עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    המדריך למדריך למהפכה

    ביקורת על המדריך למהפכה,

    המדריך למדריך למהפכה

    13

    סרטים  

    6 תגובות   יום רביעי, 3/11/10, 10:03

    המדריך השלם והמפורט למדריך למהפכה:

    '' 

     

    לפני צאתכם לסרט המדריך למהפכה, עליכם להצטייד במדריך הבא שיעזור לכם להתכונן לסרט:

     

    א. מהפכות זה לא לכולם.

     מאז ומתמיד מהפכה היתה שמורה למתי מעט. על אחת כמה וכמה עניין במהפכה. ובמהפכה הנוכחית לא כולם ימצאו עניין, אתם יודעים, ערוץ 1 לא נחשב לדבר סקסי כבר שנים ובכלל, מי יוצא לסרט על ערוץ 1? תתפלאו, אתם הולכים לצאת לסרט על ערוץ 1.

     

    ב. אז למה לי פוליטיקה עכשיו?

     כי זה אמנם סרט על רשות השידור, אבל זה סרט על כולנו בעצם. אתם בקלות יכולים להחליף את רשות השידור בעירייה או בביטוח לאומי, או בכל מה/מי שאמור לתת שירות לאזרח ולהתעצבן.  זהו מאבקו של האזרח הקטן (מי קטן יותר ומי פחות) בגוף ציבורי, בשחיתות הפושה בכל, בקורי העכביש הנטווים מסביבנו, בסתימת פיות מייאשת. בכלל, תמצאו עצמכם מיואשים לא מעט במהלך הסרט. הזוהי מדינתנו? כנראה שכן. ולא, זה לא סרט לשמאלניים בלבד. אתם מבינים עכשיו למה לכם פוליטיקה?

     

    ג. מניפולציה היא לא מילה גסה.

     בכלל לא. המדריך למהפכה הוא סרט לוהט, חדור להט ומלהיט. וכדי לעשות זאת נדרשת הרבה אמונה ולהט מצד המהפכן, אבל גם לא מעט מניפולציות והסרט משופע בהן. אמירות וצילומים סרקסטיים של מיטב הפוליטיקאים ו"האמנים" המובילים המוצגים כולם באור אבסורדי, קריקטורי כמעט, עושים את העבודה (מיכל זוארץ, שרית חדד ויהורם גאון מתבקשים לא ללכת לסרט, ראו הולעגתם).

     

    ד. רגע, עלילתי או תיעודי?

     זה גם וגם וגם וגם. אבל למה הכל צריך להיות תחת הגדרות? בגדול, זה יותר סרט תיעודי מעלילתי, אבל באשיר כבר הראה לנו איך אפשר לעשות סרט מופתי ושיהיה גם תיעודי וגם  קולנועי עם עלילה ומתח וכאב. אותו דבר בדיוק במדריך למהפכה – קצב של קומדיה, לב חם ופועם של דרמה, תפניות בעלילה כמו במותחן ומציאות כמו שאף תכנית ריאליטי לא תראה. ושימו לב לפתיחה המהממת ביופיה, עושה חשק לראות סרט שלם שנראה בדיוק ככה. צברי, אני מחכה.

     

    ה. וזה בכלל סרט על אהבה.

     כן, המדריך למהפכה הוא בכלל סרט על אהבה. על אהבה ולהט (פעם שניה במדור) למקצוע. מזמן לא ראיתי אדם כל כך חדור אמונה ואהבה למקצוע שלו, גם כשהוא נשאר עומד אחרון. ולא, לא קוראים לזה דון קישוט, קוראים לזה אהבה ולו קוראים דורון צברי. ואולי רעב? כי ככה זה כשאוהבים, מגינים על הנאהב בחירוף נפש. אגב, צברי הוא לא האדם האוהב בלהט מגונן היחידי בסרט זה, רמז – עברו לסעיף הבא.

     

    ו. אמא יש רק אחת.

     כל מהפכה צריכה מהפכן שידליק את נס המרד (ועוד נגיע אליו), יוביל אותו גם כשכולם כבר מיואשים ובוחרים לנטוש לטובת איזור הנוחות. אבל גם המהפכן צריך אמא. ועוד איזה אמא. כוכבת הסרט (או מי שגונבת את ההצגה בכל פעם מחדש) היא בעצם אמא של דורון צברי. כמו מצפן, כמו עוגן, כמו מראה. היא אוהבת את בנה אהבה עזה, היא מאמינה בו אך מתקשה עם בחירותיו בחיים, אך גם היא כמו בנה ממש, חדורת להט ועם לב עצום.

