על מל ומישל כבר שמענו מזמן, אבל אף פעם לא הייתה לנו סיבה מספיק טובה ללכת לשם. תמיד היה מקום אחר – מקום יותר מדובר, מקום יותר זול, מקום יותר מהודר... עד שליאה ויונתן שלחו לנו לינק לאתר "בא לי גם", אתר קנייה חברתית עם קופון למסעדת מל ומישל. הקופון היה פשוט – אתה משלם כרגע 70 שקל, ותמורתו אתה מקבל שובר ל-140 שקל למסעדה. מותר להשתמש בקופון אחד לשני סועדים או ב-2 קופונים ל-4 סועדים ומעלה. הלכנו על זה.

אחרי שמתגברים על מצוקת החנייה בבן יהודה, אפשר להתפנות להתפעל מהעיצוב של מל ומישל. כמו מסעדה איטלקית רק קצת שונה. יותר "פנסי". אווירה רומנטית נוזלת מהקירות וגורמת לך להצטער שלא היית שם בדייט הראשון שלך. מצד שני, מי יוצא למסעדה בדייט הראשון שלו?

בפתיחה הגישו לנו את לחם הבית העבה והטעים ומטבל של שמן זית וחומץ בלסמי מיושן שאותו המלצרית מוזגת רק בהגשת הלחם, ולא משאירה אותו על השולחן. אולי החומץ הזה יקר יותר מחומץ בלסמי רגיל. מה שבטוח, שהטעם שלו היה יותר מוצלח מהחומץ הסטנדרטי.

למנה ראשונה חלקנו עם ליאה ויונתן פלטת נקניקים. חלקם בייצור עצמי וחלקם מיובאים. הפלטה הייתה מרשימה עם מבחר נקניקים (פרשוטו, סלמי...) גבינת גורגונזולה וחרדל ענבים (מעניין, אך לא מפיל). הפלטה הייתה פתיחה צוננת משהו. אף נקניק לא היה רע, אך גם לא מצאנו את עצמנו מתענגים על אף אחד מהם. בדיעבד, לא היינו מזמינים את המנה הזאת שוב. לעומת זאת, ביקשנו מנה נוספת של הלחם עם מטבל השמן זית-בלסמי. (לוקחים עבור תוספת כזאת 12 שקלים).

לעיקרית לקחתי את העגל השיכור ברוטב לימונה – רוטב מיוחד ומוצלח שלוקח אותך רחוק מהמטבח האיטלקי המצופה מהמקום. מנה מפתיע שגרמה לי לנגב כמה שיותר מהרוטב בכל ביס.שמנת הזמינה את הפטוצ'יני ראגו – מנה טעימה אבל בסופו של דבר היא "בולונז" משודרג. כלומר, טעים אבל מהר מאוד מתחיל לשעמם.

כוכב הערב היה יונתן שלקח את הניוקי הפריזאי – בצקניות שעשויות מגבינה ולא מתפוח האדמה הסטנדרטי. קריספיות מבחוץ ונימוחות מבפנים. וכל זה תחת רוטב של פטריות כמהין. ממה שהצלחנו להתרשם מכמה ביסים שגנבנו ממנו – מנה מעולה.

למנה האחרונה רצינו את הטירמיסו שעליו שמענו דברים טובים, אבל לא נשאר להם. לאחר התלבטות קצרה, אם כדאי לנסות קינוח אחר או לוותר על הרעיון, הקשבנו למלצרית והזמנו קרפ מסקרפונה. זאת הייתה טעות. הקינוח היה בינוני, והיה חסר משהו שיהפוך את קרם המסקרפונה והקרפ למשהו מיוחד יותר. או טעים יותר.

התפריט של מל ומישל די מצומצם, אבל מצאנו שם כבר דברים שאנחנו רוצים לנסות שוב. ואנחנו עוד נחזור לשם, חכמים יותר הפעם. המנות הטובות של מל ומישל הן מעולות – והגרועות הן סבירות (כמו המנה של שמנת, שקצת התאכזבה ממנה) . מה שכן, אנחנו לא מדברים על מסעדה איטלקית קלאסית, אלא פרשנות נרחבת של המושג.


נ.ב.

שווה באמת לבדוק את אתרי הקניות החברתיות, לא פעם מסתתרים שם קופונים מעניינים.

בשתי מילים: שמנת מתוקה 16%

שיהיה לכם בתאבון,
                שמן ושמנת.

רוצים לקבל עדכונים בכל פעם שיוצא פוסט חדש?
הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק:
http://www.facebook.com/home.php#!/group.php?gid=137030085675