הדרישות שלנו היו פשוטות, בגלל הרכב הנוכחים שדורש מסעדה כשרה, בגלל יותר מדי הוצאות החודש, ובגלל עצלות, הדרישה היתה למסעדה קרובה למרכז, כאמור כשרה ובמחירים סבירים.

הפור נפל על "פביאנה" , שיושבת בפינה המשקיפה על עיריית תל אביב.

המקום לא גדול, וכמקובל (לצערי) בהרבה מסעדות בארץ, התאורה חלשה ואפלולית, מה שהקשה עלי לראות מה אני קוראת בתפריט ומה אני אוכלת. השולחן שקיבלנו היה מתחת למדרגות, כך שכל מי שעלה למפלס העליון, אם זה לשבת או לשרותים, עבר לנו מעל הראש, במדרגות חלולות שגרמו לנו לקוות שלאנשים לא נדבק שום דבר לנעליים כי הדרך לצלחות שלנו היתה ישירה.

בכל אופן, המלצרית החברותית הגישה לנו תפריט, והמליצה על מנות היום. חלק מההמלצות גם ניסינו. מיד כשהתיישבנו קיבלנו קעריות עם ממרח שהוגדר כ"חומוס שעשוי משעועית לבנה" יחד עם שתי פיסות קטנטנות של טוסט. מחווה נחמדה, אם כי הטעם היה קצת מימי ותפל.

אז מה דגמנו?

כלת יום ההולדת החליטה לאמץ את המלצת המקום ולפתוח בכוס סנגריה (25שקלים). הכמות היתה נדיבה והכילה מיקס של יין אדום, תפוחים ,ואפילו מקל קינמון שחה שם בהנאה. היא לא השאירה טיפה.

למנות הראשונות ניסינו "פוקצ'ה - לחם הנאפה במקום עם שני מטבלים" (10 שקלים) שהיה בינוני בגודלו, אפוי טרי אך לא לוהט, עם שני מטבלים קצת דלילים, אחד בטעם פסטו ירוק והשני אדום, קצת תפל. (התחלתי לשים לב שהתואר הזה חוזר לי יותר מדי בתאור הארוחה..).

מנה ראשונה נוספת שדגמנו היתה גלילת חציל עם גבינת עיזים שהגיעה דקורטיבית מאד, ולפי שני האנשים שטעמו את המנה, גם שם היה חסר תיבול. הגבינה במילוי היתה חסרת טעם. (20שקלים).

גאוות המקום היא הפסטות תוצרת בית, והתפריט בנוי על מודולריות. בוחרים סוג של פסטה, במחירים שנעים בין עשרים לארבעים שקלים, ומוסיפים להם תוספות כמו סוגי גבינות שונים, או סוגי ירקות כמו פטריות או פלפלים קלויים (כל תוספת בחמישה שקלים נוספים), וכן יש אפשרות לקוביות סלמון או טונה טריים בתוספת עשרה שקלים.

אחר כך בוחרים גם את הרוטב הרצוי.

אנחנו בחרנו לנסות את רביולי הבטטה (40 שקלים ועוד 5 שקלים לתוספת פטריות), והרוטב הנבחר היה שמנת, וכן המלצה נוספת של המלצרית  - "רביולי ארבע גבינות" , גם הוא במחיר 40 שקלים.

מנת הבטטה הגיעה על צלחת ענק, אבל רק האמצע שלה היה מלא. נראה לי קצת קטן בשביל ארבעים וחמישה שקלים. רוטב השמנת היה נחמד, הפטריות היו צנועות, והוספתי על דעת עצמי מהפרמז'ן שהוגש במין מלחייה גדולה. אני לא זללנית גדולה, והרגשתי שמזל שאכלתי את הפוקצ'ה קודם, מכיוון שאחרת הייתי יוצאת רעבה מהמנה הזו בגלל גודלה (או ליתר דיוק "קוטנה".).

גם רביולי הגבינות הגיע על אותה צלחת, עם רוטב עגבניות ופסטו כקומבינה בלי אפשרות בחירה, וגם הוא היה קצת אנמי, ולפי הסועד שהזמין אותו "כאילו שעבר חימום במיקרו".

לקינוח שאלתי את המלצרית מה הכוונה ב,מיני קינוח" והיא השיבה שמדובר במוס קטן על בסיס שוקולד לבן ופירות יער. יש אפשרות למנה זוגית (15 שקלים ו25 שקלים בהתאמה) ואז מקבלים שני מוסים קטנים.

המלצת הערב היתה פאי פסיפלורה אבל אנחנו העדפנו לבחור קינוחים אחרים –

"בלה דונה"- פרוסת עוגת שכבות גדולה ושחיתותית של סוגי שוקולד וקרם, שהוגשה עם זיקוק חגיגי,

"פונדנט שוקולד עם כדור גלידה ווניל " – עוגת שוקולד חמה , לא סופלה (כלומר ללא מילוי נוזלי, רק עוגה חמה) , לא רעה, קצת מתוקה לי מדי וכבדה מדי,

 ו"טירמילקשייק" שהוא פשוט מילקשייק של גלידת קפוצ'ינו עם הרבה קרח וקישוט של פולי קפה. כל הקינוחים עולים 25 שקלים.

מבחינת שתיה – ביקשנו וקיבלנו קנקני מים עם פלח לימון (רק שהמים היו פושרים, ללא קוביות קרח), בירה איטלקית בשם פרוני (20 שקלים לבקבוק של 330 מל'), קפה הפוך ותה. כולם הוגדרו כ"בסדר".

בכלל, המילה "בסדר" , יחד עם המילה "תפל" הופיעו די הרבה בתאור המזון של הערב.

בסך הכל, אם ענין התיבול יסודר, (אם אם באתם מבית פולני ואתם לא רגילים לתיבול כלל), ואם מנות הפסטה יגדלו קצת, המקום יכול להיות אופציה נחמדה במחיר סביר ובמיקום מצוין.