עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    בלי-פלייה

    Feel Bill

    ביקורת על "Bill" / שרון אייל

    Feel Bill

    2

    אמנות ובמה  

    1 תגובות   יום שלישי, 18/5/10, 11:23

    שרון אייל ואנסמבל רקדני בת-שבע מעלים את "Bill", אקסטזה מתמשכת של 60 דקות ללא הפסקה.

    -

    היצירה היא חוליה נוספת בדרכה של אייל לכינון שפה תנועתית חדשה שאת תהליך גיבושה ועיצובה ניתן היה לראות כבר בעבודות קודמות של אייל כגון: "love" ו"ברתולינה".

    -

    20 שנותיה של אייל בלהקת בת-שבע הקנו לה מעמד ייחודי בקרב רקדני הלהקה והאב הרוחני נהרין; העבודה עם אנסמבל רקדנים כה גדול, מגוון, ומהוקצע טכנית, מקנים ליוצרת פריבילגיה נדירה של יצירת שפה תנועתית מקורית, שחפה מהצורך להתאים את עצמה לאילוצי תקציב ואנסמבל רקדנים קטן.

    -

    אייל היא הילדה הסוררת והפראית של בת-שבע, תביעותיו של המאסטרו נהרין ניכרות היטב ביצירותיה, אך היא לוקחת אותם למקומות אמוציונליים בהרבה ושכלתניים הרבה פחות.   

    המוטיב המרכזי בכל עבודותיה של אייל הוא ה"שבט", הקולקטיב האנושי.

    ניכר כי כל דקה שהבמה אינה מלאה בלפחות 10 רקדנים מהווה עבורה בזבוז זמן טוטאלי ושפיכת רקדניה לבטלה. שרון אייל מתעניינת ב"המון" וביכולתה של המסה להפיך ברגעים השגרתיים והבנאליים ביותר אנרגיה אכסטטית ומשכרת. זאת התפתחות מעניינת של שפת הגאגא, פרי יצירתו של נהרין, מהמרחב האישי ליצירתם של מבנים קולקטיבים מעניינים לא פחות.

    -

    מתחת למכסה המנוע מסתתרת יצירה שרחוקה למדי מלהיות מושלמת. פירוק כל אחד מהגורמים ב"Bill", ליחידותיו השונות, יחשוף רפטטיביות ומוגבלות תנועתית די גדולה, כמו גם פיתוח רעיוני לא מספיק בשל של חלקים גדולים מגוף היצירה. 

    אבל "Bill",  אינה יצירה שצריך או כדאי לפרק לגורמיה הראשוניים. זאת חוויה חושית ורגשית יותר מכל דבר אחר, שנועדה לסחוף את הקהל למקומות שונים של עונג, ואת המטרה הזו היא ממלאת נאמנה.

    התחושה המתקבלת מצפייה ב "Bill", מהפנטת, והיופי הצורני ברגעים מסוימים במהלך הערב גורם לעונג אדיר.

    העולם ה"מטריקסי" של אייל מצליח לחגוג חיות אנושית מופלאה ולחבר יחדיו בהומוגניות מושלמת, פס קול, תאורה, ויכולת טכנית כבירה של צוות רקדני בת-שבע.   

    על מרבית פגמי היצירה ניתן לסלוח ליוצרת ורקדניה הפעם, עקב החוויה האסקטית הכוללת שהערב מספק.

    ב "Bill" מצוי קולאז מרשים של איכויות ויזואליות וצורניות, וששים הדקות חולפות במהרה גם אם היצירה לא תמיד שלמה ואחידה ברמתה.

    בהמשך דרכה תהיה חייבת אייל להתפתח כדי להימנע מתוצרים שנוטים לשעמם ואף לעייף, אבל כרגע היא בעיקר רוצה שנרגיש, נסחף, ונרקוד.

    נראה שבינתיים קשה שלא ליפול בקסם, ורק בשל כך את ה "Bill" הזה עדיף להשאיר בחיים.

    --------------------------------------

    ביל מאת שרון אייל

    שותף ליצירה: גיא בכר
    מוסיקה: אורי ליכטיק
    עיצוב תאורה: אבי יונה בואנו (במבי)
    עריכת פסקול: אורי ליכטיק, שרון אייל וגיא בכר

    עיצוב תלבושות: שרון אייל וגיא בכר
    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/5/10 09:32:

      באיחור אופנתי אני נוטה להסכים איתך מאוד, אבל חולקת על משהו אחד - אי אפשר להשתעמם ממשהו חי כל כך. ברגע שהרקדנים באקסטזה - גם הקהל נכנס לאקסטזה, ולי אישית לא אכפת לראות עוד אלף יצירות כאלו.....

      תגובות אחרונות

      פרופיל

      PrivateDancer
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין