עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    תיאטרונטו 2010 ( או מה יפים הלילות ביפו)

    4 תגובות   יום ראשון, 4/4/10, 08:40
     

    המשימה: תיאטרונטו. 9 הצגות בכמעט 48 שעות.

    המקום: יפו העתיקה.

    החשש:  אי אפשר לראות את הכל.

    התוצאה: מבין תשע ההצגות המתחרות צפיתי בשש מהן. עוד נרשמה צפייה בשתי הצגות אורחות. סך הכל 8 הצגות.

    התחושה: עונג גדול ומשכר של חווית תיאטרון יוצאת דופן.

    הפרסים:

    אני כותב לאחר היוודע שמות הזוכים ולהן הם:

    ובמקום הראשון.. זכתה ההצגה הראשונה בה צפיתי בפסטיבל ובמשך יומיים שלמים לא עזבה את ראשי ואת מחשבתי, ההצגה שהפיתוי לוותר עליה היה הגדול מכולם, אך התגלתה כהצגה שוברת לב ומפתיעה כל כך- רצח בכביש המהיר, בביצוע אדיר של אייל שכטר, על רוצח מפתיע במיוחד. המחזה נכתב ובוים על ידי רוני פלדמן. דיוויד ניומן, בעל 5 אותות גבורה, חייל מצטיין במלחמת וייטנאם, סטודנט מצטיין לרפואה אבל בעצם כל מה שהוא רוצה זה למות. כבר מגיל תשע הוא רוצה למות. בהדרגה אנו מגלים את סיפור הזוועות בו הוא בעצם רוצח שקט העושה מלאכתו בכביש מהיר, אך בעיקר איך הכל התחיל- הוא נאנס על ידי סבו ומאז כל זקן הוא פדופיל שרוצה לאנוס ילדים קטנים ולכן כל מה שהוא רוצה זה להציל אותם מזקנים מסוכנים. מזמן לא ראיתי הצגה מחשמלת כל כך, מהפנטת מהשנייה הראשונה ומשוחקת באופן מטלטל ומרגש, שלא יותיר אתכם אדישים. הופעתו הפגיעה והשבירה של שכטר הופכת את הסיפור לאנושי כל כך ומצליחה לעשות לנו את הבלתי אפשרי: לטשטש את הקו הברור בדרך כלל בין רוצח קר לקורבן שרוט ובעצם לרצות שהוא יחיה, לחבק אותו, להציל אותו. עם תפאורה מינימליסטית ועם שימוש מעולה בriders on the storm  של הדלתות מראים לנו איך אפשר לספר סיפור עם שחקן מוכשר אחד. מקום ראשון מוצדק כל כך, שכולי תקווה שנזכה לראות את ההצגה הזו במהרה על הבמות. 55 דקות מסויטות, קשות, כואבות ושוברות לב. הצגה מעולה.

    בשני ציונים לשבח זכו שתי הצגות טובות מאוד:

    צדק תרדוף, הצגה מאת יוספה אבן שושן (חברה כאן בקפה הזה ממש) ובביצוע מרהיב של שי זביב, אודות אברהם, מתנחל מאיזור מדבר יהודה השוכל את בנו יצחק, נער גבעות כמו שמעולם לא פגשתם- דתי, צמחוני ו...שמאלני. אם זה מסובך, עוד לא ראיתם כלום. יצחק מוצא את מותו על ידי ידידו הערבי דווקא כשבא להגן על ערבי מידי חייל צה"ל. מסובך, קשה, בלתי פתיר. מעלה שאלות מטלטלות ממש. סיפור כמעט בלתי אפשרי על יחסי אב ובן ובעיקר על התנגשות בין זהויות, אמונות, נקמת דם והמבוי הסתום שכולנו נמצאים בו והמסקנה שכולנו אמנם שונים אבל בעצם מאוד דומים. ביצוע מופלא של שי זביב, חותך את הבטן ממש, מניע אותך לא פעם בכסא מאי נוחות. הביצוע של שי זביב מעולה כל כך ונע בין כעס לכאב, צער ואכזבה, זעם והבנה. עוד יצויינו לטובה גם התפאורה, התאורה ומחזה שכתוב נפלא (חבל שהסאונד היה חלש) ובכלל, זו הצגה שיש עוד כל כך הרבה מה להגיד עליה. הצגה שצריך לראות אותה החל מגוש עציון וכלה בלב תל אביב. צל"ש!

