעבר (מעט ארוך) ירדו דנה והלהקה מהבמה והשאירו אותנו עם מיני מיקס מרקיד של תוך כדי תנועה, האלבום שדווקא הוריד את דנה מכס המלוכה. ואז, בשמלה שחורה צמודה ומהממת, עלתה דנה לבמה ופתחה את המסיבה. צרור יריות בלתי פוסקות של להיטים בשרשרת ואורחות נכבדות. החלק הזה בהחלט היה אפשר להגיד עליו, נתן ברוק. הרבה גיטרות מנסרות וביצועים קצת פחות חמאתיים ללהיטים אהובים. מיד אחרי תוך כדי תנועה המעולה, עלתה קרולינה לבמה. מחמאות הוא אחד השירים האהובים עלי באלבום של קרולינה, אך נראה שדווקא הוא היה בחירה שלא עשתה טוב לאף אחת מהן וגם לא לקהל, שפשוט לא אוהב שירים שהוא לא מכיר. מרגיז. ברוח הערב והקהל, אני חושב שדווקא happiness או אף אחד לא בא לי היו הולכים יותר טוב. הפיצוי בא בביצוע כובש של השתיים למחכה לו. דנה על הבוסה נובה וקרולינה על הסול החם והמרגש שלה, נתנו ביצוע כובש ללהיט די שחוק. הבוסה נובה המשיכה בלי קרולינה גם לבא והולך, שסימן את פתיחתו של החלק השקט של הערב. שלב הבלדות הברגריות. ושוב עלתה קלפטר לבמה לשיר שלה. תמיד מצליח, שיר ורד קלפטרי מובהק ולא בלתי מוצלח. חבל, חבל שאתם לא מכירים אותה.

    ואז הגיע יום-יום, נציג יחידי מאלבום בעייתי ונשכח שהרחיק את ברגר מהקהל ולהיפך והביא אותה בביצוע שהצליח להוציא מכולם פליאה ובעיקר גילה שבעטיפה נכונה אפשר לעשות פנינה. החלק השקט של הערב מסתיים עם גן מאיר, שיר פרידה קשה ועצוב שהתחיל באקוסטי ובקטן ונגמר בסערה גדולה ומרשימה, להדגיש את השבר. אוי הלב הלב.

     

    המסיבה חזרה עם עלייתה של אפרת גוש לבמה. זו בחירה מעניינת להביא את גוש ולא רק בגלל שיתוף הפעולה במטרופולין, אלא בעיקר כי כבר נאמר הרבה פעמים שזאת היא היורשת של זאת. ואני אומר למה יורשות אם אפשר את שתיהן. וואו – מה שהן עשו יחד. אש אש ועוד אש. קרב אגרוף של גוש הביא אותה ברוק דחוס לפנים, אך השיא היה בביצוע משותף ללישון בלי לחלום ומלך. לישון בלי לחלום מתוך הפרויקט של עופר מאירי –מטרופולין, הוא  שיר אורבני מושלם (ואח איזה קליפ יש לו). גוש החליפה את רוני אלטר וביחד מדובר בפצצת מימן, מהסוג שגרם לי לחשוב על כך שדנה ברגר ועופר מאירי חייבים גם הם לחזור לעבוד יחד. חייבים. מלך מתוך האלבום הראשון והבועט של ברגר, התלבש כשמלה רטרואית מרהיבה על גוש והיה יכול להכנס בקלות לאה אה אה, האלבום החדש של הגברת. הקהל היה בעננים והגג ברידינג 3 עף מהמסיבה שהיתה על הבמה.

     

    את הרוק הבועט המשיך שיר חדש של דנה, מה שאמרת, מתוך אלבום שמיני שבדרך, מעורר סקרנות כי אם הוא מסמן את הכיוון אזי דנה זונחת את בלדות המתקתקות מאת איתי פרל וחוזרת לרוק. מעניין איך זה יישמע בגרסת הסינגל. מעניין איך הקהל יקבל את זה. את החלק הזה של הערב סיים ה-להיט הראשון של ברגר כזמרת וזה היה חמימות חולפת, מתוך האלבום פשוט להיות, האלבום הטוב ביותר של דנה עד כה ואני אומר - ואולי עוד שנתיים נחגוג לו 15 שנה?

