עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';
    0

    קללת המונה ליזה

    ביקורת על קללת המונה ליזה

    קללת המונה ליזה

    9

    אמנות ובמה  

    7 תגובות   יום שבת, 1/5/10, 19:12


     




    ערוץ 23 בשישי שבת התוכניות סבבו סביב האמנים ועולם האמנות ,


    "קללת המונה ליזה- בוב יוז מבקר אמנות בן 70 מניו יורק סוקר את ההידרדרות שחלה ביחס לאמנות בשנים האחרונות והפיכתה לאפיק השקעה מסחרי.


    ניתוח מעמיק על התקופה שבה אנו חיים."



    אחד התוכניות המצויינות שראיתי בתקופה האחרונה חובה לכל אותם אמנים שחיים כאן ועכשיו, בכדי להבין את המהות , את ההשלכות בעולם האמנות,



    לשמחתי הרבה ראיתי שהסרטים קיימים באינטרנט :כאן



    השאלות הרבות שנשארות באויר , לי הם מיצגות  תשובות חשובות ובחלקם אף מובילות למסקנות.





    בהמשך כדיון בעקבות הסרט על בוב יוז  תוכנית דיון של גל גבאי



    תוכנית בעלת ראיה מקיפה סביב , עבר הווה עתיד לעולם האמנות הישראלי.




    עם אורחים - רותי דירקטור, עמי שטייניץ ואליעזר זוננשיין.

     



    באופן ראייתי האישית , דירקטור מייצגת את עולם האמנות הישראלי -כעולם של כסף נטו.


    מדברת על מושגים אבסורדיים-אבל קיימים  כמו"קובעי הטעם"


    דירקטור,טוענת שמוזאונים להם יש את האחריות והאמנים הם חלשים בתוך המערכת .


    שהם כלי שרת בתוך מערכת חומרנית. ומשום מה באופן מפתיע ניראה לי שהיא היתה מעוניינת שיחסי הכוחות הללו לא יפגעו. כנראה שטוב לראות באמנים חלשים. טוב לאינטרסים.


    כאילו זה העניין, היא כנראה רואה את עצמה בשיא עליונותה כאחת כזאת-"קובעת טעם" .  כנראה שרבים מאמינים לה - כי שייכת לאותם בועות אשליה , למרות שיש לה קבלות של כתיבה ועשיה ,

    מייצגת איזו זוהר סלבי .והרי כל סלב לא חשוב מה הוא יגיד כולם יגידו "נכון" אחריו.


    ולדעתי לרותי דירקטור לפי הדיון הנ"ל היתה החולייה החלשה בדיון .



    עמי שטיימיץ - כנגד דבריה מדבר על חוסר שיוויון בעולם האומנות ,על אותה חוסר צדק שקיים בעולם האמנות .


    שההחלטות והתפקוד וההלך ההתנהלות לא קשור לאמנות אלא ליחסי כוחות חומרניים.


    הוא טוען באופן שונה מרותי דירקטור  שרק האמנים קיים בהם הכח.עמי שטיימיץ טוען שהכח אצל האמנים ,האמנים הם החזקים . הוא טוען לאחריות של האמנים , אבל באופן אבסורדי הוא לא לוקח בחשבון שלא לכך קיימת האמנות ,

     

     


     והנה שוב מתקיים הקשר החזק לעולם האבסורדי שלנו שמייצר אותם ססמאות שמובילות לאמנות מגוייסת.





    ואליעזר זוננשטיין -למרות המראה המוזר שאפף אותו ,אמר דברים מדוייקים נאורים,וחכמים .



    ייצג את אותם אנשים יציריים יצירתיים עם אובססיה לצבע וחומר בצורה נאמנה ,


     לדעתי הוא צודק כי ליצור מתוך נאמנות ל"יצירה האישית " האוטונטית בתוך עולם אבסורדי חומרי, לזה צריך המון כח.


