עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    ירח אשכולית

    0

    John Frusciante – Curtains

    15 תגובות   יום שישי , 15/10/10, 00:39

    ''

    השיר "Hope" הוא אמנם השמיני במספר באלבום "Curtains" של ג'ון פרושיאנטה, אבל באותה נסיעה לילית האייפוד החליט להפוך אותו לשיר האחרון בפלייליסט. "There is no more hope, there are no dreams" סיכם פרושיאנטה בדיקציה המשונה שלו, ואז בום. דממה. חושך. הדיסק הסתיים והבנתי שאני לבד באוטובוס. מכונסת בתוך הייאוש של הקונטקסט, בעוד שהפסימיות הדטרמיניסטית של פרושיאטה ממשיכה להדהד הרבה אחרי שהמוזיקה הפסיקה. אסטטיקה תהומית. לא בכדי נקרא האלבום "Curtains"- מילת סלנג למוות וחורבן.

     

    מזה כשני עשורים, שמו של ג'ון פרושיאנטה הולך לפניו, ומגדיר אותו כאחת הדמויות הטראגיות, ההרואיות, המסתוריות והמסקרנות ביותר בעולם המוזיקה כיום. משהו בין גיטריסט וירטואוזי לאיוב מעונה, אשר סוחב רקורד מכובד של התמכרויות וגמילות מסמים, חיי הוללות ואשפתות, כוויות ומורסות בידיו וזיהום קטלני בחלל הפה שגרם לאיבוד כל שיניו והמרתן בתותבות. נפילותיו הרבות ושיקומו הממושך, שקיבלו מקום של כבוד במוזיקה שלו לאורך השנים, הופכים את פרושיאנטה, לדעת רבים, לאחד היוצרים החשובים והמשמעותיים ביותר בעולם המוזיקה כיום.

    בנוסף לחמשת האלבומים אותם הקליט עם להקת האם שלו, "רד הוט צ'ילי פפרס", מתהדרת קריירת הסולו של פרושיאנטה בלא פחות מעשרה אלבומי סולו וכן בפרויקטים מוזיקאליים נוספים.

    "Curtains" הוא אלבום הסולו התשיעי שלו, והוא היה לאלבום האחרון והמינימליסטי ביותר מתוך סדרה של שישה אלבומים אותם הקליט בטווח של חצי שנה בלבד. כל אחד מאלבומיו של פרושיאנטה משיק לסגנון מוזיקאלי קצת אחר, מוקלט באמצעות טכניקת הקלטה אחרת ומציג את המאסטרו דרך עדשה שונה בכל פעם. "Curtains" הוא האלבום האקוסטי. הוא שוחרר בפברואר, 2005, ואורך 33 דקות ו-38 שניות בלבד. אך בל תטעו- לא מדובר כאן באלבום קטן מלוטש. להפך. "Curtains" הוא אלבום גולמי ואפילו מגושם למדי, שהוקלט באמצע הסלון של פרושיאנטה באמצעות רשמקול בן 8 ערוצים בלבד.

    עם זאת, דווקא בגולמיות המינימליסטית והבלתי מלוטשת של האלבום הזה טמון כל יופיו. באקוסטיקה הביתית "המלוכלכת", בנגיעות הפסנתר, באקורדים הפשוטים ובפריטות הבלתי מתיימרות. גם שירתו של פרושיאנטה בולטת באלבום הזה יותר מאשר במרבית החומרים האחרים שלו, ונשמעת מאוד דומיננטית ו"קרובה" למאזין, ככל הנראה בזכות אותה טכניקת הקלטה "מחתרתית" בה השתמש.

    בשל העובדה שמרבית שירי האלבום נשמעים כמו סקיצות בלתי מעובדות, יוצר "Curtains" תחושה מאוד אמיתית של "כאן ועכשיו", ומהווה הוכחה לכך שהיופי האמיתי הוא בפשטות. כזו פשטות, עד שלעתים נדמה שפרושיאנטה, שנחשב לאחד הגיטריסטים הוירטואוזיים של העשור- צוחק עלינו. עם זאת, חרף הפשטות המוזיקאלית שלו, מדובר באלבום עמוק ומתוחכם.

