כבר שנים שאני מנהל מערכת יחסים סבוכה עם רשימות רבי מכר. מערכת היחסים הזו מעוררת ומעורבת בהרבה אהבה-שנאה-חשדנות-הערכה-עצבים-שמחה. כן, עד כדי כך. כשזה מגיע לספרים, מערכת היחסים הזאת הולכת ומסתבכת עוד יותר. האם הרשימה מעידה על איכות? לאו דווקא. האם היא נקייה מאינטרסים? לאו דווקא. אני תמיד אומר לעצמי, לך תדע אם זה תעלול יחצני שמטרתו היא לקדם אחדים על חשבון אחרים ובכלל...מי אמר שטעם הרוב הוא נכון? ברוב המקרים הוא לא. אבל הציבור כציבור (אגב, גם בענייני קולנוע) מעוניין בעשרת הגדולים ומעט מדי פעמים עוצר לבדוק מה יש בתחתית הטבלה.  שם , לטעמי לפחות, מתרחשים בדרך כלל הדברים המעניינים באמת. כל הפתיח הארוך הזה היה רק כדי להגיד שמדי פעם משתרבבות לתוך רשימות רבי המכר האלה גם פנינים אמיתיות, שראוי להתעכב עליהן. אחת מהן היא ארוחת הערב של הרמן קוך.

מעט מדי פעמים (בעיקר בזמן האחרון), אני מצליח לפגוש ספר שנשאר איתי עוד הרבה זמן אחרי שסיימתי לקרוא אותו. לא סתם נשאר איתי, כי אם גם מחולל בתוכי דיונים לא פשוטים שמסקנותיהם קשות. ארוחת הערב של הרמן קוך, הוא אחד הספרים הטובים שקראתי בשנה האחרונה ולו רק בגלל כל זה.

בכנות מכמירת לב, ביכולת לספר סיפור ולקלף אותו שכבה אחר שכבה ולהביא את הקורא לשיא רגשי, תוך כדי פיתולים בעלילה ושליחת חיצים חדים ומדויקים לבטן המלאה של הבורגנות, עד לקתרזיס שאינו מזכך בכלל את נשמתך. להיפך, מדכדכך לחלוטין.

המבנה הדרמטי של הספר מתבסס על ארוחת הערב, מהאפריטיף, דרך המנות הראשונות, העיקריות ועד לקינוח (המר). ארוחת ערב, שהחיים לפניה ואחריה לא יהיו אותם חיים. מה שמתחיל בהתארגנות של זוג באופן אינטימי ומקסים לארוחת ערב במסעדה, מנקדות מבטו של גבר שאוהב את אשתו אהבה עזה, אחרי כל השנים, הופך עם המנות למסמך נוקב על חינוך, הורות, משפחתיות ועל בורגנות ואושר, שאמנם מתרחש בהולנד אך רלוונטי גם לכאן.

כבר בהתארגנות לארוחת הערב במסעדה שיש להזמין אליה מקום שלושה חודשים מראש, נראה כי פאול (המספר) ואשתו קלייר מנהלים מערכת יחסים אינטימית ומלאת אהבה. היא מתייעצת איתו על בגדים, הוא מקטר על אחיו ואשתו, מנסה למצוא סימנים של אושר בשגרה ושניהם יחד מנסים להבין מה עובר על בנם היחיד, מתבגר צעיר שעליו נהוג לקרוא "בן טובים".

ארוחת הערב עם אחיו המוצלח, פוליטיקאי בכיר המועמד לראשות הממשלה, נחשקת בעיני פאול כמו לצאת למסיבה כשאתה בדיכאון, אבל מוכרחים לדבר. כבר מההתחלה פאול מתחיל לבשל לנו מן תחושה של משהו לא טוב באוויר. אט אט הסיפור נע מתיאור מבריק של ארוחת הערב הפלצנית, תיאור המנות, הסועדים ומנהל המסעדה המלוקק והצבוע, דרך שיחות שמנהלים כשאין ממש על מה לדבר ובמקרה זה שיחה על סרט חדש של וודי אלן (ובתזמון מפתיע, זה הזמן שלכם לקרוא את הספר, בדיוק כשסרט חדש של אלן באוויר) אל המשפחתיות שאי אפשר לברוח ממנה ועד שיחה על הילדים. סרז', אחיו של פאול, הוא מה שנקרא הבן הטוב. הוא מוצלח, עשיר ויהיר, אבל בפנים הוא נשאר איכר גס ואנוכי. הוא מאמץ ילד שחור, על אף שיש לו ילדים משל עצמו, כי זה מצטלם טוב בדרך לראשות הממשלה.

