כשהיינו קטנים, אחיי ואני, התגאנו באוסף מרשים של לגו. גם אקשן פיגרס, בעיקר של באטמן, לא חסרו לנו. קל היה לשמח אותנו ביום ההולדת. אבל הדבר שהכי התגאנו בו, הייתה היכולת שלנו לשמור ולהוקיר את הצעצועים שלנו. מחשבה קצת יהירה או שחצנית מצידי, אבל יש נושאים שבהם אני פשוט כזה, כנראה. אל "צעצוע של סיפור" התחברתי באופן מיידי, עת יצא בשנת 1995. היום, משסגרה הסדרה טרילוגיה, אני יכול לומר בודאות למה אני כל-כך מתרגש מן הסרטים האלה - מעל לכל, אלה סרטים על הקשר המיוחד בין ילד לצעצועים שלו, מעצבי הילדות שלו, עליהם הוא יודע לשמור. אולפני פיקסאר תמיד שזרו בסרטיהם מסרים לא לגמרי "דיסניים" ברוחם. ב"רטטוי" ו"משפחת סופר-על" לדוגמה, אפשר לראות מסרים הטוענים כי יש אנשים מוכשרים יותר ומוכשרים פחות. הסרטונים הקצרים של פיקסאר עוסקים רבות בשונה שבחברה, בדרך כלל מנקודת מבט אוהדת. ו"צעצוע של סיפור 3" מוכיח סופית שגם פיקסאר חושבים שישנם ילדים שמטפלים היטב בצעצועים שלהם ויש כאלה שממש לא. המסע הנוכחי של וודי, באז והחבורה הוא למציאת בעלים חדשים, שידעו להתייחס אליהם כמו אנדי, שכבר גדל ושם פעמיו אל הקולג'. וזה קורה בסרט שהוא מצחיק עד דמעות, מרגש עד דמעות (במידה ונשארו לכם) ומרתק מתחילתו ועד סופו. הנה הביקורת המהללת שלי עבור עכבר העיר אונליין, שהיא המלצה על גבול ההפצרה לשינוי התוכניות שלכם לסופש:
סדקים של דאגה מבצבצים במעוז המקוריות האחרון בהוליווד – אולפני פיקסאר. מבט ברשימת הסרטים העתידיים שלהם, מגלה כי הפרוייקט הבא הוא "מכוניות 2", אלא אם יקדים אותו סרט הפיות "Brave". עד כה, ההמשכון היחיד של האולפנים היה "צעצוע של סיפור 2", בשנת 1999. מאז ועד היום, הצליחו פיקסאר לעשות את הבלתי ייאמן שנה אחרי שנה - לנפק סרט שיהיה גם להיט מסחרי וגם סרט נפלא אמנותית, בניחוח של פעם. במרוצת הזמן, הנושאים והגיבורים הפכו פחות ופחות מושכים או סבירים. עכברוש שרוצה להיות שף, אהבת רובוטים בסרט חצי-אילם ואשתקד היה זה זקן מריר שקושר בלונים אל גג ביתו ומרחף אל דרום אמריקה. השנה - עוד המשכון. "האם נגמרה המקוריות בפיקסאר?”, אפשר היה לשאול לפני הצפייה ב"צעצוע של סיפור 3". אבל אחרי הצפייה מתגלה בסרט בעיה אחת ויחידה – הסרט פשוט מושלם.
הרעיון לפיו הצעצועים נלקחים מן הבית של אנדי וצריכים לחזור אליו, אשר החזיק לבדו שני סרטים קודמים, ממוצה הפעם בדקות הפתיחה. או אז, מתחיל עירוב ז'אנרים מפתיע. בחלקו הארי, "צעצוע של סיפור 3" הוא סרט כלא קלאסי, בסגנון "הבריחה מאלקטרז". לעיתים הוא מפחיד עד אימה ובאופן כללי הולך רחוק יותר מכל מקום אליו הגיעו קודמיו. אם בסרט השני היה צריך וודי לבחור בין חיי נצח נוצצים במוזיאון לבין אהבתו הזמנית של אנדי, הפעם המצב מסובך בהרבה - חיי נצח מאובקים בעליית הגג השוממת, או התחלה חדשה במקום אחר. במקרה של באז, ההקצנה נתטה לכיוון הקומי. בסרט הראשון הוא היה הצעצוע החדש ובזה שאחריו שוחרר בטעות באז חדש מן הקופסה וגרם לקומדיה של טעויות בזיהוי. במקרה הנ"ל התחכמו אף יותר כדי לרענן את הדמות, מה שהפך לאחת הבדיחות המצחיקות בסרט. בכלל, מדובר ברצף המרשים ביותר של פאנצ'ים והשתפכויות מרוב צחוק שיצא תחת ידי פיקסאר כבר זמן רב. הסרט נצפה באדיבות פסטיבל הסטודנטים. |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הדעה שלך דווקא מאוד חשובה ושונה, כי לא ראית את הקודמים...
אז אולי נמשיך את זה בפוסט שלך.
יש לי עוד דעה.
מושלם:-)
שמח ששיניתי את דעתך ועוד יותר אשמח לשמוע עוד דעות על הסרט הזה.
הבעיה היחידה היא שכרגע המילה "מושלם" חזרה כל-כך הרבה פעמים אצל אנשים שונים, עד כי אני מתחיל לפקפק בעצם קיומו של הסרט ביקום הלא-מושלם שלנו...
היי,
קשה לחדש ולרגש ואני שמחה לשמוע שצעצוע של סיפור הצליח בשני התחומים.
התלבטתי אם לצפות בו או לא, אחרי קריאת הביקורת אני בטוח אצפה בו.
שלומית.