יופי של קונצ'רטו ויופי של קונצרט.

הקהל אהב מאד את הקונצ'רטו של אלה מילך-שריף בנגינתה של מיכל טל.

קשה לי להשוות את השינויים בפרק הראשון. תזמורת חיפה היא תזמורת סימפונית מלאה

ומספר נגנים כפול מזו של התזמורת בבאר שבע וגם היו הרבה יותר כלי הקשה. אני חושב שהקצביות

בפרק החדש גדלה עוד יותר. בכל אופן גם הגרסה הראשונה יפה ומעניינת לטעמי..

אהבתי מאד את הפרק השני, פשוט, לירי, מלודי מאד, עצוב בלי להגרר לקיטש. היה לי קל להזדהות עמו

כי המלחינה כתבה אותו לזכר אמה וגם אמי מתה לפני כ 20 יום. 

למרות תשואות הקהל, מיכל טל לא ניגנה הדרן וכך לדעתי היה נכון לעשות.

הדרן היה מקלקל את הרושם מהקונצ'רטו. 

אז כה לחי למוזיקה הישראלית שהתעשרה ביצירה יפה ומעניינת. 

את פר גינט לא מבצעים הרבה במחוזותינו. איני זוכר מתי שמעתי אותה לאחרונה בביצוע חי (טוב,

הזכרון שלי אף פעם לא היה משהו מיוחד). הקריין עומר פרנקל סיפר את תמצית הסיפור של איבסן

ואחר כך קרא את הפרקים הרלבנטיים מתוך התרגום הנפלא של לאה גולדנברג. נגינת התזמורת בניצוחו של

 נעם שריף היתה ללא דופי ומהנה מאד. 

הקונצרט נפתח בביצוע תקני ורהוט של סמפוניה מס' 33 של מוצרט שגם אותה לא שמעתי זמן רב.

לסיכום:

הערב קונצרט אחרון בקריית חיים. מומלץ מאד!