עם התקדמות ארוחת הערב (וזהירות מכאן והלאה, ספוילרים! ), וטפטוף של טיפות שחורות אל תוך הסיפור, מתגלה סיבת המפגש: מוכרחים לדבר על הילדים. ברגע הזה נחשפת המפלצת האנושית החבויה בתוך כל אחד מאיתנו ומרימה מדי פעם את ראשה, אצל מי יותר ואצל מי פחות. סיפור זוועתי שמסעיר את הולנד, בו הומלסית נשרפה למוות על ידי שני נערים אלמוניים, חושף את האמת המרה ומעלה סוגיה קשה מנשוא אל פני השטח. אם היית יודע שילדיך המקסים, שלא פגע מימיו באיש, מעורב בפשע שכזה, האם היית מסגיר אותו וגוזר עליו כלא לנצח או מגן עליו בשתיקה? ובכן, איך אמר מר הכט – מה אתם הייתם עושים?

הסיפור הולך ומסתבך עוד ועוד ומערים דילמות לבלי סוף (ברשותכם ועל מנת לא לקלקל, לא אגלה). השאלות שהקורא נדרש אליהן הופכות את הבטן. מסתבר, שמישל בנם של קלייר ופאול ובן דודו, הם האחראים על הפשע הנוראי, אך זה לא הסוף. עוד מתברר כי  הם צילמו זאת והעלו כסרטון ליוטיוב. מה עכשיו הייתם עושים? האם זו המשך הנפילה? האם זה היה משנה את החלטתכם? ומה לגבי הקריירה שלכם שעשויה להינזק? ובעיקר- הזהו הילד שלכם? האם מגנים עליו בכל מחיר? איך צומח רוע ולמה?

הרמן קוך לא חוסך בדילמות, שליחת חצים כנים ונוקבים ובטלטול הקורא שלו עד דמעות. מה שקראת עד כה יחזור ויתהפך עליך בהמשך. על הדרך לסגירת חשבון משפחתי, נראה כי הוא סוגר חשבון עם השובע של העולם המערבי, עם הולנד הצבועה, עם תרבות השפע, ובכלל עם העולם. נקודת חולשה אחת לספר והיא כביכול האשמה גנטית שמעט מפחיתה מהאחריות למעשים, אך מעלה דילמות אתיות לא פחותות ולא יותר קלות: אם היית יודע שיש בך גן אלים, האם בכל זאת היית מביא ילדים לעולם?

לא יכולתי במהלך הספר שלא להיזכר בספר אחר, מופתי לא פחות, שקראתי לפני כמה שנים ולצערי לא זכה להד שהיה ראוי לו "מוכרחים לדבר על קווין" של ליונל שרייבר. גם הוא ספר מערער ומהרהר, הבא מנקודת מבטה של אם, שבנה מבצע טבח באנשים חפים מפשע (אך לא מומלץ לקריאה להורים למתבגרים או לנשים בהריון). שניהם מדברים על מקור הרוע ואחריות הורים למעשי ילדיהם ועל אהבה. בין השורות עולה שאלה קשה קשה - האם ממשיכים לאהוב ילד אחרי דבר כזה? האם מגנים ואוהבים בכל מחיר?

בשפה כנה, חשופה ובוטה ועם כמות פיתולים בעלילה של ארוחת הערב, הופכת אותו בשלב מסויים (ונראה לי שבאופן לא מכוון) ממסך חברתי-הורי חד לספר מותח וקודר, לא קל לקריאה אבל הנקרא בנשימה עצורה.

פנו לעצמכם כמה ימים, תודיעו שאתם לא בבית ותשבו לקרוא את ארוחת הערב, הארוחה הכי מרה שיש. ספר שלא יקל עליכם ולו לרגע אחד. רב מכר מהמוצדקים שיש כרגע. פשוט ספר בלתי נשכח.

ארוחת הערב / הרמן קוך, הוצאת כתר.