     

    בהדרן הפך האולם למועדון שירה בציבור. פשוטו כמשמעו. כל זמר חייב שיהיה לו בארסנל איזה להיט פיגועים או יום זיכרון ואפילו לדנה יש אחד כזה. שקט, נציג ימי באלגן הערב (ומה עם גברים מקצוענים וחוצלארץ?) הזכיר שהוא שיר מצוין עם לחן חזק ומילים עוצמתיות, כשלא שומעים אותו בהקשר של אסון. שיר חתירה לשפיות, בלי כל קשר לתופת שמסביב. את השירה בציבור המשיך הלהיט האחרון מהשותפות עם איתי פרלהנה באתי הביתה, שאז עלה הגברבר לבמה והבנות נהרסו כלא היו. העיבוד הערב היה טוב יותר מאשר באלבום המשעמם ההוא. הקהל, היה בעננים. לסיום עשתה דנה מעשה ריטה וירדה לקהל ושרה שוב את עד הקצה. הפעם לבד ועם ליווי רזה. הביצוע היה טוב, הירידה לקהל? מיותרת. זה היה רגע מוזר שאפשר היה לוותר עליו.

    איזה ערב כייפי זה היה. דנה הפעילה את מכונת הלהיטים שלה והוכיחה שזה בסדר גמור לא לחשוב יותר מדי ורק לרקוד ולצרוח בכל הכוח. נשתה ונחיה ונשתה ונחיה.

    אח דנה דנה, אמביציה בלונדינית יקרה שלי, שמתי עליך עין עוד בימיך בלהקה הצבאית הנשכחת ובעיקר עם הפריצה הסקסית של באלגן. הערב הזה הוכיח לי סופית שאת שייכת למרכז הבמה. אני מציע שתרימי טלפון לדן תורן, יובל מסנר, ורד קלפטר ועופר מאירי ותגידי להם, יאללה עושים אלבום. אם צריך לסכם את הערב בשתי מילים (מעט פרחיות אבל גם לי מותר): אחלה הופעה.

     

    נ.ב.

    גן עדן עירוני של באלגן, אחד האלבומים האהובים עלי EVER ואם צריך סיבה למופע – אז אני פונה מכאן לדנה, דן תורן, יובל מסנר, רע מוכיח ושות'- מה דעתכם על מופע 20 שנה לגן עדן עירוני? איזה כייף היה בשנות ה 90. 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/11/10 19:53:
      סוף סוף יש כוכבים...
      *
      המשך שבוע טוב
      פוסט מעולה כרגיל
        14/11/10 09:55:
      רותם אחלה ביקורת. אמנם ארוכה אבל כתובה נהדר. ממש הרגשתי את ההרגשה שלך.
      ורק רציתי להזכיר שבאגף השקטים יש שיר מופת של דנה, שאני מניחה שלא הגיעה לבמה בהופעה. שמו - ושום סלע. שיר מטמטם של תרצה אתר (לחן עדי רנרט), שדנה התחברה למלותיו בצורה שלא תיאמן, והצליחה להפגין בו לדעתי בדיוק את כוונתה של אתר העצובה.

      זהו.
      סבבה.
      גלי
        13/11/10 13:07:

      רציתי להוסיף שראיתי הופעה של קרולינה, ולטעמי ודעתי היא הזמרת הכי עכשוית ,הכי coolit ,עם ההרכב הכי טוב שיש שמלווה אותה.

      ''

        13/11/10 13:02:

      אוף, אתה רוצה לומר שזה היה ערב חד פעמי? יש לי עכשיו תחושת פיספוס נוראית שלא הייתי שם.
      יש לי את כל האלבומים שלה, ואני מצטרפת לקריאה שלך
      "שתרימי טלפון לדן תורן, יובל מסנר, ורד קלפטר ועופר מאירי ותגידי להם, יאללה עושים אלבום."