    הוא טוען לתיעוד .שהיום תפקיד האמנים לעסוק בתיעוד , לדעת את הדרך להתעלם מכל הלחצים של אנשי הכח ההרסניים החומרניים .


    ושהאמנים חייבים להיות נאמנים לעצמם ולהבין שהם אינם מוכרים סחורה.


    הוא דיבר על אותם אמנים שמייצרים אמנות כסחורה , חוזרים על אותם דימויים מוטיבים מיושנים למען אותם סוחרי אמנות שמעוניינים בסחורה.


    באופן די מפתיע הוא טוען שאותם אמנים שנאמנים לעצמם  יוצרים מתוך רעב מייצגים בתקופתינו את האחיזה בנורמליות..


     כי כל אחד היום בכדי להיות "באופנה " חייב  לשחק את המטורף (מה שהיה נחלתם של אמנים בלבד בעבר). כל הכבוד לך זוננשטיין.




    בסיכום אישי : לפי הדיון הנ" ל  ביחסי הכוחות האנליטים ,במדד לאינטיליגנציות ,

    בין מייצגי הסמלים ה"מבקר",ה" אוצר", ה-"אמן ".



     האחריות  ההרואית  קיימת אצל האמנים.   למרות שבאבסורד המתבקש אל להם לקחת את אותה אחריות.

    כי אמנים צריכים לייצג את האמת הפרטית האינטימית שלהם בלי לעשות חשבון זר וחיצוני.





    בצדק רב זוננשטיין דיבר על כך שאמנים לא חייבים כלום לאף אחד , אלא ליצור מתוך רעב. ...

     

    אם ראיתם את הסרטים הנ"ל אשמח מאוד לשמוע מיכם דיעה וחשיבה בנושא.



     

     

     

     

     

     

     

    צ

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/5/10 17:33:
      כמו שכתבתי בדיון שיזמתי בקהילת חובבי האומנות. הבעיה היום היא שהאומנות כמעט ואיבדה את תפקידה ההיסטורי והיא משמשת היום כלי להשקעה וגריפת רווחים בלבד. אם פעם תפקיד שהאומנות היה  לרומם ולהנציח את הממלכה והשליט ןא"כ כמכשיר תעמולה בידי הכנסיה ןא"כ כמשהו שבא לפאר ולשמר את ערכיו של מעמד הבינים ןהברגנות ועם המודרניזים ככלי ביטוי בידיו של האמן שהפך אותה לאוונגרד שמנסה לשנות סדרי עולם. אז היום היא אפילו לא משמשת כמשהו דקורטיבי אלה כעוד אמצעי קפיטליסטי לעשיית כסף .
        3/5/10 01:39:

      ..כסף, הכל כסף...
        2/5/10 23:24:

      אבי בסרט בוב יוז מדבר על אובדן הכח של המוזאונים , אבל הכח באופן מפתיע קיים אצל אותם אספני אמנות, הכל זזים לפי התנודות ומצב הרוח של השוק והמסחר באמנות.השינוי החל לדבריו בשנות ה-80 .ניו יורק של אז -סוף עידן התמימות מכירי האמנות מרקיעי שחקים.

       

      בהמשך היה סרט שדיבר על הלובר החדש שהקימו באבו דאבי. שם נמצא הכסף הכבד.הביאו קטעים מתוך פתיחות של גרליות , איך השליטים באים רואים ומעבירים ביקורת על הנעשה בתחום האמנות, קובעי הטעם - הם בעלי הממון.

       

      הטענה והמסקנות שהאמנות היום הפכה להיות סחורה ככל הסחורות , וכאן קיים האבסורד.

       

      ואת האצבע על הפרונקל שם זוננשטיין שמתפרש מדבריו  שאם אמנים מתייחסים לאמנות כאל סחורה ,  יצרני היצירות  שחוזרים  על אותם דימויים סגנון ויצירות בכדי למצוא חן בעיני בעלי הגלריות אספנים וכ'ו באופו אבסרודי הם אנטי תיזה למה שנקרא אמנות.

