אחד הדברים האהובים עלי בעיר הזאת זה שתמיד יש מקום שעוד לא היית בו. מילא לא היית, פה ושם יש גם מקומות שאפילו לא שמעת עליהם (אבוי לבושה). הם איכשהו חמקו מהראדאר הבלייני/תרבותי/קולינרי שלך או שסתם לא היתה עליהם כתבה גדולה במגזין התרבות ההוא וההוא.

וכך אחרי עוד יום עבודה ארוך, חיפשתי מקום אחר להשביע בו את נפשי ואת רוחי (ובסופו של דבר גם את גופי). הדרישות: אוכל טעים, אבל לא רק. אם אפשר מקום שיהיה לא רחוק ממש ואם אפשר שעוד לא טחנתי אותו עד דק  ושיפתיע. אוכל טעים זו לא בעיה גדולה וגם לא מקום טחון, אבל מקום מפתיע? את זה קצת יותר קשה למצוא.

לאחר שראינו שם לא מוכר באחד העיתונים יצאנו אליו רעבים ומעט עייפים אל פאתי יפו הקרובים, מחפשים אחר המקום הבא שלנו- הקארדו.

מודה ולא אבוש, עד לאותו הערב, בכלל לא שמעתי על המקום וזו טעות גדולה שיש לתקן. הקארדו מבחינתי נקשר אוטומטית לרבוע היהודי בירושלים, מקסימום לאיזה בית חולים. אבל ליפו? ועל אף השם המטעה מאוד (ביננו, זה הרבה יותר מתאים באמת לירושלים מאשר ליפו) מדובר במקום לבבי ביותר (אולי זה הקשר?) ומקסים ביותר.
אתם יודעים איך זה אצלי, מיד כשאני מתאהב במקום, אני חייב לפקוד אותו פעמיים תוך זמן קצר, כדי לבדוק שהפעם הראשון לא היתה מקסם שווא. אז כמובן שביקרתי בקארדו פעמיים השבוע (שליח או לא שליח, אני רוצה להבין!).
בביקורנו הראשון במקום, שמחנו לגלות מקום עם אוירה על גבול הבר השכונתי. תאורה קצת חשוכה ומוזיקת רוק מעולה, שבכל זאת יכולנו לנהל בה שיחה. לשמחתנו, המקום היה חצי ריק (כך שקיבלנו שירות כמעט בלעדי), נקודת יתרון בתפריט שדורש הסבר והתייעצות והיוועצות. מעיון בתפריט ראינו שעולה ניחוח אנין משהו על הדרך בין פריז ליפו- מצד אחד מאפים שנאפים במקום עם אופי מעט צרפתי ומצד שני נוכחות יפואית ים תיכונית יפה. נו, בדיוק אנחנו.

לאחר דילמות לא מעטות והתייעצות עם המלצר שסייע להתאים בין המנות לרעב, החלטנו ללכת על שלוש מנות: סלט עגבניות (34 ₪), מגש יפואי (38 ₪) ומגש נקניקים (52 ₪) ואחרי זמן לא מבוטל (תתכוננו, כיוון שאת הכל הם עושים במקום ואופים בו ברגע, לוקח קצת זמן עד שמגיע האוכל, אז אם אתם במצב עילפון מתקדם קחו זאת בחשבון), התחיל השולחן הלא קטן שלנו להתמלא באוסף לא קטן של מנות מקוריות, טעימות, מפתיעות ומעל לכל - עשויות מצוין.

סלט העגבניות שהיה חתוך גס בקערה גדולה, שילב באופן מעורר רעב בין עגבניות, פלפל חריף והרבה בצל. שום תחכום ושום הפתעה רק פשטות מוצלחת לפתיחה. הסלט הגיע עם לחם תירס קטן, המזכיר בצורתו מאפינס. לעומת שאר המאפים שהגיעו לשולחן בהמשך הוא לגמרי מחוויר. לכשעצמו, לאחר טבילה ארוכה במיץ של הסלט, הוא היה מעולה.

מיד הגיעו גם המגש היפואי, שעליו הונחו פנכות יפות מלאות כל טוב, שלא היה מבייש אף בורקסיה בולגרית פה ביפו: חומוס שנעשה פה במקום (והוא היה מצוין, רק חסר מעט מלח), בצל עם המון סומק, חתיכות מלפפון חתוכות גס, לבנה מעולה עם המון שמן זית, סחוג ירוק מצוין שעושה את העבודה וביצה קשה. הנציגות המאפית במנה הזו היתה סלסלת פיתות נאות שיוצרו פה במקום והיו פשוט מושלמות. מזמן לא טעמנו פיתות כל כך טעימות והיי כולה מדובר בפיתות לא? אבל ככה זה כשפיתה נעשית באהבה. מגש יפואי של ממש, שמפתיע באיכותו וטעמיו (ואפילו בגודלו ובמחירו).

