עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    עג'מי תוצרת באר שבע

    5 תגובות   יום שני, 12/4/10, 23:09

    אני אוהב קולנוע. אני אוהב קולנוע ישראלי. כן אני יודע, הרבה אנשים אוהבים קולנוע. הרבה אנשים אוהבים ישראלי. לא לאהוב קולנוע ישראלי זה הכי 1988. קראו לי פרובינציאלי, קראו לי עממי, קראו לי שמרן, קראו לי מכלילן (כלומר עושה הכללות), קראו לי מתלהב. אז תקראו. הכל נכון. מצטער, אבל ככה אני הכי אוהב את הקולנוע שלי. מכאן. כמו בכל אהבה פה ושם יש נפילות מביכות (ובכן תראו לי קולנוע עולמי שאין בו נפילות מביכות מדי פעם, לגיטימי, מכישלונות לומדים), אבל אין ספק שבעשרים שנה האחרונות הקולנוע הישראלי שינה את פניו ללא היכר וככה אני עוד יותר אוהב אותו.


    אני משתדל לראות כמעט כל סרט ישראלי שיוצא לאקרנים. לא תמיד זה יוצא, אבל אני משתדל מאוד לתפוס אותו עוד בסבב שלו בבתי הקולנוע (כן, גם סוג של חשיבה על תרומה צנועה להכנסות הסרט, למה רק לאווטר?!) ואם פספסתי אז אשתדל להשלים את החסר אחר כך ב dvd או בטלויזיה, העיקר לראות.

    הנה סרט אחד כזה, שפספסתי והגיע הזמן לעשות עמו תיקון. סרט אחד שהפציע כאן למשך זמן קצר מדי ונעלם מהר מדי מהאקרנים, מבלי לעשות הרבה רעש הוא וסרמיל. איך? מה? וסרמיל! רגע, וסרמיל זה לא האצטדיון ההוא של באר שבע?! כן, זה בדיוק הוא. מה זה, סרט על כדורגל?? גם, אבל לא רק. על אף שזכה בפסטיבל הקולנוע בירושלים בשנת 2007 בפרס חבר השופטים ואולי בגלל שאין בו אף ידוען, או יכול להיות שזו באר שבע (עיר עם סקס אפיל מעט יבשושי) או בגלל יחסי ציבור גרועים ממש, מעט מאוד אנשים הלכו לראות את וסרמיל בקולנוע. ירים את ידו מי ששמע על הסרט הזה בכלל (לא, לא כולל אותך אורון) ומה אגיד לכם, חבל.

    אולי לא מדובר ביצירת מופת בלתי נשכחת, או בסרט שהיה יכול להוביל את ישראל בבטחה לזכייה באוסקר, אבל אם אהבתם את עג'מי (ואני יודע שאהבתם) אין סיבה שלא תחפשו את וסרמיל בספריית הDVD הקרובה לביתכם.

    אם לסכם אותו בשורה: קחו אתיופים, תוסיפו רוסים, תערבבו עם ערסים באר שבעיים-סמים-הזנחה-מכות, תתבלו עם כדורגל, תכניסו לסיר לחץ רותח במיוחד ותקבלו את וסרמיל.


    הסרט שנפתח בשיר הכה ישראלי "הבה נגילה" מקבל מיד טוויסט של רוק כבד עצבני ברחובות באר שבע מבהיר שאולי מוכרחים להיות שמח, אבל בסרט אחר. זהו סיפורם של שלושה נערים, שנאבקים כל אחד בדרכו עם מציאות מאוד לא פשוטה בבאר שבע. כן, בדיוק כמו שחשבתם עליה...

    עדיאל הוא הנער האתיופי, וכמו בכל סרט עם נער אתיופי- הוא בא מבית דתי, (אבל בחוץ מוריד את הכיפה), אין אבא בתמונה, רק אמא שאינה מתפקדת וכמה אחים מוזנחים. אומרים שיש לו רגל של זהב ואין שחקני כדורגל כמוהו, אבל עדיאל מעדיף להריח חומרים מסוכנים, להסתובב עם החבר'ה, להסתבך ולהבריז מהלימודים.


    דימה הוא כמובן הנער הרוסי, הוא בעל פרצוף מלאכי ותמים, אך מתחתיו לבה בוערת ואלימה שיכולה להתפרץ בשניות. פה דווקא יש אבא, אבל הוא אלים ומוטב שהיה נוסע לעבוד בגרמניה. באין כסף בבית, דימה (אגב, פסנתרן מחונן כמובן, מטפל מקסים באחותו הקטנה) מוצא שכרו בסחר סמים. לא, לא ממש קלים.

