עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים

    הפואטיקה של הנשמה –על האלבום של עמיר בניון "אלוף בשחור – הרהורים"

    3 תגובות   יום ראשון, 31/10/10, 23:05

     

                  

    ''
                       

     

     

     

     

    אני לא חובב גדול של שירים קצרים. עומד מאחורי זה היגיון די פשוט. שיר קצר – יפה ככל שיהיה – מאפשר לנו ליהנות ממנו רק לזמן מוגבל מאד. כשיוצא לי להקשיב לשיר טוב באורך שתי דקות, אני לרוב מסנן משהו בסגנון ' איזה יופי! חבל שהוא לא נמשך עוד כמה דקות...יש לו פוטנציאל'.

    כמובן שאין באמירה זו לפסול רצועות קצרות בצורה גורפת, בטח לא כשהם באים במסגרתו של אלבום מצוין כמו "אלוף בשחור - הרהורים".

    זוהי ללא ספק ההוצאה הכי חריגה ומחתרתית שניפק עמיר בניון עד היום. הדיסק אמנם מחולק לרצועות, אך ניתן (ורצוי) להתייחס אליו כשמקשה אחת. מדובר ביצירה קונספטואלית מובהקת. כל מרכיביה זועקים זאת – מהסיפור הקלאסי של האלבום (לידה – מוות) עד החיבור המוזיקלי בין השירים והסיכום בסוף. "מסע מוסיקלי-פואטי של נשמה מרגע ירידתה ועד לחיבור המחודש עם האין-סוף" כפי שהגדיר זאת במדויק בניון עצמו.

    תחושת המסע הזאת ניכרת כבר בפתיחה, עם שאון הגלים, הרעם המתגלגל, והפריטות העדינות, כמו פתיחה של סיפור – אגדה.

     

    "אז איך יורדים למטה לכבוש את העפר הקר?"

     

    בניון נכנס באלבום זה – יותר מתמיד – אל נבכי נשמתו, אל תהיותיו, אל שאלת קיומו. "איך הגעתי לכאן... חי את חיי ממתי עד מתי?"  הוא תוהה כבר בדקה השנייה ומתווה את מגמת יצירתו.

    ברצועה השלישית בניון מבהיר לנו מיהו אותו אלוף בשחור – כל אחד מאיתנו.

    "התחיל המשחק ויהי יום ובוקר מאז שהפסקנו לזכור. יצור מוזר מודע קצת לנפש מבעל חיים בשחור, נושם והולך על שתי רגליים..." .

    בניון ממשיל את חיינו למשחק בו צריך למתוח קו מנקודה לנקודה, שלא ליפול. קצת מוזר לשמוע אלגוריה כזאת מאדם מאמין... ואולי זה מה שיפה באלבום הזה, האמביוולנטיות הזאת ביחס לדת. אמנם אמונתו של בניון נוכחת כאן, אך הוא לא נרתע מלתהות על קנקנה של הווייתו.

    ישנם רגעים בדיסק בהם בניון אינו נוקט כלל עמדה ממשית ופשוט שופך את האמת באופן כל כך מדויק ומזוקק, והלחן המופלא רק מחזק את דבריו :

    "כמה שתביט מהחלון וכמה שתציץ בשעון וכמה שתחשוב על זה ועל הכול אתה תראה שאין לך על מה לחשוב ...כמה שתמציא מציאות וכמה שתחיה או כמה שתמות...אתה תראה שזה פשוט מידי גדול". כי אין מישהו שיודע את התשובה לשאלה הגדולה. שום חישובים ושום מחקרים לא יחשפו אמת אחת ויחידה.

     

    מעולם  לא חשבתי שאמצא קווי דמיון בין פינק פלויד ועמיר בניון אך הגיטרות שמגיחות בתחילת הרצועה השישית העיפו אותי הישר אל "הצד האפל של הירח". וזו לא הפעם האחרונה בה השראתו של אותו אלבום ניכרת ב"הרהורים".