    יציאת מצרים, הצגה מאת חגית בודנקין ובביצוע של אחותה: אסנת זיביל. סוף סוף אשה (שחקנית) בפסטיבל! תאטרונטו גברי מאוד היה השנה והנה קול אחר. מלחמת יום כיפור מטלטלת לא רק את מדינת ישראל, אלא גם את עולמה של נורית- ילדה בת עשר, מושבניקית המתבגרת טרם זמנה, שאביה, סוג של אליל יווני, נעדר במלחמה. ברקע, מושב קטן, לוחץ וגועש בו, אבל בעצם כל אחד עסוק בלחיות את עולמו. ביניהם, ילדה אחת שרק רוצה סימן אחד, בתוך ההמתנה הבלתי נסבלת למשתה או לשבעה, סימן שיאשר את מה שהיא מרגישה בלב. אסנת זיביל מפגינה תצוגת משחק מרגשת כל כך במחזה מעט ארוך מדי. שימוש מופלא בתאורה ובפסקול עושים את העבודה והופכים סיפור קטן למרגש וחזק.

    ההצגות הנוספות שראיתי והתחרו בפסטיבל:

    הזר- עמוס לביא עושה את אלבר קאמי וזו משימה מאוד לא פשוטה. בתפאורה של שלושה קירות אפורים, שיהוו ציר אפקטיבי מאוד בהצגת היחיד, כמעט כמו שחקן נוסף באולם. זהו סיפורו של מרסו הצרפתי שחי באלג'יר, אדם המסרב לחיות תחת תכתיבי החברה, תחת השקרים האופפים מערכות יחסים ושבמשך 48 שעות קובר את אימו, מפתח מערכת יחסים וגם רוצח ערבי. מסובך? מאוד. עמוס לביא מתמודד עם טקסט לא פשוט בכלל נכנס, אך מוציא ממנו דרמה יעילה, חונקת ומטרידה, הנעה בין קירות ביתו לתא הכלא. לא פשוט, אבל טוב מאוד.

    אבאדי- עמיקם לוי (המורה המיתולוגי גבאי בסדרת נעורינו- עניין של זמן) סוגר חשבון עם העולם כולו ועם אביו בפרט, בהצגה המשלבת באפקטיביות רבה צחוק גדול ודמעות חונקות, זהויות מיניות, גבריות ואת סיפור חייו של עמיקם, גבר מתבגר שעל אף השנים עדיין מחפש חיבוק חם ואת התשובה האמיתית לשאלה מיהו גבר. עמיקם לוי מטשטש בחן רב את הגבול בין המציאות למשחק, מתערבב בקהל, נוגע, מביך, מלטף, שר ורוקד, צוחק ומשתולל, רגיש ובוטה ויחד עם זאת פגיע, ציני וילדותי, אוהב ומחפש להיות נאהב ועדיין צריך את המילה החמה מאבא.

    אלביס פינת טרומפלדור- אלביס הוא הומלס והוא חי בתל אביב. ההצגה שאליה הגעתי עם הציפיות הגבוהות מכולם, אך היה בה גם מן האכזבה הקלה, על אף רגעים מרגשים לא מועטים.. אלברט אילוז, נפלא כתמיד, כהומלס בשם אלביס, המייחל כבר למותו לאחר חיים למודי סבל, בסיפור שמראה איך בכמה רגעים כולנו יכולים להיות שם. מאחורי ההומלס המתפרנס מחיקוי המלך מסתתר חייל הלום קרב שנפשו נשרטה. הוא מנהל דיאלוג עם אמו המתה, עם אביו הזונח, עם אלביס ועם טרומפלדור.  רגע מרגש במיוחד נרשם בתום ההצגה, אז קרא אלברט אילוז לאלביס ה"אמיתי", ההומלס שעל פי סיפור חייו נכתבה ההצגה.

