עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    העולם על פי ש!

    פוסטים אחרונים

    חרפות וגידופים - מדיטציית תיאטרון אינטימית

    ביקורת על "חרפות וגידופים - תיאטרונטו 2010"

    חרפות וגידופים - מדיטציית תיאטרון אינטימית

    2

    אמנות ובמה  

    3 תגובות   יום שלישי, 6/4/10, 16:37

    במוצ"ש האחרון לקחתי על עצמי משימה:

    לראות הצגת יחיד במסגרת פסטיבל התיאטרונטו.

    הבחירה נפלה על ההצגה חרפות וגידופים.

    גם משום שהמאורסת רצתה וגם כי לא נשארו יותר מדי אופציות פנויות.

     

    צפיה בהצגת יחיד הייתה בעיניי תעלומה עד כה.

    אחרי שבחודש האחרון צפיתי במופעים כגון מלך האריות (חובה! חובה! חובה!), מרי פופינס, בילי אליוט ועוד, רף הריגוש שלי מהצגה, ממש כמו הכינרת, עלה בתקופה האחרונה בכמה וכמה סנטימטרים טובים.

    התרגלתי לפומפוזיות גרנדיוזית, במות מסתובבות, שחקנים עפים באוויר, מוסיקה חיה ברקע, תפאורה בצבעי הקשת בענן ועוד ועוד.

    במרבית ההצגות היום, אתה פוחד למצמץ, שמע עיניך יפספסו הבזק תנועה על הבמה, פניך זזות מצד לצד כמו היית צופה במשחק פינג-פונג, תרות אחרי הריגוש הבא והכל היום צבעוני יותר, מפואר יותר ומלא חיים

    (וכמו שסיינפלד היה אומר - NOT THAT THERE IS ANYTHING WRONG WITH THAT...)

     

    ולפתע, אתה והשחקן, אחד על אחד.

    אין לאן לברוח. לשני הצדדים.

    השחקן "ערום" מולך, ללא האפשרות להתחבא מאחורי תפאורה ואו ניצבים.

    ובמקום שהמלך הוא ערום, הטקסט הוא המלך!

    ובחרפות וגידופים, מיגל אורבך אכן ראוי לכתר.

     

    בהצגה מיגל מגלם את אמיל, מורה פנסיונר חביב ונעים הליכות העובר עם בת זוגתו לחלקת יער קסומה ושקטה במטרה לנוח מהחיים העירוניים.

    אלא, שהחיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן תוכניות ואת השלווה של חיי הזוג השלווים מפר השכן מהבית ממול, שמייצר הרבה תהפוכות בחיי הזוג.

     

    מיגל מצליח לרתק אותך הצופה לעולמו, להכניס ולשבות אותך בדמות ובנפתולי הסיפור אותו הוא מגולל.  

    בשבילי החוויה הייתה מעין מדיטציית תיאטרון מאוד אינטימית.

    תחילה התקשיתי להסתגל לאינטימיות של ההצגה, ופחדתי לבלוע אפילו רוק, שמע הרעש יפריע לשחקן להתרכז. מצאתי את עצמי מביט בשעון, כאשר המוח שלי מסרב להתמסר ומחפש ומבקש את הריגושים הרגילים שיוזרקו לו לתוך הוריד.

    אך אט אט מצאתי את עצמי נשאב אל העולם, הסיפור, המימיקות, שוכח מהזמן ונותן לאוזניים לעבוד וללב לנוח ולי עצמי בעיקר להנות.

    ליהנות שוב מסיפור ועלילה, ללא צורך בעזרים מסביב.

     

    ההצגה רצה למיטב הבנתי עדיין במקומות שונים ובהחלט שווה הצצה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/4/10 22:08:

      ברוך שובך...

      תודה על ההמלצה...

      לך*

        7/4/10 00:29:

      צטט: rotemmon 2010-04-06 17:19:59

      חזרת!!! איזה כייף! התגעגענו!

       

       נחמד לראות שמישהו התגעגע.... :-)

       

        6/4/10 17:19:
      חזרת!!! איזה כייף! התגעגענו!