עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    מאזינה לקולות......

    מהקישקעס. מקשיבה, מחבקת, מנסה להבין.
    רגשות, הגיגים, תהיות ושאר ירקות.
    ובעיקר המון ממני.

    0

    אבא ואמא , יש לי משהו לספר לכם

    0 תגובות   יום ראשון, 27/6/10, 18:29

    ''
    "סיפרתי קודם לאימא שלי. אני זוכר שרעדו לי הברכיים. היא שאלה אותי 'יש לך חברה?' אמרתי לה 'לא, יש לי חבר'. בעשר שניות ראיתי את אימא שלי מזדקנת ב-30 שנה מול העיניים. דמיינתי תסריט שחור משחור ברגע שאספר להוריי. אבל מה שקרה זה ששניהם היו מאוד רגישים אלי ברגע שסיפרתי. אמא שלי חיבקה אותי ואמרה לי את המשפט שרציתי לשמוע: 'אתה הבן שלי ואני אוהבת אותך', אבל מאותו רגע לא הצלחנו להחליף אפילו מילה אחת על הנושא".

     

     

    ''

     

     

     

    האמת שהיו לי ספקות. לא חשבתי שאפשר להציג זווית ראייה לא צהובה, בייחוד כשמדובר באושייה טלוויזיונית כמו אסי עזר.

    ב"אמא ואבא, יש לי משהו לספר לכם", סרט דוקומנטרי שישודר ביום שישי הקרוב ב-21:00 בקשת, ערוץ 2, יוצא אסי למסע שתכליתו להבין מה קורה להורים רגע אחרי שהם שומעים את המשפט "אמא ואבא, אני הומו". זוהי סוגיה שטרם נבחנה לעומק וממעטים לדבר בה. ברוב המקרים, הטלטלה שחווים ההורים משנה את חייהם מן הקצה אל הקצה. מאותו רגע, גם הם צריכים "לצאת מהארון": מול עצמם, מול המשפחה, מול החברים. התהליך הוא לרוב ארוך ומסובך, איטי מאד, שנע בין הדחקה להבנה, בין כעס לרצון להיות שם בשבילו, בין בושה לקבלה. רק מעטים מקבלים את העובדה ללא קושי, או לכל הפחות מבלי לחשוף אותו מול הילד או הילדה.

    כך נכתב בקומוניקט שהגיע עם הסרט.


    היה לי ספק גדול שאראה משהו או אשמע משהו שלא נתקלתי בו קודם.
    ועם זאת, ברגע שהתחלתי לצפות, גיליתי שאני כן מקבלת מושג נוסף, מה עובר על ההורים כשהבן/הבת שלהם יוצאים מהארון.
    אני מבינה יותר, גם מה עובר על הילדים וכמה זה באמת יכול להיות קשה, לבוא ולומר מילים כ"כ לא קלות.

    במהלך הסרט נחשפים סיפורים שונים, חלקם חיוביים, חלקם מאד קשים לשמיעה, כמו בחור שנפצע בפיגוע הנוראי, בבר נוער בתל אביב ואבא שלו אמר לו "חבל שאתה לא מת" או כמו בחורה לסבית שאבא שלה, לא מוכן לחיות איתה באותו הבית.

    אני מודה שהיה לי קשה מאד לשמוע, להפנים.


    היו לא מעט רגעים שמצאתי את עצמי בוכה. מתרגשת.חלק כי כאב לי באמת, חלק כי היו כמה רגעים מרגשים מאד.

    ברור לי שלא אקלקל לכם את הצפייה בספויילרים מיותרים. יכולה רק לומר, שהצפייה בסרט, גרמה לי להבין יותר.


    היום, כשאני בהחלט מוקפת בלא מעט חברים הומוסקסואלים, אני לא רואה אותם כחברים האלה.
    אני רואה אותם כחלק בלתי נפרד ממני. קודם כל הם בני אדם.מוכשרים, יצירתיים, חכמים, מרגשים.

    אני מחבקת אותם, כי הם החברים שלי. לא משנה לי עם מי הם נכנסים למיטה.
    משנה לי שהם בני אדם.ברגע שבו ההבנה הזו תהיה נחלת הכלל, לא נצטרך הפגנתיות.
    לא נצטרך להצטדק בפני כל העולם.לא נגיד, הוא הומו, את יודעת?

    כי זה לא משנה.וזה למעשה המסר הכי גדול שהסרט הזה לוקח איתו.
    האהבה היא הדבר החשוב בסיפור הזה ולא שום דבר אחר.

     

     

    הסרט הופק ע"י קסטינה תקשורת. עורך - מני אבירם, במאי - יאיר קדר, מפיקה ראשית - לילך נגר-זסלר

    צילום:עדי אורני


    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה