כשהיינו קטנים, אחיי ואני, התגאנו באוסף מרשים של לגו. גם אקשן פיגרס, בעיקר של באטמן, לא חסרו לנו. קל היה לשמח אותנו ביום ההולדת. אבל הדבר שהכי התגאנו בו, הייתה היכולת שלנו לשמור ולהוקיר את הצעצועים שלנו. מחשבה קצת יהירה או שחצנית מצידי, אבל יש נושאים שבהם אני פשוט כזה, כנראה. אל "צעצוע של סיפור" התחברתי באופן מיידי, עת יצא בשנת 1995. היום, משסגרה הסדרה טרילוגיה, אני יכול לומר בודאות למה אני כל-כך מתרגש מן הסרטים האלה - מעל לכל, אלה סרטים על הקשר המיוחד בין ילד לצעצועים שלו, מעצבי הילדות שלו, עליהם הוא יודע לשמור. אולפני פיקסאר תמיד שזרו בסרטיהם מסרים לא לגמרי "דיסניים" ברוחם. ב"רטטוי" ו"משפחת סופר-על" לדוגמה, אפשר לראות מסרים הטוענים כי יש אנשים מוכשרים יותר ומוכשרים פחות. הסרטונים הקצרים של פיקסאר עוסקים רבות בשונה שבחברה, בדרך כלל מנקודת מבט אוהדת. ו"צעצוע של סיפור 3" מוכיח סופית שגם פיקסאר חושבים שישנם ילדים שמטפלים היטב בצעצועים שלהם ויש כאלה שממש לא. המסע הנוכחי של וודי, באז והחבורה הוא למציאת בעלים חדשים, שידעו להתייחס אליהם כמו אנדי, שכבר גדל ושם פעמיו אל הקולג'. וזה קורה בסרט שהוא מצחיק עד דמעות, מרגש עד דמעות (במידה ונשארו לכם) ומרתק מתחילתו ועד סופו. הנה הביקורת המהללת שלי עבור עכבר העיר אונליין, שהיא המלצה על גבול ההפצרה לשינוי התוכניות שלכם לסופש:

סדקים של דאגה מבצבצים במעוז המקוריות האחרון בהוליווד – אולפני פיקסאר. מבט ברשימת הסרטים העתידיים שלהם, מגלה כי הפרוייקט הבא הוא "מכוניות 2", אלא אם יקדים אותו סרט הפיות "Brave". עד כה, ההמשכון היחיד של האולפנים היה "צעצוע של סיפור 2", בשנת 1999. מאז ועד היום, הצליחו פיקסאר לעשות את הבלתי ייאמן שנה אחרי שנה - לנפק סרט שיהיה גם להיט מסחרי וגם סרט נפלא אמנותית, בניחוח של פעם. במרוצת הזמן, הנושאים והגיבורים הפכו פחות ופחות מושכים או סבירים. עכברוש שרוצה להיות שף, אהבת רובוטים בסרט חצי-אילם ואשתקד היה זה זקן מריר שקושר בלונים אל גג ביתו ומרחף אל דרום אמריקה. השנה - עוד המשכון. "האם נגמרה המקוריות בפיקסאר?”, אפשר היה לשאול לפני הצפייה ב"צעצוע של סיפור 3". אבל אחרי הצפייה מתגלה בסרט בעיה אחת ויחידה – הסרט פשוט מושלם.

פיקסאר היו צריכים להמציא מחדש את הגלגל כדי שעלילת "צעצוע 3" תדמה לקודמותיה אך גם תשכיל לא לשעמם את המעריצים. כרגיל, מדובר בסרט על נאמנות בין צעצועים לבעליהם, המבקש להעמיד במבחן את מושג החברות במובן העמוק ביותר שלה.

אנדי, הילד לו שייך אוסף הצעצועים המיוחד בעולם, התבגר ועוזב לקולג' בעוד מספר ימים. וודי הקאובוי (קולו של טום הנקס), באז שנות-אור (טים אלן) ויתר החברים מנסים להשיג את תשומת ליבו של הנער בדרכים יצירתיות. אבל כאשר מגיע העת לארוז את חפציו ולהשליך את המיותרים, הצעצועים מוצאים את עצמם בפח האשפה לאחר בלבול נוראי. הם מחליטים לתרום את עצמם לגן ילדים, בניגוד לעצתו של וודי ובתקווה שישחקו בהם בעלים חדשים. שם הם פוגשים המוני צעצועים שכמותם, אותם מנהיג לאצו הדב (נד ביטי). לאחר שנרשם איחוד מרגש וראשוני בסדרת הסרטים בין בארבי לקן (מייקל קיטון), לצד הופעת אורח של טוטורו, ילמדו צעצועיו של אנדי על טיבו של הבית החדש שלהם.

