אחת לאיזה זמן מוגבל, אני נזכר שאני צריך לנשום קצת פחות פיח ומעט יותר ירוק, וכופה על עצמי יציאה מהעיר. צוק העתים הביא לכך שנדרשה יציאה בהולה צפונה ולהזריק מעט תענוגות לגוף, גם גשמיים וגם נפשיים. אז מצאתי את עצמי בדרך לצפון הקרוב (כן, הכל יחסי בחיים) לחופשה בת 24 שעות, שהיתה כל כולה פינוקים.

כמובן שאי אפשר להתחיל חופשה הגונה בלי להכניס איזה משהו לפה ואם אפשר שיהיה מיוחד. אז נסענו לעין חוד. כבר הרבה זמן שאני שומע דברים בזכות "הבית בעין חוד" שזה עורר ציפייה שהסיכוי היחידי לצאת ממנה בשלום זה לא ללכת לשם. אבל אתם יודעים שאני מאמין גדול בסימנים ואם אדם מזדמן לאיזור, אזי שעליו למהר ולהזמין מקום בבית, כי אחרת הוא ייאלץ לשלם על כך ביוקר (תרתי משמע).

להלן עשרה כללים לביקור בבית בעין ח'וד:
1. עין ח'וד זה מקום יפה. הנוף ממנו? יפה עוד יותר! סעו לאט ובזהירות ותנשמו עמוק.
2. חובה להזמין מקום מראש. כלומר אפשר גם להגיע בלי להזמין מקום, אבל לא בטוח שלא תצטרכו  להמתין קצת זמן. מקסימום ראיתם נוף יפה. גם משהו.
3. אם כבר תפסתם מקום, רצוי לבקש מקום ליד החלון שמשקיף אל הנוף.
4. בארוחה הזאת אין תפריט ואי אפשר לבחור.
5. מדובר באוכל ערבי ביתי ובכמויות מטורפות (ספרנו לפחות 20 מנות וסלטים קטנים כגדולים) ובהתאם לכך יש לפנות לא מעט מקום בקיבה ולא לאכול בבית כלום לפני זה.
6. כל התענוג עולה רק 90 ₪, כולל תה ובקלווה.
7. אסור להיכנע לקצב המטורף שבו עפות מנות מן המטבח ולאכול לאט לאט לאט.
8. כמו בכל ארוחה עם הרבה מנות, יש כמה מעולות ממש שאסור לפספס וחובה להשאיר בשבילן מקום. יש מנות טובות מאוד שלא תרצו להפסיק לנשנש ויש מנות שהן בסדר גמור, אבל לא משהו שלא ראיתם במקום אחר וכמו שאומר הבנקאי שאין לי: צריך לדעת היכן להשקיע.
9. התפריט הוא עונתי ומשתנה וסיכוי רב שכשתבואו יהיו בכלל מנות אחרות.
10. לא שמעתם את זה ממני, אבל עזבו אתכם מפיתה.

ובכן, אני גאה להציג את מצעד המנות השלם, שצעד אל שולחננו בצהרי היום והמיט להפיל גם גברברים חסונים למודי ארוחות כמונו:

עם הישיבה לשולחן הוגשו מיד קנקן מים קרים (כי יא אלוהים איזה חום היה בחוץ) וקנקן עם מיץ תמרים חמוד וטעים.

לא תספיקו למצמץ וכבר יגיע לשולחן מרק צהבהב עם ניחוח ביתי כל כך שמעורר געגוע לחורף אצל אמא. לקח לנו כמה רגעים, כמה ניחושים וכמה תחקורים כדי להבין מה אנחנו שותים. התברר שהטעם החמצמץ, העשיר והמיוחד הוא מרק עדשים מעולה. זאת המנה שלקח לנו הכי זמן לאכול ומהרגע שנגמע המרק, השולחן לא הפסיק להתמלא במנות רבות במהירות שלא תבייש שחקן כדורגל במונדיאל, קודם סלטים ואחר כך עיקריות. לפעמים זה הרגיש מהיר מדי ושאנחנו לא עומדים בקצב וחבל.