    בין עוונותיו הרבים, מציגים שירי האלבום אינספור הרהורים על הקיום האנושי, לצד תמות של בדידות, ניכור והתמודדות עם קשיים. התבוננותו של פרושיאנטה על החיים היא ערנית, אך בד בבד מעורפלת, וכך גם כתיבתו, אשר שוזרת פאזל של אמירות ורעיונות קודרים מראשו הקודח.

    האלבום נפתח בפריטת גיטרה קליטה של "The Past Recedes", אחד השירים היותר קומוניקטיביים באלבום, שמקבל את הנפח הייחודי שלו בזכות המפוחית וההרמוניות הקליות שמתלבשות על שירתו של פרושיאנטה. "Time Tonight", אחד השירים האהובים עלי בדיסק, הוא בלדת רחמים עצמיים אקוסטית, שתופסת את תקן המנון הבדידות האולטימטיבי;  ו-"Control", השיר הארוך ביותר באלבום, מפתיע בכל פעם מחדש בעליות ובמורדות האנרגטיות שלו.

    וכך, לאורך 33 דקות ו-38 שניות מתפלסף פרושיאנטה עם המאזין שלו ומתגרה בו. ואם יש האומרים שהסדר הוא בחוסר סדר- הכוונה היא ככל הנראה לאלבום הזה.

     

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/4/11 17:08:
      גיטריסט גאון ומוזיקאי ענק! חבל שהוא כבר לא בפפרס אבל מקווים לשמוע ממנו מוזיקה חדשה בקרוב!
        3/11/10 16:37:

      צטט: ניר גורלי 2010-11-01 13:05:50

      ביקורת מצויינת
      מדהים באיזו כנות פרושיאנטה חושף את עצמו מול קהל מאזיניו. המסע שלו שהתחיל ב- To Record Water ולדעתי הסתיים בנימה המשלימה של The Empyrean פשוט מרתק. Curtains הוא ללא ספק אחת התחנות היפות בדרך.

      תודה, לא יכולה להסכים יותר.

        1/11/10 13:05:
      ביקורת מצויינת
      מדהים באיזו כנות פרושיאנטה חושף את עצמו מול קהל מאזיניו. המסע שלו שהתחיל ב- To Record Water ולדעתי הסתיים בנימה המשלימה של The Empyrean פשוט מרתק. Curtains הוא ללא ספק אחת התחנות היפות בדרך.
        21/10/10 11:14:
      John frusciante is a great guitarust that really proves
      that less is more
      Cool.......Andy
        17/10/10 12:01:

      מקסים !

        15/10/10 15:35:
      ממש יפה, תודה
        15/10/10 14:09:
      אחלה פוסטץ עשית לי חשק
        15/10/10 13:12:
      באמת מאד יפה
        15/10/10 12:37:
      יופי של ביקורת, אחד האמנים המשובחים שיצא לי לשמוע, כמעט כל אלבום שלו מוצלח (וכאמור, מדובר במשהו כמו עשרה). דיסק כמעט מושלם! ואני ממליץ בחום על האחרון שלו The Empyrean, פשוט דיסק מדהים ביופיו בו מוכחת באופן סופי עליונותו בתור גיטריסט. הנה אחת ההוכחות לכך : http://www.youtube.com/watch?v=O651ybuNy0c&feature=related
        15/10/10 08:57:
      נהדרת.
      אגב, לא הכרתי את המשמעות שציינת למילה Curtains
        15/10/10 05:15:
      תודה
        15/10/10 04:28:
      מרשימה כתיבתך ואני מצטרף לדעת החברים
        15/10/10 01:51:
      את צודקת - יפהפה ...
        15/10/10 01:44:
      מסכימה עם כל מילה שלך.
      מאוד אוהבת את החיבור שלו ל-Josh Klinghoffer (ע"ע Ataxia), כשלמעט התקליט הקודר והקורע / הירואיני שלו - אין שיר שלו שאני לא מסוגלת לשמוע...
      קסם צרוף.

      נ.ב
      השיר Walls ממשיך להיות הצלצול שלי בפלאפון מזה כמה שנים טובות, למרות כל הכפות וסימני השאלה שאני מקבלת מאנשים כל פעם שהוא מצלצל :-)