עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    עדי סדקה

    אף אחד לא רוצה לשמוע על חתולים פרסיים

    ביקורת על אף אחד לא שמע על חתולים פרסיים ,

    אף אחד לא רוצה לשמוע על חתולים פרסיים

    4

    סרטים  

    1 תגובות   יום חמישי, 29/7/10, 21:39

    לעשות דיוקן על עיר זה לא פשוט. לעשות דיוקן על עיר שלא מעוניינת בדיוקן זה כמעט בלתי אפשרי. ונדמה שטהרן באיראן לא מעוניינת בדיוקן של עצמה. הסרט האיראני, "אף אחד לא שמע על חתולים פרסיים", שאמור לפי ההבטחות לספק הצצה חד פעמית ומרתקת על העיר - מספק אכזבה שחוזרת על עצמה לאורך כל הסרט.

    הסרט מספר את סיפורם של בחור ובחורה צעירים שרק רוצים לעשות מוסיקה. ומסתבר שבאיראן, בנוסף לכל מה שגם ככה אסור, אסור גם לעשות מוסיקה. אז הם מחליטים לברוח. הם נכנסים למסע של חיפוש אחר נגנים באיראן שירצו לברוח איתם לחו"ל, ובמקביל מקווים להשיג אשרות ודרכונים.

    אבל הסרט מהר מאוד מאבד את העלילה שלו, את התכלית שלו, ואת הקסם שאולי היה יכול להיות לו, וכל מה שנשאר ממנו אלו קליפים על טהרן - שאגב, נראית כמו כל עיר גדולה אחרת. יכול להיות שתל אביב היא גרסה של טהרן?

    הסרט שאמור להעביר ביקורת על הממסד באיראן, על החוקים הנוקשים, ועל חוסר ההיגיון - משאיר טעם רע בפה, אבל לא בגלל החוסר הצדק באיראן, אלא בגלל החוסר צדק הקולנועי שיש בסרט הזה.

    בסופו של הסרט אף מסתבר שהיוצרים באיראן תקועים אי שם במחזות של שקספיר - וסיפור רומיאו ויוליה פתאום צץ לנו ברגע האחרון של הסרט - בלי שום הקדמה ובלי שום סיבה טובה.

    כמו הסוף של הביקורת הזו. 

      

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 1 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/8/10 00:28:
      באיזשהו שלב הרגשתי כאילו אני צופה באירנווזיון.. קטעי מעבר ושירים.. (אם כי- לא סבלתי בסרט)