    בניון מברך על הצבת גבולותיה של הבריאה : "ברוך השם שאי אפשר לגעת בשמים....ללכת על המים...לחתוך הכול לשניים...".

    בספרו המופלא של דגלס אדמאס "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" ישנה מעין מכונת עינויים הפועלת כך שמי שנכנס לתוכה נחשף לאפסיותו ביחס ליקום, כמו גרגיר עלוב בתוך מדבר אינסופי. מי שנכנס אל תוך המכונה, פשוט מאבד את שפיותו.  אולי על כך מברך בניון,  שאיננו יכולים להיות מודעים באמת לקטנותנו ביחס לבריאה. הגבולות משאירים אותנו שפויים.

    יש לא מעט סימפולים שונים באלבום. אחד מהם הוא ציטוט ישיר מהחמישית של בטהובן בתחילת אחת הרצועות, ציטוט אשר מתחבר למקצב מזרחי משובח ותזמורתי. לא כל יום שומעים מוזיקה קלאסית לצד דרבוקות ובוזוקי. בניון השכיל לשלב בין השניים באופן מושלם.

     

    "אלא במה שבתוכו אל תסתכל אלא אם כן אתה ממש, ממש יכול, באמת, לראות נכון את הקנקן..."

     

    משפט זה ממוקם בתחילתו של שיר בן דקה וחצי אשר מכיל בתוכו רגש ותוכן שהרבה שירים ארוכים ממנו היו רק חולמים להגיע אליהם. שוב פעם, הקושי בלהכיל את הקיום שלנו ולהבינו נכונה. אל תסתכל בקנקן אם אתה לא מסוגל להתמודד עם תוכנו.

     

    אחד משיאי האלבום מגיע ברצועה הנפתחת בסימפול של הרבי מילובביץ' וחסידיו בעת תפילה. מייד אחר כך מגיח אולי המשפט החזק בדיסק, שזורק לנו את האמת ישר בפנים, במין כנות כואבת שכזאת :

    "תמיד ידעתי שאין שום הסבר לכל ההיגיון הזה, לכל כאב הלב הזה, אני תמיד ידעתי, שאין הרבה מה לעשות רק להתפלל והרבה להתכווץ ואז לחכות... להתבצר"

    תוסיפו לכך את קולו האדיר של בניון, גיטרות בוכיות ומזמור תפילתי ותקבלו פיסה קטנה של גאונות.

    השיר האחרון לפני הסיכום הוא שיר כיסופים נפלא לבורא עולם. בניון מתאר את חיפושיו המתמשכים אחר אלוהים מיום שנולד ואת המכשולים הרבים שעבר עד שמצא אותו. כי לא מדובר כאן באמונה עיוורת, הדרך אל התשובה  רצופה מהמורות  ותהיות. כי "זה פשוט כל כך ומסובך...". זה אף פעם לא  פשוט.

    הרצועה האחרונה היא למעשה קולאז' של האלבום, סיכום של המסע שעברנו.

     

    אני חייב להתוודות, מעולם לא הייתי מחסידיו הגדולים של עמיר בניון. היה ברור לי שמדובר בבחור מוכשר בעל קול מיוחד, אך משום מה תמיד הרגשתי שמשהו חסר שם, איזה גרוש ללירה. ביצירה הזאת זכיתי להכיר את היוצר הזה במלוא הדרו. זה קרה דווקא באלבום הכי פחות מוכר וממוסחר שלו.

    ואולי טוב שיישאר כך, אור גנוז בים של הבלים.

     

     

     

                    

    ''

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/10/10 23:23:
      האמת דווקא בדיסק הזה טרם יצא לי להתעמק, שמעתי שהו אוונטגרדי למדי :)
      תודה על התזכורת, אשמע בהקדם.
        31/10/10 23:16:
      תודה רבה!
        31/10/10 23:15:
      אלוף בשחור הוא השיר שלי,
      קטן פשוט וצנוע. אלבום מעולה!
      כתבת מעולה.

      פרופיל

      אריק פ.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין