ויק ודני שני גברים שבהמשך מתברר שהם עשו זמן ביחד בכלא, האחד בוגר וג'ינג'י ומזוקן ודומיננטי,והשני צעיר נאה וצייתן לפחות בתחילה,עובדים בתחילת הסרט בקטע מרשים של הכנות מקצועניות,וללא מילים, לקראת מה שמסתמן כחטיפה של נערה צעירה ובת למשפחה עשירה.

לכאורה הכל היה מושלם, ויק (מרסן אדי) תיכנן כל דבר באופן חכם וקר רוח,הוא דאג לשכור בית מבודד ליד יער גדול,הוא דאג לבודד את הבית מרעשים כלפי החוץ, הוא הכין תא כליאה מרשים ביעילותו,ביחד עם דני (קמפסטון מרטין).

על הכל הם חשבו,אפילו על התקשורת עם הורי הבחורה ,ועל השלכת הטלפונים הסוללרים שאיתם יצרו קשר,ועל השמדת כל פריט לבוש,בכמה שלבים במהלך הסרט,בכדי להקשות על קישור בינם לבין הפשע.

אליס קרייד  (ארטרתון ג'מה) בחורה יפה (שיחקה בנסיך הפרסי ובעוד כמה סרטים לאחרונה), היוותה את הקורבן הקלאסי לפשע,עשירה לכופר,רזה ולכן קל לחטוף אותה, כך לפחות חשב ויק, או גרם לו לחשוב על כך דני בעת התיכנון.

אבל לאליס לא הייתה כל כוונה להיות הקורבן,לאחר החטיפה קרת-הלב, היא חווה סצינות די קשות, כמו הפשטה מכל בגדיה בידי זרים, הלבשתה בביגוד אחר בידי הזרים, וכבילתה למיטה עם אזיקים ושאר אמצעים משפילים. אילוץ לעשות את צרכיה מול עיניהם של הפושעים, ואיום מוות מוחשי בסכין באקדח או בסתם מכות.

כאן אני עוצר את תיאור העלילה בכדי שתוכלו להנות מהדרמה המותחת  והמעניינת שמתפתחת פה, איך הכל יכול להשתנות , איך הכל יכול להשתבש, וכיצד שהכל אבוד -הכל עדיין פתוח.

במשחק המוחות והתפקידים,ובמצבים משתנים של שליטה והכנעה,במתח המיני שמסתובב בין השלושה, מתרחשת בין השלושה דרמה די מעניינת עד למצב בו לאחד מהשלושה נשאר הכל.

יש בסרט גם האתנחתות קומיות למשל על כדור אקדח אחד שנורה,ומתגלגל לו לכמה וכמה סצינות.

בסה"כ סרט בינוני וסביר לבמאי הבריטי ג'י בליקסון, השימוש שלו בשלושה שחקנים בלבד לאורך כל הסרט,ובמספר קטן ומצומצם של אתרי צילום של הסרט(היער,הבית,ואתר החטיפה, וכמובן הטרנזיט שמשמשת לחטיפה)מעצים את הדרמה.

 אגב במהלך הסרט להפתעתי הבמאי הצליח לגרום לצופה לריחוק מסויים מהדמויות, אין סימפטיה מיוחדת לאף דמות (אפילו לא לנחטפת האומללה), אולי בשל העובדה שהדמות נחשפת רק לשאר הדמויות שהם שתי עמיתיה לסרט,ואנחנו לא ממש יודעים כלום על הדמות מחוץ למשולש הזה.

את הסרט אגב ראיתי בסינמה סיטי החדש בראשון-לציון, האולם היה חדיש ומהנה, עם מושבים נוחים, זווית צפייה מעולה,וקהל צופים שקט להפליא לא נשמעו רעשי פופקורן, וניילון מרעיש של סוכריות, ואפילו לא צילצולי סוללרי...דבר שהעצים את החוויה, וההנאה מבסרט.

 אני בנאיביות לא אופיינית הגעתי לסרט כרבע שעה לפני התחלת ההקרנה (ויתרתי על משחק לא מעניין ראשון במונדיאל),חיפוש חנייה במגרש החנייה הענק לקח לי כ 10דקות, ריצה מהירה במרחבי הקומפלקס הענק ואיתור הקופות,ועמידה בתור העצום (משהו בסיגנון ההתלהבות מאיקאה/H&M ) שנע במהירות ויעילות מפתיעה עוד 10דקות,ריצה לאולם בקומה השנייה ואיתור המושב עוד 5דקות,למזלי היו פירסומות...אז תגיעו מוקדם יותר.