עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    "קונג פו גירל"

    ביקורת על "קרטה קיד"

    "קונג פו גירל"

    2

    סרטים  

    2 תגובות   יום שבת, 14/8/10, 13:38

    סופית ורשמית, אני נאלץ להכריז שנמאס לי לכתוב ביקורות קוטלות או לא מפרגנות. אף פעם לא היה כיף או נוח עם זה, אבל לרדת על גרסת שנות האלפיים ועשרה ל"קרטה קיד" זה כבר קל מדי. ומה עם הילדודס שעשויים ליהנות ממנו? למה להרוס להם או לעורר בהם סלידה? ברם, את הביקורת כבר כתבתי לעכבר העיר אונליין ואני מעלה אותה גם כאן. סתם כי הסרט לא באמת גרוע, הוא פרווה כזה, אבל הוא פשוט עיצבן אותי נורא (ולא רק בגלל ההקרנה המופלאה בה צפיתי בו, לפני שנאלצתי לעשות השלמות).

     

    ''

    יש הורים שקונים לילדיהם צעצועים, בדרך כלל כגמול על התנהגות טובה. יש שמפנקים בימי כיף בלונה-פארקים על בסיס קבוע, כי הם יכולים להרשות לעצמם. יש שמטיסים את הצאצא לאיזו חופשת סקי בחו"ל, כי למה לא אם אפשר. ויש הורים שרוכשים לצאצא האהוב זכויות הסרטה מחדש לאחד הסרטים שהוא מחבב ומפיקים גרסה מחודשת, עם הינוקא בתפקיד הראשי. להורים האחרונים קוראים וויל וג'יידה פינקט סמית', והם האחראים לגרסת 2010 של קלאסיקת האייטיז "קרטה קיד".

     

    מי לא זוכר את הדמות האיקונית של מיסטר מיאגי בגילומו של פט מוריטה ז”ל, עם ערכים כמו התמדה וכבוד ומשפטים כמו "Wax on, wax off”. או את ראלף מאקיו שגילם בחן וצניעות את ילד הקרטה המקורי, סחב על כתפיו הצנומות את הפן הרגשי של הסרט. כיום ניתן למצוא אותו בעיקר בפארודיות עצמיות. ההצלחה של הסרט ההוא בשנת 1984 והפיכתו לסרט פולחן בעיקר בקרב נערים שסבלו מבריונים, הולידה שלושה סרטי המשך, סדרת טלווזיה ושאר סרטים נלווים המבוססים על הפורמט. הורסיה הנוכחית, יחד עם שאר הסרטים שנראו הקיץ על המסכים, משלימה תמונה מקיפה למדי על ההיצע ההוליוודי המגוון של שנות השמונים והעצלות הרעיונית של שנות האלפיים-עשרה.

     

    ''

    ג'יידן סמית' מגלם את דריי פארקר, יתום מאב שעובר עם אימו (טאראג'י פי. הנסון) מארה"ב לסין. הנחיתה שלו באסיה מתבררת כקשה למדי – הוא אינו מדבר את שפת המקומיים כיוון שלא התאמץ לשנן אותה מבעוד מועד, הכל נדמה לו עתיק ומנותק מתרבותו. הזמנה למשחק כדורסל משמחת אותה מאוד, ובאותו מגרש הוא רואה לראשונה את מיי יינג (וון-וון האן), נגנית כינור בת גילו המחליפה עימו מבטים. דריי לומד שבסין, כמו בדטרויט, על כל מבט שתתקע בבחורה יהיה בחור שמוכן לפרק לך את הפרצוף. הילדון הזה הוא צ'אנג (ז'נוויי וונג), שמבהיר לו להתרחק מהילדה ואז מנגב איתו את מגרש המשחקים בתנועות קונג פו מרשימות. אחרי מספר הצקות חוזרות ונשנות מצידם של צ'אנג וחבריו בכל פעם שדריי רק מתקרב אל מיי יינג, מחליט גיבורנו הצעיר להתנגד לבריונות. שרשרת אירועים מובילה אותו אל איש התחזוקה של דירתם, מיסטר האן (ג'קי צ'אן), אשר מתגלה כמאסטר קונג פו. האן מציע לעשות שלום עם הילדים, אך המאסטר שלהם מכריז מלחמה. על דריי להילחם באויביו ופחדיו בטורניר הקונג פו הגדול ועל מיסטר האן לאמן אותו במהירות וביסודיות לקראת המאורע.