הרעיון לפיו הצעצועים נלקחים מן הבית של אנדי וצריכים לחזור אליו, אשר החזיק לבדו שני סרטים קודמים, ממוצה הפעם בדקות הפתיחה. או אז, מתחיל עירוב ז'אנרים מפתיע. בחלקו הארי, "צעצוע של סיפור 3" הוא סרט כלא קלאסי, בסגנון "הבריחה מאלקטרז". לעיתים הוא מפחיד עד אימה ובאופן כללי הולך רחוק יותר מכל מקום אליו הגיעו קודמיו. אם בסרט השני היה צריך וודי לבחור בין חיי נצח נוצצים במוזיאון לבין אהבתו הזמנית של אנדי, הפעם המצב מסובך בהרבה - חיי נצח מאובקים בעליית הגג השוממת, או התחלה חדשה במקום אחר. במקרה של באז, ההקצנה נתטה לכיוון הקומי. בסרט הראשון הוא היה הצעצוע החדש ובזה שאחריו שוחרר בטעות באז חדש מן הקופסה וגרם לקומדיה של טעויות בזיהוי. במקרה הנ"ל התחכמו אף יותר כדי לרענן את הדמות, מה שהפך לאחת הבדיחות המצחיקות בסרט. בכלל, מדובר ברצף המרשים ביותר של פאנצ'ים והשתפכויות מרוב צחוק שיצא תחת ידי פיקסאר כבר זמן רב.

בנוסף, סצינות האקשן בפיקסאר תמיד הצניחו לסתות, כך שגם הפעם אין להתפלא אם תרגישו את הסנטר כנגד הירכיים. הסרט מכיל כמות המצאות בלתי נגמרת, מעיין בלתי נדלה של רעיונות, הברקות וניצוצות של גאונות בכל דקה ודקה. זאת משום שפיקסאר הוא האולפן היחיד באמריקה שמתנהל כמו אולפן הוליוודי מהאסכולה הישנה. מדובר בפירמידת כוח אשר בבסיסה מאגר כשרונות נטול אגו. בניגוד לפירמידה ההפוכה הנהוגה כיום, אשר על פיה לכל טאלנט ישנם חמישה מנכ"לים שאומרים לו מה ימכור ומה לא. בפיקסאר כולם מסייעים לכולם, שוזרים תימות ונושאים משותפים בכל הסרטים. את הסרט הנ"ל ביים לי אונקריץ', אשר זהו לו סרט ראשון כבמאי סולו, אחרי שהיה עוזר בשלושה סרטים מוקדמים יותר מבית פיקסאר והעורך של הפרק הקודם. על התסריט של "צעצוע 3”, מלבד אונקריץ', חתומים עוד שלושה. אנדרו סטנטון ("וול-אי"), מייקל ארנדט ("מיס סאנשיין הקטנה") וגם ג'ון לסיטר, שביים בשנות התשעים את סיפורי הצעצועים הראשון והשני והפך למנהל האולפן בעקבות הצלחותיהם.

אפשר ורצוי להתייחס אל כל הסרטים של פיקסאר, קצרים כארוכים, כאל מכלול של אותו יוצר. למרות הבמאים והכותבים המשתנים. לא בכדי נפתח הסרט בסצינה מופלאה על כוחו של הדמיון. ולא לחינם המתאבן השנתי, אותו סרט קצר המוקרן כמנת פתיחה לפני כל סרט ארוך של פיקסאר, הצביע על ההבדלים ביניהם לבין המתחרים - הבדל של יום ולילה. ממש כמו הסרטון שהוצמד אל “למעלה” אשתקד, אשר הכיל סאבטקסט חזק מאוד על השוני בין המסחרי והאמנותי. עוד בדומה ללהיט שלהם מ-2009, גם "צעצוע 3” מוקרן בתלת-מימד אשר תורם לחוויה הכללית ולשאיבה אל תוך העולם של הסרט, אבל שאפשר גם בלעדיו. בדיוק כמו שקולנוע תלת-מימדי צריך להיות.