    שלומי הוא רק נער באר שבעי מצוי, אך שלא תבינו לא נכון גם פה הבית לא משהו בכלל- הוא יתום מאב ואת אביו החורג הוא לא ממש סובל. מי שמנסה לתפקד על התקן האב הוא אחיו המקושר היטב עם מיטב פושעי העיר. שלומי מנסה להיות שליח פיצה אבל הוא די כושל, בעיקר הודות לפה גדול במיוחד שהוא ניחן בו ופתיל קצר במיוחד. גם שלומי, באורח פלא ממש מלאך עם אחותו. מקרי? הממ אין לדעת. הדבר היחידי שהוא טוב בו זה הכדורגל.

    בבאר שבע, המשמשת אולי במקרה זה כמיקרו קוסמוס של החברה הישראלית כולה, אף אחד לא סובל את אף אחד, אבל כמו שתמיד קורה גם בקולנוע וגם במציאות הרי אנחנו לא חיים לבד והעולמות הללו סופם שיתנגשו זה בזה בלית ברירה. איום העפה מבית הספר יכריח את כולם להפגש בקבוצת הכדורגל. כמובן, שמאבקים יגיעו, אך המטרה היא לעשות את הבלתי אפשרי. לנצח. להוכיח שאתה שווה משהו. באופן סמלי המשחק המכריע אודותיהם יהיה לא אחר מאשר ביום הכי ישראלי שיש - יום העצמאות.

    הסרט לא מהסס לגעת בלא מעט מסמלי הישראליות, החל מ"הבה נגילה" הצורמני בפתיחה, דרך אחד הרגעים המצמררים והמעולים בסרט בו דימה (אחד הילדים הדחויים בבית הספר) מתבקש לנגן את שיר הרעות בטקס יום הזיכרון ומחבל בשיר, כי אין פה ממש רעות. לא היתה וכנראה לא תהיה. רציתם אינטגרציה? ובכן ככה היא נראית. הסרט שנראה כאילו הולך בנתיב ידוע, כיאה לסיר לחץ יבעבע עד הסוף המוחץ והמצוין.

    הזכרתי מקודם את עג'מי ולא בכדי. לא מעט פעמים במהלך הצפיה בסרט, לא יכולתי שלא לחשוב עליו. השפה הבוטה, המראה, הצילום המהמם, השימוש בסטריאוטיפים, האלימות המבעבעת בכל סצנה וסצנה, סיר הלחץ או חבית הנפץ, הדחיסות והחספוס מאוד מאוד מזכירים זה את זה (אל דאגה, וסרמיל היה כאן קודם), אבל לצד כל התחושות האלה ולצד לא מעט רגעים יעילים, קורעים ומרתיחים, לא יכולתי גם שלא לחוש מעט מתחושת הבוסריות של הסרט. זה הפריע לי בעיקר בתחום המשחק. אמנם שלושת השחקנים הראשיים של הסרט (דוד טפליצקי, עדיאל זמרו ונדיר אלדד- לכולם זהו הסרט הראשון) עושים את עבודתם בצורה טובה, אבל שאר השחקנים עושים זאת בצורה בוסרית משהו, שמנעו מהסרט להפוך למעולה של ממש (שימו לב לאנסמבל המדהים של עג'מי, שגם הם כולם חסרי ניסיון במשחק). כן, לפעמים הרגשתי שוסרמיל הוא עג'מי לעניים, תרתי משמע.

    מושון סלמונה, שזה לו סרטו הראשון, אולי לא הגיע לאוסקר ואולי לא יצר שובר קופות, אבל זה לגמרי לא אומר שזה סרט לא טוב, להיפך. במסווה של כאילו דרמת כדורגל הוא יצר יצירה קולנועית צנועה ומיוחדת, מחוספסת וגברית, קטנה ורגישה, שאמנם היא לא חפה מפגמים אך היא חשובה וריאליסטית מאין כמוה. וסרמיל מביא אל המסכים את כל הדמויות הכי לא סקסיות שראיתם, הכי לא מעודנות, אך הכי חשוב שתראו. עשו עמו את התיקון ותראו אותו. וסרמיל, סרט שבטוח לא יוקרן בחגיגות יום העצמאות.