בגזרת הסלטים כיכבו באופן מפתיע דווקא סלטים מבוססי החצילים (ויש כמה סוגים) כאשר בראשם צעד חציל קלוי מושלם. לא יודע מה הם שמו שם בדיוק, אבל אי אפשר היה להפסיק את הסלט הזה (שזכה לכמה ריפילים נאים). חציל מוצלח היה משולב גם עם טחינה. עוד בלטו לטובה סלט עלי המנגולד שהסוד שלו הוא בתיבול, סלט תפוחי אדמה במיונז שאולי לא קשור כל כך למטבח הערבי אבל היה עשיר (ומעט חסר מלח). לא נשכח גם את החומוס ההכרחי (אבל לא רע בכלל), לבנה ושפע מנות טחינה. הפתעה נרשמה עם סלט (או יותר נכון ממרח) אגוזים ירקרק ומעלף. לא הסעירו: טבולה, סלט טורקי וסלט ירקות.

כאשר הגיעה עם הסלטים פיתה אחת בודדה ויחידה והמלצרית אמרה: "תשתדלו לא לאכול ממנה", א' ואנוכי צחקנו בקול ואמרנו: "הם לא מכירים אותנו..." וגבירותיי ורבותיי- מהפך! מסתבר שאפשר לשרוד ארוחה שלמה בלי סוג כלשהו של לחם. אני? לא מסיים פיתה?! כמכור קשה ללחם לא להצליח לסיים זאת? שערוריה!

כמנות ביניים הגיעו בעיקר מיני ממולאים, כמו: עלי גפן מצוינים, פלפל (שכבר בשלב הזה לא היה לי מקום אליו), קובות מטוגנות וכרוב שאסור לפספס. עוד הגיעו כאן גם במיה עם רוטב עגבניות שהיה כל כך טרי ומעורר געגועים לבית ומג'דרה מיוחדת מבוססת עדשים אדומים ובורגול טחון, שעם טיפה מלח היתה מנה טובה מאוד. שבעתם? גם אני...אבל המצעד לא נגמר כאן...הגיע תור העיקריות.

זה התחיל מכבד מטוגן (לא מסעיר בכלל, שאפשר בשלב הזה לוותר עליו), עבר לאורז צהוב קצת יבש עם נתחי בשר עם רוטב טוב שמזכיר לכם שיש פיתה על השולחן. כוכבות החלק הזה היו שתי מנות. האחת צנועה וביישנית, כמעט מפתה לוותר עליה ואחת ענקית, תופסת חצי שולחן וסוג של שיא בארוחה. הראשונה – סיניית קבב עם טחינה חמה. לטעמי המנה המעולה ביותר שאכלתי שם. הטחינה היתה אווירית, כמעט מוקצפת עד כדי שאפשר היה להתבלבל בטעמה והקבב בכלל היה חלומי. מול הקבב הצנוע, הגיע מגש ענק ובו מקלובה עם כבש ועוף ושני סוגי אורז. כמובן שגם זו מנה מצוינת, עשירה וגם מגיעה בשלב שבעיקר בא לך לישון, או למות מרוב אוכל.

בדיוק בשביל כל אלו שהגיעו לשלב הזה במצב של עילפון מתקדם, יזמינו אתכם בבית לרדת במדרגות אל הקומה התחתונה ולהשתרע לכם על אחד המזרנים ולנמנם בלוויית תה צמחים מהביל עם טעם דומיננטי של מרווה ומזגן דומיננטי לא פחות על הראש (טוב ויש גם בקלווה, שאל תעלבי אבל לא נשאר לנו מקום בשבילך).

ובכן, הבית בעין חוד מציע חווית אוכל עשירה ומגוונת, שהזכיר לי למה טוב לצאת מדי פעם מהבית ולהגיע לבית. כן, בזכות מקומות כאלה כייף להרחיק למקומות חדשים שעוד לא ביקרת בהם. יש פה מבחר רב מאוד של מנות ל-כ-ו-ל-ם! פשוט כל אחד יכול למצוא את הכוכבת שלו ולדבוק בה כל הארוחה (סיכוי גדול שזה יהיה הרבה יותר מאחת). חלקן יותר מעולות ממעולות, ולצידן כמו בכל מצעד, יש גם מנות שהן רק בסדר. בכל אופן זו אחת המסעדות עם תמורה הגבוהה ביותר על ההשקעה. הא, זה והנוף. בית שווה לצאת מהבית בשבילו.