     

    ז. דורון צברי זה לא רק מחוברים.

     פרובוקטור עם פה שלא כדאי ליפול עליו, איש יוצא דופן וטראבל מייקר לא קטן, אבל עם לב מפה ועד הודעה חדשה. וכמו שאמא שלו אומרת: מה יהיה איתך בסוף? עוד יום אחד ייצא ממנו משהו. וברצינות, מדורון צברי יצא כבר מזמן משהו. ואני לא מדבר רק על מחוברים (הגחל הכי לוהט כרגע) אלא כבר מאז בית שאן סרט מלחמה (סרט תיעודי פורץ גבולות, בחיי!) ודרך הבחור של שולי והאח של דריקס, דורון צברי הוא יוצר עם לב חברתי ענק וגם עם חוש קולנועי שמתי מעט זוכים בו – היכולת לספר סיפור ישראלי בלי לייפות מציאות, בלי קישוטים ובקצב מהיר. האמת לפנים. המדריך למהפכה אמנם מתהדר בשני יוצרים אבל הוא לגמרי סרט של דורון צברי (ואורי ענבר, חייבים לציין כסוג של אנטיתזה משלימה ושקולה) על כל המשתמע מכך, פרובוקאטור, מניפולטור, ילדותי, שחצן, אבל גם קולנוען חברתי.

     

    ח. המהפכה מתחילה, אתם באים?

     אין מה לעשות. חשוב לראות את המדריך למהפכה. חשוב. היאוש והאופטימיות מעולם לא נראו צמודים כל כך בסרט אחד. גם אם זה לא הסרט הכי גדול שיש (אבל לבטח שהוא סרט טוב מאוד) הוא הסרט החשוב שמוקרן כרגע בבתי הקולנוע. ואם אתם מתכננים מהפכה בקרוב, תתחילו קודם במדריך למהפכה, סרט שיעשה לכם חשק לשרוף את המועדון, לחבל בעירייה או סתם לא לשלם אגרה. אל תחמיצו.

     

     

    נ.ב.

     עיון במדריך הסרטים מעורר בי מחשבה שאולי מעולם לא הוצגו בבתי הקולנוע כל כך הרבה סרטים ישראלים בבת אחת (חדשים יותר ופחות), כמו בימינו: ארץ בראשית ופעם הייתי הותיקים עוד נמצאים על מסכים פה ושם, הדקדוק הפנימי הזוכה הטרי בפסטיבל טוקיו, שליחותו של הממונה על משאבי האנוש הזוכה הגדול של פרסי אופיר (יפים שניהם!), בנא הקטן על תקן האלטרנטיבי, המדריך למהפכה החשוב וממש מחר מתחיל גם התגנבות יחידים. וואו! לכו לראות קולנוע ישראלי, זה מה שהולך היום בעולם!

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/11/10 23:52:
      ראיתי את הפרומו הערב ורשמתי לעצמי שחייבת לדלג לשם והנה באת וחיזקת את בחירתי. תענוג של סיקור.
        5/11/10 13:07:
      תודה על ההזמנה
      אוסי
        4/11/10 16:51:
      יופי, יופי, יופי כתבת.
      אתה רואה, גם אצלך עובד העניין הזה של הלהט :)
      אחלה של ביקורת. ראיתי את הסרט ומסכימה עם כל פסקה שכתבת... דורון צברי, אמא שלו וגם מיכל זוארץ ויורם גאון. ועוד לא אמרנו כלום על ג'ו בראל וסצינת שבירת הצלחות. אהבתי והכי הכי את השורה האחרונה, המהפכה אפשרית, עורו אחים :-)
        3/11/10 18:40:
      וואי רותם
      אחלה ביקורת
      אני בדיוק ראיתי אותו אתמול ושקלתי אפילו לכתוב עליו אבל כתבת יופי של ביקורת.

      הנושא המצער הוא שהקולנוע היה ריק לגמרי!!!!
      ולסרט הזה מגיע יותר...
        3/11/10 11:16:
      הילדה שלי ושל דורון חברות וביתי דורשת שאלך לסרט ואדווח לה מה אבא של החברה שלה עשה. כך שלא נותרה ברירה