באמת שחבל. באמת שרציתי ליהנות מספר הסיפורים הקצרים החדש של אתגר קרת. וידוי אישי - אני מאוד מחבב את מר קרת. אי שם במהלך הניינטיז מצאתי את הסיפורים הקצרים שלו ("צינורות" ו-"געגועיי לקיסינג'ר") מדברים אליי ישר לתוך הלב. השפה הייתה אמיתית, הסיפורים תובלו באהבות נכזבות ובנות קשות עורף (נושא אהוב במהלך שנותיך כטינאייג'ר), וההומור היה מלא בציניות אך גם בנחמה לא מועטה (והסיפור על החזיר פסחזון ייזכר לעד כקלאסיקה אלמותית). בשנים האחרונות עסק קרת בפרוייקטים שונים, מרביתם קשורים למדיה הקולנועית (הסרט "מדוזות") וגם בהם זכה לביקורות מפרגנות ומגע אמנותי ייחודי ומעניין. לא מזמן יצא ספר סיפורים חדשים של קרת - "פתאום דפיקה בדלת". אכן, הגעתי אל הקריאה עם ציפיות גבוהות וזכרונות נעורים מוצלחים במיוחד, ואולי דווקא בשל כך - האכזבה מספרו החדש של קרת היא לא פשוטה.

בתמונה - לא משהו מספיק מעניין

כבר מהסיפור הראשון משהו בדמות חוסר חשק/עניין נרמז, ובפראפרזה על צ'כוב - סיפור מאומץ בתחילת הספר יגרור אחריו סיפורים רבים כאלו בהמשך. הסיפור מתאר סופר אשר מס' דמויות מופיעות על סף דלתו ומאיימות עליו שיכתוב סיפור. הסיפור הזה מהווה, למעשה, מטאפורה מלאה לספר המלא - יש בו תחושה של חוסר רצון, לאות ותקיעות. הסיפורים לא זורמים. כמובן שקרת יודע עדיין לתאר דמויות במס' שורות, תחושת הציניות והלוזריות לא פגו, והסיפורים מלאים ברגעים של חן וגם הומור לא רע. ובכל זאת - התקשיתי לקרוא בו. בד"כ ספר של סיפורים קצרים נטרף על ידי תוך יום-יומיים. בטח בתקופת החגים. את המבחן הזה הוא לא עבר. ברור לי שעברו כמה שנים, השתניתי, אולי הקסם האתגר-קרתי השתנה לי, אולי אני פחות מתחבר לסיפורים קצרים. ובכל זאת - משהו לא עובד.

כמי שמעריך את קרת ואוהב את רוב יצירותיו לא קל לי להודות בכך אבל מבחינתי מדובר באכזבה. פעם שמעתי ריאיון עם קרת בו הוא ענה, בתשובה לשאלה "מדוע אתה כותב רק סיפורים קצרים?" כי הוא מתחיל לכתוב בלי לתכנן אבל מהר מאוד נגמר לו הסיפור. במקרה הזה - כתיבה תחת איומי מו"לים או דמויות בדיוניות לא עשתה את העבודה.