בסופו של דבר לא הרמנו את הכפפה. היא הייתה מונחת שם, על השולחן, לכל אורך ההכנות שלנו לחתונה. לא מעט חברים ומכרים הציעו לנו לקחת אותה. אבל פשוט לא הצלחנו להפוך את "בלוג האוכל של שמן ושמנת" לבלוג של ביקורות קייטרינג לחתונות. היה אפילו מישהו שהפליג והציע לנו לעשות ביקורת על החתונות עצמן. מצד שני, הוא מעולם לא היה אחד עם טאקט.

הרעיון עצמו טוב – במקום לכתוב ביקורת על מסעדה, לכתוב ביקורת על הטעימות בקייטרינג. זה אמנם מעניין חתך קטן יותר באוכלוסייה, אך אין לבלוג תחרות. והוא יכול לעזור המון לזוגות בדרך הארוכה ורצופת ההתלבטויות לחופה. יש פורומים, ואתרי המלצות, אבל בהחלט היינו שמחים לעקוב אחרי בלוג כזה. בזמנו...

פלפל פרודקשיין ואנחנו זה לא היה סיפור אהבה מהרגע הראשון. טל, מבעלי הקייטרינג, היה חם, נחמד ונינוח כבר מההתחלה. אבל אנחנו ופלפל זאת הייתה מערכת יחסים שגדלים לתוכה. בטעימות באולם הבית שלהם "נובה" בנמל תל אביב, קיבלנו רק מקצת ממבחר המנות הראשונות שפלפל מציעים. וחבל, כי המבחר הזה נע בין טוב לבינוני. במנות העיקריות פלפל כבר שיפרו עמדה עם אצבעות אנטריקוט ברוטב הדרים וצלעות טלה ששבו את בטננו. אבל במנות האחרונות פלפל נפלו עם קינוחים מאכזבים, שלא הצליחו להתמודד עם אתגר הפרווה, וסיפקו קינוחי קצפות של פעם.

המשכנו לטעימות במקומות אחרים. לא היינו מוכנים להתפשר על אוכל בחתונה. שוב היה זה טל ששכנע אותנו שכדאי לנו לבוא לטעום את קינוחי הקיץ שלהם. רוב הקינוחים יוצאים לרחבה, אבל יהיו גם עמדות של וופל בלגי (למרות שהוא יותר מתאים לאווירה חורפית), וסופלה שוקולד. ועוד עמדה של פירות,גלידה ושיערות חלבה. הקינוחים התאימו לנו, בניפוי כמה קינוחי קצפת שבכל זאת הסתננו גם לפה.

הלכנו על זה. ערכנו "חתונה הפוכה" – כלומר קודם אוכלים ורק אחר כך החופה. אז הסיכום היה שקבלת הפנים תהיה מושתת על "מסתובבים" בלבד, ללא עמדה נייחת שתגיש אוכל. חלק גדול מאותם "מסתובבים" בחרנו מהתפריט מבלי לטעום אותם קודם. אבל כל החששות שהיו לפני החתונה, התפוגגו כבר מהביס הראשון. (נראה לכם ששמן ושמנת יפספסו הזדמנות לטעום?)

זה היה שוט עם פטה כבד ומעליו ריבת אגסים, שטוויל בצק תקוע באמצע להשלים את החוויה. וזה היה מעולה. גם יקיטורי סינטה (שם מעניין יותר לשיפודוני עץ) היה נפלא וגרף מחמאות. מהירקות בטמפורה, והקרפצ'ו המגולגל עם הירק בפנים והדים סאם כבר לא יצא לנו לטעום. אבל שמענו על זה רק דברים טובים.

המנות העיקריות הוגשו ב-open kitchen. מה שאומר שכל אחד מהאורחים שמגיע למזנון יוצא עם מנה מצולחתת. כלומר, אתה לא "מעמיס" על הצלחת סטייל ארוחת בוקר במלון באילת, אלא אתה מקבל מנה עם תוספת ש"תשב טוב" על הצלחת. הוגשו שם אותן צלעות טלה, עם סטייק אנטריקוט. את אצבעות האנטריקוט על הפירה הכתום שגרף מחמאות (ועליו גם לא ויתרתי). היו שם גם פרגיות ודג חריימה על מצע קוסקוס, בכדי לא להיתקע עם אותו דג משעמם.

בשתי מילים: שמנת מתוקה 38%

שיהיה לכם בתאבון,
                שמן ושמנת.