עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    מסע של בדידות ופחד

    ביקורת על "לונדון ריבר"

    מסע של בדידות ופחד

    9

    סרטים  

    2 תגובות   יום שלישי, 17/8/10, 18:51

    ''

    תקופת הקיץ הביאה איתה הרבה סרטים גרנדיוזיים אל בתי הקולנוע. בין כל ה"זוהי סדום" ו"התחלה" מוקרן לו בחודש האחרון בשקט בשקט ובצנעה רבה, סרט קטן וחרישי, שכמעט ולא עשה רעש או יותר נכון לא מספיק רעש, למרות שהיה צריך. אם תהיו זריזים אולי אפילו תספיקו לראות אותו בבית קולנוע כלשהו. לסרט הזה קוראים לונדון ריבר והוא רחוק שנות אור מההגדרה – סרט קיץ.

    פיגועים ואיסלאם, שנאת זר וקשרי הורים וילדים אינם מסוג הדברים שייגרמו לנו אולי (ובשיא החום) לצאת אל בתי הקולנוע, אך הם הרכיבים הטעונים והדליקים של לונדון ריבר. כולנו אזרחים חרדים כאשר מתרחשים פיגועים בארצנו, אבל מקיצים באמת מהבועה שלנו, רק כאשר אותו פיגוע מתרחש בסמוך למקום מגורים של מי מיקירנו. סדרת פיגועים שמתרחשת בלונדון, בקיץ 2005 מעוררת בעתה באליזבת סומרס (ברנדה בלתין) תושבת האי גרנזי שבאנגליה. הסיבה שלה: בתה, ג'ין חיה ולומדת בלונדון. משאינה מצליחה ליצור עמה קשר, מתחיל להתעורר אצל האם חשד שמשהו אינו כשורה ויוצאת במסע חיפושים. בד בבד, יוצא אוסמן (סוטיגואי קויאטה, בהופעה מרגשת), אפריקאי מוסלמי, שקט ואצילי, מצרפת לחיפוש אחר בנו שנעלם אף הוא בסדרת הפיגועים הנ"ל. רק במקרה של אוסמן, הוא לא ראה את בנו  כ 15 שנים.

    שני מעגלי החיפוש של ההורים אחר ילדיהם, ישיקו מספר פעמים, עד שיגלו אליזבת ואוסמן כי ילדיהם ניהלו קשר זוגי. עולמה של אליזבת מתמוטט עת היא מגלה כי בתה חיה עם סטודנט שחור, מוסלמי ולומדת ערבית להנאתה. התמונה הופכת קודרת יותר, כאשר תמונתה נמצאת במסגד. מסע החיפושים חסר הוודאות מתאחד וחוסר התקשורת עם הילדים, הבדידות, הפחד ממה ימצאו בסוף ובעיקר השאלות איפה הם? מי אשם? ומי הקורבן? יבעבעו באיפוק לאורך כל הסרט. מסע החיפושים מציב את שני ההורים משני צידי המתרס, בתחילה כאוייבים ואחר כך כשני אנשים שגורלם הצטלב.

    בעוד סומרס היא אשה נוצרייה, פטפטנית, לבנבנה ועגלגלה,אוסמן הוא גבר מוסלמי שחור, שתקן, גבוה ודק. שניהם זרים בלונדון, אך נדמה שאוסמן מקבל את הזרות הזאת בהכנעה, כמו גם את מבטי השנאה. כאשר יתחילו המעגלים להתקרב, יגלו השניים כי ילדיהם אהבו זה את זו, ומעבר לאהבת ילדיהם והגורל המשותף, סיפור חייהם לא מאוד רחוק ואלו רק הדת והאמונה ששונים כל כך, בעצם (אין בנמצא כנראה, סרט ששני אנשים שונים כל כך לא ימצאו ביניהם נקודות דמיון, אין!).

    לונדון ריבר הוא לא סרט גדול בשום מובן. להיפך, קוטנו הוא יתרונו. הוא סרט איטי, ועל אף קוצרו היחסי (87 דקות), הוא מרגיש ארוך יותר. יחד עם זאת, זהו סרט עדין, עתיר ניואנסים ומבעי פנים. הבחירה של הבמאי ראשיד בושארב, בשני שחקנים כל כך שונים לשני התפקידים המרכזיים היא בחירה מדהימה (וצוות שחקני משנה מעולים ומפתיעים כולם בתפקידים קטנטנים). ברנדה בלתין, התשובה עממית יותר והזוהרת פחות להלן מירן, אדירה בתפקידה כאם חסרת הוודאות שעולמה נסדק ומתפרק. מולה, משחק בשקט סוטיגואי קויאטה (שמת זמן קצר לאחר צילום הסרט ולאחר זכייתו בפרס השחקן בפסטיבל הקולנוע בברלין), אנטיתזה מוחלטת לבלתין, מבצע גם הוא תפקיד חזק וכובש. ההחלטה להתמקד בפניהם חרושי הקמטים ועתירי המבע, בידיהם המבוגרות למודות עבודת האדמה, משחקת אף היא תפקיד חשוב מאוד בעיצוב הדמויות.

    השקט, הצניעות, העדינות והאיפוק מרגשות יוצאי דופן, יחד עם מסע החיפוש של הורים אחר ילדיהם, הופכים את לונדון ריבר לסרט חזק ומרגש עוד יותר. הוא לא מתלהם ולא מתלאם, לא מאשים ולא צועק (ואולי חלקכם יראה זאת כחולשה), הוא רק מפגיש בין גורלות באירוניות מכמירת לב ובא כנראה ללמד כי שכול הוא שכול, והצדדים הרבה יותר קרובים ממה שאנחנו חושבים. הסוף החמצמץ על אף היותו צפוי משלב מסוים יסובב עוד קצת את הסכין בלב וירטיב לכם את העין. לכו לראות ולו רק בגלל הנושא החשוב והמשחק האדיר של צוות השחקנים כולו.

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/8/10 06:29:
      סינמטק תל אביב כמובן
        17/8/10 23:26:
      איפה זה עושה קולות של הקרנה?