אם עד עכשיו שלט פה הצד הים תיכוני, הגיע הזמן לאזן את זה עם מגש הנקניקים, שכלל כמה סוגי נקניקים שנפרסו יפה יפה על מגש עץ והיו בול מה שהיינו צריכים עכשיו:ברזאולה, סינטה כבושה (ומהממת) ופרושוטו שחוזקו בחרדל לוהט, תרתי משמע, ולחם אלוהי, שאין מצב שלא תזמינו ממנו כמה פעמים. מנה מצוינת וגם לא קטנה. ועל זה אמרו חכמינו: ערב מנחם עבר על כוחותינו ביפו. את הכל החלקנו עמוק אל הבטן בעזרת בירה בלגית מרדסו (חצי- 32 ₪, מעט יקר אבל טעים רצח).

הביקור השני שלנו באותו שבוע כבר היה בראש אחר לגמרי. הוא היה בבוקר יום שישי עת חיפשנו לנו ארוחת בוקר אחרת, אז לקחנו עמנו את פשושקי- הילד הכי מקסים בסביבה, שכבר בכניסה למקום אמר, יו איזו אוירה ביתית. אכן ילד עם מודעות בליינית מפותחת. בתפריט הבוקר הלכנו על 3 ארוחות שונות שהפתיעו אותנו לגמרי גם בטעם ובעיקר במחיר- 38 ₪ לארוחות בוקר מצויינות של ממש, הכוללות גם שתיה קרה וחמה במחיר(לכו על התפוזים שנסחטים במקום, לא יודעים איך הם עושים את זה, אבל יצא להם משהו!).
ארוחות בוקר שדגמנו בהנאה היו: ביצה בקן, בוקר צרפתית ובוקר רגילה. הארוחה הראשונה שהגיעה היתה -ביצה בקן-  שהתגלתה כמאפה בצק עלים גדול שעליו נחו ביצה וגבינה נימוחה, שוב פשטות ים תיכונית קלאסית מחוזקת בסלט עגבניות החרפרף ההוא (רק בצורה מוקטנת) היו פתיחה מעולה לשאר המנות.

בבוקר הצרפתי יש את אחד הקרואסונים הטובים שטעמנו לאחרונה. קרואסון שכמובן נאפה פה במקום, היה מלא בחמאה והשכבות שלו היו פשוט מענגות. הקרואסון הגדול לווה בסלט לבחירתנו ואנחנו הלכנו על סלט פירות ירוק, שלא הפסיק להפתיע. הסוד הוא ברכיבים וברוטב. הרבה עלים ירוקים ופירות עם רוטב ויניגרט מוצלח מאוד, כשמעל שטים להם שלושה קרוקטים מעולים עם גבינת עיזים וצ'ילי. עונג שבת יכול להתחיל עכשיו.
אבל העונג לא יהיה שלם אם אין פה ארוחה קלאסית, שהיא בדיוק מה שאתם מכירים מכל מקום אחר, רק עם מטבלים שווים במיוחד: החומוס והסחוג מהמגש היפואי, סלט ירקות קצוץ קצוץ, שתי ריבות מעולות ועוד עוד כשמעל כולם הפתיע מן ממרח נוזלי או סוג של רוטב עשוי בוטנים, כמו חמאת בוטנים נוזלית, שהיה הפתעה נעימה וטעימה שלא יכולתי להתאפק והטבלתי את הקרואסון המעולה בו.

בקיצור, שני הביקורים בקארדו הפתיעו אותנו בכל פעם מחדש, גם באווירה השונה בכל ביקור וגם באוכל הפשוט והעשוי מצוין. מישהו כאן מבין עניין באוכל בכלל וקל וחומר במאפים המצוינים. חומרי הגלם משובחים ממש, שנעים על הקו בין יפו לצרפת צריכים לגרום לכם לנוע למתחם נוגה המקסים, בכל שעה שלא תבואו. אל תעשו את הטעות שלי ותתנו למקום המקסים הזה לחמוק לכם מתחת לראדאר. לא חבל?