    לאתר וסרמיל באוזן השלישית: http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=52153

    הסרט הוקרן באדיבות האוזן השלישית.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/4/10 19:04:

      צטט: rotemmon 2010-04-15 09:07:15


      אורון, כרגיל ביקורת מעולה!! אתה מאמין שהיה פה עידן טרום עג'מי?!

      איך תסביר את זה שוסרמיל, כמו שבע דקות בגן עדן, קירות, פובידיליה נעלמים מהר מדי? יחסי ציבור גרועים?!

      ואגב הכרזה -אתה רואה נקודות דמיון גם בסרט?

       

       

      תודה רותם, וסליחה - רק עכשיו ראיתי שהגבת.

      קטונתי מלהסביר. אולי כל הצעקות שלי שצריך פה קולנוע מיינסטרים וקולנוע ז'אנריסטי נוגעות רק לי, ולא לציבור הרחב. זה שמוצא את מבוקשו בסרטים הוליוודיים, ומהקולנוע המקומי שלו מצפה להיות עוד דרמה מרגשת, "מכאן". אני עדיין מאמין בצדקתי ולגמרי מוכן להמר שיום אחד יצליח מאוד סרט ז'אנר שישנה מעט את התמונה.

      נקודות דמיון מסויימות יש בין "וסרמיל" לבין "עשה את הדבר הנכון", נגיד הפיצה או בחירות שעושים/לא עושים נערים. אבל אין לי ספק שמי שעיצב את הכרזה ראה לנגד עיניו את זו שעיצבו לספייק לי, בעוד ברור לגמרי שמושון סלמונה ראה לנגד עיניו רק את המציאות הבאר-שבעית.

        15/4/10 09:07:

      צטט: אורון שמיר 2010-04-14 14:55:48

      אוקיי רותם, לא ארים את היד חיוך

      אבל כן אתן לינק לביקורת המאוד אוהדת שלי, בימים שבהם עוד לא היה "עג'מי" והשפה של הסרט היממה אותי לחלוטין:

      וכן אומר ואוסיף שבכל שנה ישנם הסרטים הישראליים שכולם מדברים עליהם (ב-2007 היו "ביקור התזמורת" ו"בופור") אבל יש את הסרט האחד האמיץ והמעולה באמת שלא מספיק אנשים ראו. "וסרמיל" הוא ל-2007 מה ש"שבע דקות בגן עדן" לאשתקד - בדיוק זה.

      אני ממליץ מאוד לצפות בו דווקא ביום הזיכרון/העצמאות, כהקבלה למועד התרחשות רגע השיא שבו. זה כואב, אבל רק כי זה נכון.

       

      אה, ולכל מי שמתלהב מהכרזה, הרשו לי להזכיר את "עשה את הדבר הנכון" של ספייק לי:

       

      אורון, כרגיל ביקורת מעולה!! אתה מאמין שהיה פה עידן טרום עג'מי?!

      איך תסביר את זה שוסרמיל, כמו שבע דקות בגן עדן, קירות, פובידיליה נעלמים מהר מדי? יחסי ציבור גרועים?!

      ואגב הכרזה -אתה רואה נקודות דמיון גם בסרט?

        14/4/10 14:55:

      אוקיי רותם, לא ארים את היד חיוך

      אבל כן אתן לינק לביקורת המאוד אוהדת שלי, בימים שבהם עוד לא היה "עג'מי" והשפה של הסרט היממה אותי לחלוטין:

      וכן אומר ואוסיף שבכל שנה ישנם הסרטים הישראליים שכולם מדברים עליהם (ב-2007 היו "ביקור התזמורת" ו"בופור") אבל יש את הסרט האחד האמיץ והמעולה באמת שלא מספיק אנשים ראו. "וסרמיל" הוא ל-2007 מה ש"שבע דקות בגן עדן" לאשתקד - בדיוק זה.

      אני ממליץ מאוד לצפות בו דווקא ביום הזיכרון/העצמאות, כהקבלה למועד התרחשות רגע השיא שבו. זה כואב, אבל רק כי זה נכון.

       

      אה, ולכל מי שמתלהב מהכרזה, הרשו לי להזכיר את "עשה את הדבר הנכון" של ספייק לי:

        14/4/10 08:41:
      אני אוהב סרטים שהכרזה שלהם גורמת לך לרצות לראות אותו.
        13/4/10 13:59:

      שמחה לומר שאני דווקא ראיתי את הסרט עוד כשהוצג בקולנוע.

      אכן סרט מצויין ומומלץ, וטוב שבזכותך שיזכה לחשיפה מחודשת, גם אם רק כאן ובקטן.