       

       

       

      נראה לי שרק טוב יכול לבוא אחרי על הכאוס הזה שקיים היום  .

       

       

       

       

       

       

        2/5/10 00:12:


      עמילי,

      התמונה שצירפת משקפת את המציאות שלנו...

      איך חווים אמנות?

      היא מצויה מאחורי מסך זכוכית, הצופים בוחנים אותה באמצעות כלים אלקטרוניים (מצלמות ושאר גדג'טים),

      תוך שהם משדרים את התמונות והווידאו ישירות לרשת, כדי שאחרים יצפו בה בזמן אמת...

      ה"אוריגינל" איננו, הוא סימולקרה (ייתכן ומאחורי הזכוכית יש פקסימיליה של המונה ליזה, לא מקור)...

      אז מה המשמעות של מוזיאון? של יצירת מקור, של אמן, של מבקר, של אספן, צרכן וכו' ?

        1/5/10 21:30:

      רוברט יוז נשמע משכנע מאוד ברמה האנושית והאמוציונאלית  ובמרחב הידע שלו כהיסטוריון. ההצבעה על הריקנות והרדידות של עולם האמנות והקשר ההדוק בין האמנות כמוצר ומסחור האמנות היא נכונה. המודרניזם היא  התקופה היחידה בה האמן היה חופשי ליצור ונתפש כמוביל את המחנה, הוא האוונגרד, הוא העומק  והאמת... אם זאת הוא נשמע לי מעט פתטי ופשטני בראיה דרך אינטרסים של האספנים והשיפוט הערכי השלילי שהוא מכוון...  יש לי הערכה רבה ליוז עהיסטוריון וכמבקר חברתי ואם זאת לעיתים הוא מחמיץ את הדיון למה שאני קורא ביקורת אמנות... במקום דיון אמנותי וחופש הביטוי הוא הפך למטיף.... לגבי הדיון בטלביזיה ושלושת הנציגים, נראה לי שהם נתנו הצגה טובה, כל אחת ואחד ייצג את תפישת עולמו ואת האינטרסים הנוחים לו... "אני האמן ואני האמת",  נראה לי אחרי הפוסט מודרניזם שמישהו יצא מהמערות.... "הכוח והאחראיות אצל האמנים"  זה נכון רק בסטודיו שלהם, ברגע שהיצירה יוצאת לספירה הציבורית אין אחיזה לעמדה זו.... "האוצרים והמוזיאונים הם בעלי הטעם",  זה כבר לא תקף בעידן האינטרנט והאספנות הפרטית כעמדה חברתית וכהשקעה ...   
        1/5/10 20:34:

      ראיתי חלק והתרשמתי כמוך. בעזרתך אראה את השאר.קשה לי כאדם יוצר להתמודד עם מה שמתואר.כנראה שככה הם החיים.
        1/5/10 20:26:

      דיון מעניין עמילי.

      לדעתי בעיית המסחור קשה ביותר ומאיימת על האמנות- בייחוד מייתרת את פונקציית האמן - שהופך לזניח...

      סצנת האמנות הפכה לבורסת סחורות, שבעלי עניין מריצים בה את מרכולתם בכלל זה האמנות..

      אין זה חשוב אם זה יצירות, לחם או נעליים.

       כולעוד הברוקר מרוויח הוא בפנים,

      אם יש הפסד הוא בחוץ...(האמנות לא מעניינת אותו רק הרווח)

      והאמנים?

      הם כבר לא חשובים במשחק הזה.

      לכן  אינני לוקח חלק במשחק הזה!

      במטדע האמנות שלי נעשיית ומחולקת בחינם ברשת,

      כדי לבטל ככול האפשר את תג המחיר ואפשרויות המניפולציה שיעשו בה, שהיום הוא הדבר הקובע מהי אמנות.

      על כל האמנים לעשות כך, אחרת ייחודם יתבטל!

      פרופיל

      a#mili
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין