עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    זה קרה לילה אחד (או: נקמת היורמים)

    5 תגובות   יום ראשון, 9/5/10, 11:33


    מספר שאלות קטנות לי אליכם- עד כמה משפיעה עליכם נוכחותו של שחקן מסוים בסרט? האם יש שחקנים שיגרמו לכם להדיר את הרגליים מבית הקולנוע ולהיפך - שחקנים שבגללם תהיו הראשונים בקופות? ובכן חברים, הגיע הזמן להתוודות: עלי זה משפיע מאוד. חכו ותקראו... 

    לא מזמן התלוננתי על מצב הקומדיות בכלל והרומנטיות בפרט, ואמרתי שהמצב שם כבר כמה זמן לא מי יודע מה ושהרבה זמן לא נראתה פה קומדיה רומנטית עשויה כהלכה, ואחרי כל התלונות האלה, בלי ששמתי לב, מצאתי את עצמי נקלע שוב לאחת כזאת. גם הפעם הציפיות הנמוכות התחילו לפני הסרט עצמו: "דייט לילי". זה נשמע כמו שם של סרט ראוי? נו, עוד קומדיה רומנטית קיטשית ונוטפת סוכר? ובכלל, מה לי ולדייטים ליליים?! אבל ברגע ששמעתי שטינה פיי אהובתי נמצאת שם, היה ברור לי שזה סרט אני צריך/חייב לראות, בלי שום קשר לאיכותו. טינה פיי, למי שלא יודע, היא המלכה האם של סדרת הטלוויזיה הניו יורקית (כל כך) רוק 30 (ומוקיריה יאזכרו גם את סאטרדיי נייט לייב), שהביאה עמה שפה חדשה של הומור למה שנשאר מהסיטקום בימינו בשנות ה-2000. סביר להניח שבנערותה היא היתה הנערה העכברית השנונה שאף אחד לא מסתכל לכיוונה, אך כיום טינה היא אם הנערות החנוניות, המתוחכמות, השנונות והחזקות ובכלל, סוג של רול מודל בכל ענייני נשיות וטלוויזיה. כן, אפשר להגיד שטינה פיי היא האשה החדשה מהחלומות (והיי, היא גם אחראית על הקאמבק של אלק בולדווין).

    אחרי שאת סרטה הקודם (והחמוד, גם אם לא מדהים) בייבי מאמא, לא הקרינו בארץ, הפעם יש לגברת פיי להיט (יחסי) ביד (והיי ולגאווה הישראלית יש כאן גם את גל גדות)... אין מצב שנפספס. 

    אם יש לפיי מקבילה גברית, הרי ברור לכל שזה סטיב קארל – גם הוא, כמוה, אחראי על סדרה מצליחה מאוד – המשרד (וגם הוא בוגר SNL) ובעיקר, גם הוא החנון המושלם. קארל הוא תקוותם של החנונים שהתבגרו. אכן כן חברים - גבר שרירי ומסוקס? זה הכי ניינטיז. קארל הוא הגבר הזה שלא הולך לו כלום, חסר הביטחון, הרופס (שגברים שריריים מלחיצים אותו), אך השנון. במילים אחרות - הגרסה הגברית של וודי אלן.

    אם תערבבו בין החנוניות של טינה פיי והלוזריות של סטיב קארל, תקבלו את דייט לילי, או במילים אחרות: נקמת היורמים. אולי זה הרקע הדומה של שניהם, אבל השילוב פיי את קארל, כאילו נועד להיות ולא ברור איך לא קרה עד עכשיו. הסיפור הוא בדיוק מהסוג שראינו ושמענו לעייפה - השניים הם זוג נשוי ומשעמם מניו ג'רזי, שנמצאים כל כך הרבה שנים יחד שהכול כבר כמעט מובן מאליו. השגרה פושה בכל, אפילו במנהגם לדייט שבועי. הבילויים הם אותם בילויים, המסעדה היא אותה מסעדה והמנות הן אותן מנות. חברים שמתגרשים סביבם מרעידים את עולמם והם מחליטים לקחת את עצמם בידיים ויוצאים לדייט באי החטאים שמעבר לנהר – מנהטן.  

