"אנשים טובים" האמנם?

הרומן ההיסטורי שכתב ניר ברעם הוא ניסיון מענין, בעיקר משום שהוא מתיימר לחדור לנפשם של אנשים שאין למחבר שום קשר ישיר להם ולתרבותם. זהו גם ניסיון יומרני של סופר החי בתקופה רגועה, להבין לתאר ולהסביר את נפשם של אנשים שנפל בגורלם לחיות ולפעול בתקופה דרמטית סוערת באופן קיצוני, כאשר מחשבתו של המספר מתיימרת להיות חופשית  מנגיעות הזמן והמקום ולכן אולי גם אוביקטיבית? בולט עד קיצוניות ברומן הזה קו נוקשה של המנעות מלהביע עמדה ובודאי זהירות מכל שפיטה. לצורך זה ארועים אכזריים מנוסחים כמן דיווח יבש בלתי מעורב שלא לומר מנותק מכל רגש.

לטעמי מדובר בהגזמה של יתר אוביקטיביות, שמקורה ביהדותו וישראליותו של הסופר, ולא מן הנמנע שגם משקולי פזילה אל הקורא הפוטנציאלי הגרמני הפולני ו/או הרוסי.

שם הרומן והחדירה לנפשם של אנשים אחרים מזמן אחר לחלוטין, זמן טראומטי ליהדות, ע"י סופר צעיר ויהודי, מעורר את המחשבה הידועה שדפוסי ההתנהגות של בני אדם במצבי קיצון הם אוניברסליים, ויתכנו ויתפתחו בכל עם בנתוני פתיחה דומים.

מאחר ולטעמי זאת תאוריה גורפת מדי, שלא לומר נוגעת בפופוליזם, איני יכול להשתחרר מהתחושה שיש כאן שמץ פזילה לחנופה ואולי גם שיקול מסחרי.

בניגוד לחוסר העמדה הקיצוני בתאורי הספר, כבר בשם שניתן לספר מוצהרת עמדה. מה הם בכלל אנשים טובים?

האם אנשים משכילים תרבותיים, המונעים מאמביציות, שנכונים לשרת, שגמישותם המוסרית מאפשרת להם לרתום את עצמם כבהמות ביתר קלות, לעגלות שמונהגות ע"י עגלונים שונים, עונים להגדרה "אנשים טובים"? גם אם הם הרוב?!

אם כבר להביע עמדה בשם הרומן, הרי סתם "אנשים" או "העדר" נראה לי יותר.

גם בתמונת העטיפה, ציור פוליטי של גיאורג גרוס שנקרא "ליקוי חמה" יש משום הבעת עמדה, ושוב  בניגוד לרוח הספר. ציור הסמלים הזה הושפע מגורמי, ארועי ותוצרי מלחמת העולם הראשונה. כאשר דנים בהתנהגות "אנושית" במצבי קיצון טרופים של עמים ומדינות תוך רמיזה לחולשה האנושית הכללית, מה עינינו של הרצף מאורעות ההיסטוריים לכאן?...

תמונת קן נמלים או עדר כבשים או אפילו מספר מריונטות מתאים בעיני יותר, כציור לעטיפה.

קיימת גם סתירה מובנית מסוימת, שאינה בהכרח פוגמת בספר אבל יש מקום להזכירה: הרומן מתאר עיסוק גרמני במודל מאפיין תכונות לאומה הפולנית, כחלק מתורת הגזע האופיינית לגרמנים של אז (ולתחושות גזעניות בכלל). הרעיון בכללו והמודל עצמו זוכים לספקנות וביקורת  רבה ולעג מצד גרמנים משפיעים רבים כרעיון חסר ביסוס.

האם הרעיון שהתנהגות "האנשים הטובים" במצבי קיצון היא אוניברסלית, אינה נגועה "במודליזם"?...

את המתרחש בגרמניה "וטרופה" הנאצי ניתן להבין על רקע תוצאות מלחמת העולם הראשונה ותהליכי איחוד הקיסרות שקדמו לה מחד, ועל רקע חרדת הנהגתה מהטרוף הבולשביקי שהתרחש בבריה"מ שכנתה מאידך. הטוטליטריות הקומוניסטית הנחרצת הדיכוי התהפוכות החברתיות והבעיות הכלכליות העצומות התפרשו אצל הגרמנים הנאצים כאיום מידי מצד חברה עצומה עניה מתהפכת ומתעצמת בעלת אידיאולוגיה שאפתנית ומוצהרת. הפחד וההנחה שפולין התקועה ביניהן תיכבש במוקדם או במאוחר, "אילצה" את הגרמנים להקדים לעשות מעשה.

גרמניה הייתה שטופה ע"י האידיאולוגיה הנציונל סוציאליסטית ובריה"מ אחוזה בטרוף הקומוניסטי. המחבר לא מסתפק בהבנת הנפש הגרמנית הוא חותר לחדור גם לנפש הרוסית הקומוניסטית שרותמת את עצמה מרצון או חוסר ברירה לעגלה המטפסת.

"אנשים" בשתי אומות מוטרפות נרתמים אל עגלות המונהגות ע"י עגלונים נחושים או רתומים בעצמם למושב למושכות ולשוט.

לטעמי המחבר מאריך ומרבה עד לזרא בתאור והתפתלות בחיבוטי הנפש של גיבוריו.

הרתומים הם מריונטות תלויות אל חוטי הארועים בעברם. העגלונים הם ציניים גמורים שבחטאיהם, הרואים עצמם שחקנים חסרי ברירה במחזה החיים. או ערמומיים צבועים מנצלי הזדמנויות.

בולטים בחסרונם המוחלט האידאליסטים האמיתיים! אותם "שבבים" רבים מאד, נאצים או בולשביקים מאמינים, נגועים סוגדים לאמונה ברעיון ובצורך להגשימו בכל מחיר למען המטרה הסופית. בטיפוסים האלה ניר ברעם נשמר מלגעת וסיבותיו עמו... מלבד כל אלה מצאתי את הספר יחודי ומענין בעיקר למי שמכיר את התקופות המדוברות.

נדמה לי שישנה מידת יהירות ברצון ובנסיון של יהודי ישראלי צעיר, להתימר להבין ולספר לגרמנים לפולנים לרוסים על עצמם...

גד גזית – רעננה. יום שבת 18.09.2010