    הצגות מחוץ לתחרות:

    פיצ'פקעס- הצגת ילדים שהבאזז עליה ברחבת הפסטיבל היה גדול כל כך, שהיה ברור שתעורר אכזבה מסוימת. בכל מקום אליו פנינו שמענו שזו הצגת ילדים אחרת, התוצאה בפועל מאוד מעורבת. מצד אחד ניצן זיצר הוא מוכשר אימים. הוא מקסים, הוא מצחיק, הוא אלסטי ומימיקות הפנים שלו יכולות להתחרות רק עם אלו של ג'ים קארי. הסיפור דווקא מתחיל באופן קסום ובטעם של פעם, הצגת ילדים אבל שאינה מביאה בידור נמוך וזול ועושה שימוש מעולה בשחקן היחידי שלה, אך המחזה עצמו אט אט נכנס לקלישאות רבות ומנקודה מסויימת על אף החן הרב והקסם של זיצר היא מעט משעממת. הרעיון הוא מקסים, אך אינו מחזיק שעה שלמה. הגיל המומלץ לדעתי הוא לכל היותר גיל 7, הגדולים יותר ישתעממו. בקצרה: ניצן זיצר הוא פשוט שחקן אדיר, המחזה הרבה פחות.

    כל האמת על שייקספיר- זהירות סטנד אפ קומדי. לא סתם סטנד אפ קומדי, אלא סטנד אפ על ויליאם שייקספיר. מכאן אתם יכולים להבין שזה ממש לא לכולם. נמרוד ברגמן שוחט את אחת הפרות הקדושות יותר בעולם התיאטרון והספרות ובמשך שעה שוחט את מחזותיו הגדולים של שייקספיר ומעט מוציא מהם את האויר והנפיחות. מי אמר ששייקספיר הוא רק משעמם? הוא יכול להיות מצחיק. ברגמן מגלה  את כל האמת שהוא הוא מצא בקריאת מחזותיו של שייקספיר - המלט, חלום ליל קיץ, אותלו, רומיאו ויוליה והנרי החמישי. בין יתר התגליות שלו תגלו שהמלט עושה סמים, יוליה היא קטינה שמתעללים בה מינית וזה בכלל פורנו ושאותלו מחזיק במכנסיו את הסיבה לכך שהוא האפריקאי היחידי באיטליה. נמרוד ברגמן עושה זאת בחינניות רבה ומעביר שעה בקלילות ובצחוק, לעתים זה מאולץ מדי וקלישאתי ולעתים זה באמת חדשני ואמיץ. הייתי מעלה את המופע בבתי ספר, מה יש? להנגיש קצת את שייקספיר.

     

     

     

    השורה התחתונה:

    התיאטרונטו הציג השנה תוצרת מוצלחת במיוחד של מחזות גבריים בעיקר, כואבים ומאוד לא פשוטים. רוב ההצגות שנצפו היו טובות מאוד ואפילו למעלה מזה. כל הכבוד למארגנים על כרטיסי הכניסה המוזלים ויפו...איזה יפו.

    תצלומים: שלו מן

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/4/10 19:56:
      זכית. תרשום לעצמך הזמנה רשמית לפסטיבל הסרטים של י-ם ביולי. 3 ימים של סופ"ש שמתחילים בהקרנת הבכורה בבריכת הסולטן ונמשכים להקרנות בכורה, 3 סרטים ביום. ארוחות במסעדות ירושלמיות מרגשות (עזרא קדם, אדום ועוד מציאות) וכל זה במלון על צלע הר הצופה לחומות העיר או במקרה הרע בחדר קסום בבית אבן ישן במושבה הגרמנית (ותמצא את מי להביא. אין לי כוונה שתחזיק לי את הנר)
        4/4/10 16:42:

      רותם כל הכבוד על המשימה הקשה.

      ונזיפה על ששמרתה לך את הסוד על הצגות ב 10 ש"ח, חבל שהחמצתי אני מקווה שהמנהג ימשיך גם בחגים הגדולים הבאים. 

      אז להבא תן לאחיך טיפ על אירוע שכזה.

      חג פסח שני שמח.

       

        4/4/10 15:40:

      אין כמו יפו בלילות..
        4/4/10 11:15:


      הייתי אתמול עם המשפחה.

      תאמת שלא הספקתי להגיע לצערי לרוב ההצגות.

      אני חייבת לציין שראיתי עם אחותי הקטנה דווקא את ההצגה אבא אחר שהציגה בחורה בשם ליהי אברהם

      ההצגה הייתה מצוינת על התמודדות של ילדה עם העובדה שאביה חזר בתשובה.

      היו רגעים שהרגשתי שההצגה יותר למבוגרים מאשר לילדים.

      משחק מצויין וכרטיס ב-10 שקלים בלבד.

      חבל שלא הספקתי לשאר ההצגות כי לא נשארו כרטיסים.

      ויפו...

      תמיד מדהימה אותי...

      משהו באווירה...עושה לי טוב..שקט נפשי כזה.

       

      חג שמח !