ואתה אל תאמר: יסודי מעפר.

יסודך מן הזר שנפל תחתיך.

יסודך מן הזר. יסודך מן החי

שנפל בקרבות הערים או בגיא.

                              נתן אלתרמן, מתוך השיר "האיש החי"

מהי גבורה? מהיכן נובעת התעוזה לצאת לקרב? מהיכן מגיע האומץ לצאת לקרב אבוד?

בספרו "תש"ח" חוזר יורם קניוק לאירוע אשר ללא ספק היה המשמעותי בחייו, ווודאי וודאי היה המשמעותי ביותר בתולדות מדינת ישראל - קרבות מלחמת העצמאות. קניוק חוזר אל הרגעים שקדמו לקרבות, אל המצב בא"י ואל גיוסו המהיר לשירות הצבא המתגבש. הסגנון הוא הסגנון הקניוקי הטיפוסי - כתיבה אסוציאטיבית זורמת, לעיתים מבלי מבנה כרונולוגי. האירועים מובאים לא תמיד כסדרם ומציירים תמונה של התקופה החשובה ההיא, בה צעירים מכל מיני רקעים ומוצאים נאספו בצבא הבנוי טלאים טלאים על שלדן של מחתרות , ומתאר, לא בלי אכזריות רבה, כיצד נופלים סביב הסופר חבריו לנשק, חיילים אלמונים אותם איש לא זוכר ולא יזכור.

כל ספר מלחמה כתוב טוב הוא ספר מעניין. על אחת כמה וכמה ספר העוסק בתולדות המדינה שאתה חי בה, מדינה שנדמה כי מאז תש"ח ממשיכה להיאבק בסובביה ובעצמה. בתור ילד, אני זוכר שגדלתי על הסיפורים על המצור על ירושלים, תנועת המשוריינים החשופים לצלפים הערביים שעל ההרים הגבוהים והקרבות העקובים מדם על הקסטל. לקרוא את הדברים מקניוק ולהבין את הבלבול, את האומץ, את הטפשות ואת הטבעיות שבה אנשים צעירים נשלחו והלכו בראש מורם וסיכויים רבים לא לחזור אל הקרבות שמהם נולדה המדינה.

חשוב לקרוא היום, להבין את המרחק הבלתי נתפס שעשינו מאז, בכל התחומים - החל מתפיסת הביטחון שלנו, דרך קבלת השכול הצבאי, נכונות חיילנו להיפגע ולהקריב מעצמם לטובת הכלל וגם לגבי ההתחשבות שלנו בעם שישב אז, ועודנו היום - בארץ.

אין האדרת לוחמים ושבחים על "רעות" בספרו של קניוק. לעיתים נדמה שמדינת ישראל היא תולדה של טעות או מקרה. ועדיין - דווקא המבט הריאלי והכואב הזה, מבלי פומפוזיות, הרצוף בתיאורים וסיפורים קטנים וקטנוניים על אופי האדם בעת הלחימה (גניבות ובזיזות, בריחות משדה הקרב, התעללות בשבויים, קללות ונאצות כלפי הלוחמים) - דווקא הספר הזה מחזק את המיתוס ואת ההערכה לאותם אנשים אשר בזכותם אנו יכולים לחיות (ולקטר) כאן היום.

מומלץ בחום! הלוואי ותלמידי תיכון יקראו מכל המגזרים ובכל בתי הספר.