    טעות בזיהוי של השניים במסעדה פלצנית נחשבת, תגרום לשני היורמים מהפרברים להיראות כפושעים מסוכנים, שיעמידו את כל משטרת ניו יורק על הרגליים (באותה נוסחה מוכרת ושחוקה). בדרך, הם יאשימו זה את זו בתקיעות של חייהם, יחשפו שערורייה גדולה ובעיקר, יגלו זו את זה מחדש ויתאהבו. וכן, כל זה בלילה אחד שהשתבש. מוכר ושחוק, נכון? נכון מאוד. אך הכול תלוי איך עושים זאת. אם בקומדיות עסקינן - לא מזמן התלוננתי על אקסית במצור, שפספס לגמרי גם את האלמנט הרומנטי שבו (בעיקר בגלל חוסר כימיה בין אניסטון לבאטלר) וגם את אלמנט האקשן. הדייט הלילי הפתיע אותי כבר בהתחלה עם כל מה שהוא אינו סטיב קארל וטינה פיי - יריות, מרוצי מכוניות ופיצוצים. תוסיפו על כך את הכימיה והניצוצות שהם מוציאים אחד מהשנייה, הומור חד, מריר ומדויק על זוגיות במשבר, הומור מתוחכם למחצה,, ותקבלו הנאה גדולה ותמורה מלאה לכרטיס במחצית הראשונה של הסרט: מעולה ושטותית לחלוטין. איפשהו באמצע הסרט משהו משתבש והסרט נחלש בהרבה. קצב הדאחקות ותחכומן יורד ואנחנו נשארים בעיקר עם האקשן וההומור המעט שטותי שמתאים יותר לסרט בכבלים בשבת בצהריים וחבל.

    לא יכולתי במהלך הסרט שלא להיזכר בסרטו של סקורסזה, שיגעון של לילה, שגם הוא מספר על גבר חנון ותמים שחווה לילה ניו יורקי הזוי (אבל לא נראה לי שלשם יוצרי הסרט כיוונו). 

    כמובן שאי אפשר להמשיך בלי לאזכר את גל גדות. לא שגל גדות בתחתונים היא סיבה לראות את הסרט (ואולי זה בגלל ישראליותי הרבה), אך כבת זוגו של מארק וולברג השרירן מעורר הקנאה (בקארל, לא בי), היא אחראית - יחד איתו - לחצי דקה מבדחת מאוד (לא אגלה לכם איך קוראים לה... אחד הרגעים הגדולים בסרט) וגם הצליחה להוציא ממר וולברג משפט בעברית. כבוד. יואו, אני כזה פרובינציאלי לפעמים J. 

    לסיכום נחזור למנהטן: דייט לילי הוא סרט מהנה, מהנה מאוד אפילו. לצערי, זה נכון בעיקר בחציו הראשון, וחבל שלא ניצל את התנופה ואת הרמה הגבוהה גם בחצי השני שלו, שגורם לו להפוך מקומדיה מוצלחת לקומדיה במשקל נוצה, חביבה ובעיקר מפוספסת, שמותירה בסופו של דבר טעם של יומית מושלמת שלא נותר ממנה דבר. אם אתם צריכים סיבה אחת ללכת, אז זה רק בגלל השילוב המוצלח של קארל ופיי שגורם לסרט להיות אולי אחת הקומדיות הכי שטותיות אבל גם הכי מהנות כרגע בסביבה. חיוך בסוף מובטח. גם זה משהו, לא?

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/5/10 21:25:

      בשביל חיוך כבר כדאי...ללכת לראות

      לך*

        11/5/10 21:22:
      סרט חביב :-)
        10/5/10 15:53:
      קומדיות רומנטיות? מה סגרו את קולנוע לב ולא סיפרו לי. הסינמטק נסגר?
        10/5/10 07:37:


      מתה על קומדיות רומנטיות.

      זה בגלל שאני אישה? נבוך

        9/5/10 15:31:


      נשמע מבטיח.

      תודה!