     

    שתי טעויות מסתתרות בכותרת החדשה של הסרט. האחת, אין קראטה כלל ב"קרטה קיד". יש קונג פו ודי הרבה ממנו. השניה, נוגעת למין הגיבור. אם ב"מרדף לאושר" ג'יידן סמית' היה הילד החמוד של אבא ותו לא, הפעם הוא נדרש לשחק ומופיע כמעט בכל סצינה. מראהו הנשי במקצת, הצמות והקול הצפצפני, מנוגדים לתכונות אופי כמו ביטחון עצמי מופרז ותכונה שמעולם לא לא נתקלתי בה אצל ילד – חשיבות עצמית שגובלת במגניבות עצמית. הכל כבר בגיל 12, חצי ממה שהיה השחקן שגילם את קרטה קיד ב-84. יחד עם מבנה גוף אתלטי, גינונים של ראפר קשוח ואיזה צורך להתבלט כמו כלבלב קטן שנובח חזק, נדמה שהילד מחפה על משהו הפוך בתכלית. הדיסוננס שנוצר הוא בלתי ניתן לצפייה. סמית' ג'וניור הוא הליהוק הגרוע ביותר שניתן להעלות על הדעת לתפקיד הקרטה קיד. במיוחד אם משווים אותו למאקיו, שיצר דמות פגיעה, ענווה ורכרוכית בדיוק במידה הנכונה. מדוייק יותר יהיה לקרוא לסרט החדש "קונג פו גירל".

     

    ''

    סרטו של הראלד זווארט לפי תסריט של כריסטופר מרפי, מכיל כמות נכבדת של אזכורים ומחוות למקורותיו. כולל פראפראזה על סצינות הזבוב והצ'ופסטיקס, או סצינת האימונים בה מצולמים הצללים של הנער והמאסטר שלו. אם זאת, הוא שונה למדי מן הסרט המקורי ולא רק בגלל ההתאמה שלו לרוח התקופה. מלבד גיבור שסוחט מהקהל תרועות בכל פעם שמכים אותו ולא להיפך, ישנה גם דמות מאסטר אחרת לגמרי. זה דבר אחד לקחת את ג'קי צ'אן לסרט קונג פו ולתת לו רק סצינת לחימה אחת, אבל זה דבר אחר לגמרי לבקש ממנו לשחק ברצינות בכל השאר ולגלם דמות טרגית ומזדקנת. מי שיבוא ל"קונג פו גירל" בראש נקי, עשוי ליהנות מסרט התבגרות סטנדרטי ומהוקצע אך ארוך מדי (140 דק'), בשילוב עם המודל המוכר של סרט ספורט הוליוודי. מי שגדל על "קרטה קיד" האוריגינל, מוזמן לכתוב מכתב תלונה רשמי לוויל סמית'.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 2 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/8/10 14:14:

      צטט: Soul Sista 2010-08-14 20:07:34

      אני מודה שהסרט משום מה לא מעניין אותי.
      דוקא הבנתי שג'קי צ'אן נותן הופעה לא רעה.
      אגב, ראלף מאצ'יו עושה השלמת הכנסה בחברת הייטק ברמת החייל.נשבעת לך:-)
      מה שכן, אם לא ראית, לך ל Expandables.
      סרט Badass כמו שסרט קיץ צריך להיות.

       

      ג'קי צ'אן בסדר גמור, אבל זו רשלנות פושעת לתת לו רק קרב אחד ואלף סצינות של פרצופים עצובים.

      ואין לך שום סיבה לראות את הסרט הזה, לפחות לא בקולנוע...

      the Expandables, או כמו שאני מכנה אותו "הסרט שדמיינתי מאז גיל 10", היה אמור להיות הביקורת השניה שלי לסוף השבוע שעבר... אבל בסוף לא. אשלים אותו, אין לי ספק בכך :-)

        14/8/10 20:07:
      אני מודה שהסרט משום מה לא מעניין אותי.
      דוקא הבנתי שג'קי צ'אן נותן הופעה לא רעה.
      אגב, ראלף מאצ'יו עושה השלמת הכנסה בחברת הייטק ברמת החייל.נשבעת לך:-)
      מה שכן, אם לא ראית, לך ל Expandables.
      סרט Badass כמו שסרט קיץ צריך להיות.